רוצה לקבל טיפול אבל מפחד

אכן זה נשמע מפחיד, אך רבות בגלל דעות קדומות וסטיגמות..
בארה''ב - טיפול אצל " השרינק" נחשב פרסטיזה ומעמד, אנשים גאים בכך, הרעיון לטיפול לא רק במחלות נפש כמו בסרטים, אלה , לשפר איכות חיים, יכולת להתמודד עם כעסים, קונפליקטים ומשאלות, להתמודד עם תחושת אשמה, תוקפנות והשגת תובנה סביב: וויתור עצמי מול מימוש עצמי.
רוב הטיפולים שלי בקליניקה, זה שילוב של תרופות ושיחות טיפוליות, השיטה שלי ייחודית, ממוקדת מטרה ומשולבת, שילוב של מספר שיטות בהתאם לאישיות המטופל על מנת להשיג תוצאות.
טיפול אצל פסיכיאטר או פסיכולוג באופן פרטי, דיסקריטי ביסודו. רק במצבים של כוונה לפגיעה באדם אחר יש חובה לדווח להזהיר ולמנוע.

אנשים פונים אלי ומציינים שהרימו ידיים לכן הגיעו, אני מסביר שזה בדיוק הפוך, זה להילחם ולא להרים ידיים.

ניתן לשפר איכות חיים כיום, שימוש בתרופות מאפשר הקלה מהירה וטיפול בשיחות מהווה אופציה לטיפול"שורש", דבר שמאפשר בהמשך להפסיק את השיחות ואת התרופות.

אני יכול לציין שהפסקת טיפול בתרופות ושיחות לא דימיוני בקרב מטופלים שלי אשר התמידו והיו דבקים לטיפול ..
בהצלחה.

שלום אייל.

הדברים שד"ר דוידאור כתב נכונים בהחלט. אינני בא לחלוק על דבריו, אלא להוסיף מנקודת המבט שלי.

לדעתי, רוב הסיבות השכיחות שבעטיין אנשים מפחדים ללכת לטיפול, הן חשש שבגלל זה לא יגייסו אותם לצבא, שלא יסכימו לתת רשיון נהיגה, או סתם שהחברה תתייחס אליהם שאל "דפוקים" כי הם הולכים לקבל טיפול.

ההיפך הוא הנכון. דווקא הטיפול הוא זה שיכול לעזור להתגייס לצבא; הטי]ול מצד עצמו יכול לעזור, וגם אם הבעייה לא תיפתר לגמרי - ע"י חוות הדעת של המטפל ניתן למצוא פתרון.

גם לגבי רשיון נהיגה - גם מי שמצד האמת ראוי שלא לתת לו - ע"י טיפול הוא יכול להגיע שמצב שהוא יוכל לקבל חוות דעת עדכנית על מצבו ולקבל.

גם לגבי הסטיגמה החברתית; ההתנהגות המוזרה הנובעת מהסבל - היא זו שמרחיקה מהחברה.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.