הפרעה דו-קוטבית

שלום ירין.

אע"פ שכתבת הרבה על הטיפול התרופתי ולא כתבת כלום על טיפול ריגשי, אני מניח שאתה מקבל. טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

גם לי היה סבל נוראי מתופעות הלוואי של התרופות. הסבל היה כל כך נוראי עד כדי רצונות לסיים את החיים. בסוף החלטתי להפסיק את הטיפול התרופתי, ולהמשיך רק עם טיפול ריגשי.

לדעתי, צריך להשקיע יותר בטיפול הריגשי. כאשר הטיפול הריגשי מספיק טוב - אז באמת ניתן לוותר על התרופות.

הטיפול הריגשי אינו מסתכם בפסיכותרפיה, השיחות אמורות לתת מוטיבציה שהמטופל יוכל להתמודד עם הקשיים גם כשהוא לא ליד המטפל.

כל טוב,
שמוליק.

הפרעה דו קוטבית - כולל קשת של מצבים ( ספקטרום דו קוטבי)..
סוג 1 - הקשה , הקלאסי , מאני פסיכוטי..
עד למצבים אשר נכללים בקשת, כגון הפרעת אישיות גבולית, תנודות יומיות, תנודות יותר במצב רוח דיכאוני ועוד..

יש צורך לאבחן, לשלול מצבים גופנים ( הורמונליים וכו..)
ולהגדיר את מטרת הטיפול.

לפעמים נושא של עייפות מהווה מכשול ואתגר טיפולי לא פשוט..
לכן חשוב להגדיר מטרות ולפעמים יש לעשות וויתורים קלים, TRADEOFF ..
בעד השגת מטרה טיפולית ואיזון נפשי...

בהצלחה.

היי, תודה על המענה.

ראשית כל עד לפני כמה זמן הייתי בטיפול פסיכו דינאמי אצל פסיכולוג קליני כשנה ושמונה חודשים. הטיפול הופסק מצד המטפל כי ביררתי עליו פרטים באופן לא חוקי ותקפתי אותו מילולית. הייתי שולח לו עשרות אס אמ אסים ביום.

קצת עליי
בילדותי הייתי מוכרז כילד נטוש. אימי התדרדרה לסמים קשים, לפני כחצי שנה התאבדה.
תקופת הילדות ובגרות כללה המון בילויים במוסדות גמילה של אימא. חוויתי ממנה המון התעללויות נפשיות (לא פיזיות). קשר מאוד סבוך. לא גדלתי איתה אלא בחיק המשפחה. עם אבא לא היה כלל קשר (הקים משפחה חדשה).

כל עניין הויסות רגשי מלווה אותי עוד מילדות, כנ״ל גם בעיות השינה.
נער די מופרע אך לא נפתחו תיקים פליליים ב״ה ומעולם לא נגעתי בסמים ואפילו בסיגריות.

כיום יש המון מחשבות על אובדנות, אני די לבד, יש חברה אך סביר להניח שאם היא היתה איננה/נפרדת אז האובדנות היתה הופכת למעשית יותר, כמעט הייתי קרוב לפגיעה עצמית (לחתוך ידיים רגליים), אינטלקטואל מאוד, קורא המון על פסיכולוגיה, קבלה, תורה, מחלות נפש. מבין יותר מדיי אוליי.
רוצים לשלוח אותי כרגע לשלוותה (מרצון ולא בכפייה) אך אני מאוד מהורהר בקשר לזה

כרגע ללא תרופות וללא שיחות

שלום ירין.

מה שכתבת זה תיאור שכבר הגיהנום נראה יותר טוב ממנו...

אני חושב שאתה בחור טוב, ופשוט צריך לפרוק את התחושות הקשות מהילדות ומההתבגרות.

אני מניח שאתה מבין שמה שהיה עם הפסיכולוג, היה טעות, שאני מניח שלא תחזור על עצמה שוב, אבל תסלח לעצמך, ותמשיך הלאה. יכול להיות שהוא לא היה מתאים, או שהיית זקוק לתמיכה יותר אינטנסיבית ממה שמקובל בדרך כלל - פעם בשבוע, ובגלל זה היית שולח אליו הרבה מיסרונים.

עכשיו, ללא טיפול ותמיכה, המצב עלול להתדרדר. צריך לפחות לנסות.

בכל אופן, מה שלא תחליט לעשות - תתעודד ושיהיה בהצלחה רבה. אין שום סיבה שלא תצליח לשקם את עצמך.

כל טוב,
שמוליק.