3

שלום.

אני בהחלט יכול להבין את הכאב.

אכן, המערכת כמערכת איננה מעוניינת להתמודד עם פגועי נפש. מעדיפים לסמם עם תרופות שמחלישות ועושות את הבן אדם זומבי, מאשר לתת טיפול ריגשי שאמור לעזור באמת.

הרבה פעמים בשיחות קבוצתיות שהייתי בהם כמטופל בשלוותה עלתה שאלה על הרופאים האם הם מאמינים באלוהים. התשובה הייתה שאין קשר בין הדברים.

אני חושב שישנו קשר: מה התפקיד של הפסיכיאטרים? האם להגן על החברה הנורמטיבית מפני המטופלים או לסייע למטופלים? שאלה זו היא שאלה של אמונה ואיננה שאלה רפואית כלל וכלל.

עם זאת, פסיכיאטרים גם מטפלים בשיחות וטיפולים כאלה עוזרים מאוד. ישנם פסיכיאטרים שאע"פ שהם מקבלים הכשרה לטפל בשיחות - הם מטפלים רק בתרופות. ד"ר דוידאור (אחד מרופאי הפורום) כתב על זה הרבה פעמים שזה פספוס גדול. רוב הפסיכיאטרים מאמינים בשילוב של תרופות עם טיפול ריגשי, אבל ישנם גם פסיכיאטרים שבפועל כמעט ואינם מטפלים בתרופות.

ניתן גם להיעזר בפסיכיאטרים למטרות טובות. למשל: אם מישהו אינו ראוי לקבל רשיון נהיגה בשל מצבו הנפשי, הוא יכול לקחת את עצמו בידיים, לטפל בבעייה, ולהשיג חוות דעת עדכנית עלך מצבו אחרי שהוא ישתפר, ולקבל רישיון נהיגה.

אבל עם זאת, אני ממש מסכים עם הביקורת שיש על המערכת הציבורים שדוחפת חזק את המטופלים לקחת תרופות על כל תופעות הלוואי הקשות שלהן (שהרבה פעמים מוסברות כסימפטומים של המחלה), במקום להשקיע יותר בטיפולים ריגשיים, שהם הפתרון הטוב והנכון לטווח הארוך.

כל טוב,
שמוליק.