בעייה

שלום נאור.

אם אתה חושב שהתרופות לא עזרו לך, אז ישנן עוד הרבה דרכים לטפל מלבד תרופות. יתר על כן, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

גישתם של הרופאים בפורום ידועה; צריך לעשות בדיקה מקיפה יותר שתכלול גם בדיקה של בעיות רפואיות "רגילות" שיכולות להשפיע על המצב הנפשי, ובהתאם לכך להמליץ על טיפול ארוך טווח.

כל טוב,
שמוליק.

מה הכונה בדיקות רפואיות רגילות? איפה עושים אותה? וטיפול ארוך טווח של מה? תוכל לפרט לי יותר?

שלום נאור.

לפעמים בעיות רפואיות רגילות כגון מחסור בויטמינים, לחץ דם גבוה, ועוד כל מיני דברים יכולים להשפיע על המצב הנפשי. פסיכיאטר רציני עושה בדרך כלל בדיקה מקיפה ובודק את כל הגורמים האפשריים לבעייה, וזה כולל גם בדיקה הגורמים הריגשיים, וגם של בעיות רפואיות כגון אלו שציינתי.

לגבי הגישות הטיפוליות: כל פסיכיאטר והגישה שלו. יש כאלה שמטפלים רק ע"י תרופות, יש כאלה שמשלבים טיפול תרופתי עם טיפול ריגשי, ויש כאלה שכמעט ולא מטפלים בתרופות אלא נותנים בעיקר טיפול ריגשי.

גישתם של הרופאים בפורום היא שצריך לשלב טיפול תרופתי עם טיפול ריגשי, אבל אני מאמין שגם מי שיש לו איזו התנגדות לטיפול תרופתי - בדרך כלל מכבדים את רצונו של המטופל.

טיפול בבעייה נפשית הוא בדרך כלל טיפול ארוך, ואין מה לצפות לתוצאות מיידיות. יש כאלה שמאמינים שתרופות אמורות לתת פתרונות קסם, אבל זה לא נכון.

בכלל, הגישה של הרפואה המודרנית היא לטפל בסימפטומים במקום לטפל בשורש הבעייה. די בדוגמא פשוטה: לחץ דם גבוה נגרם בגלל הרגלי אכילה לא טובים, חוסר פעילות גופנית וכיו"ב. במקום לתקן את הרגלי האכילה ופעילות גופנית, נותנים כדורים להורדת לחץ דם. בסופו של דבר - הגורמים האמיתיים שלא ישתנו, יביאו לתוצאות הרות אסון.

השורש של הבעיות הנפשיות הוא חוויות אישית וגורמים סביבתיים, וטיפול טוב ונכון בגורמים האלה אמור לפתור את הבעייה מהשורש.

מקווה שהדברים מובנים יותר.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב,
מלבד הטיפול התרופתי, הטיפול המוקבל בהפרעת חרדה חברתית הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי. במסגרת הטיפול מתבצעת חשיפה הדרגתית ולא מאיימת למצבים חברתייים ותוך כדי כך מתפתחת הסתגלות למצבים אלו והחרדה שהמצבים מעוררים הולכת ופוחתת.
כמו כן, הייתי ממליצה לשקול השתתפות בסדנא לפיתוח כישורים חברתיים או טיפול קבוצתי.

קודם כל כמו שהרופאה הגיבה לך, קבוצות למיומנויות חברתיות מאוד עוזרות. יש קבוצה בפייסבוק שנקראית "חרדה חברתית". היא חסויה וסגורה (אני חברה שם) ונותנים שם גם תמיכה ומדי פעם עצות ודרכים להתמודדות... בכלל כשעושים דברים ביחד ואתה רואה שאתה לא היחידי שחווה את הדברים ככה, זה מקל קצת.
אני גם נוטלת לקטיום (של סופרהב) שהוא תוסף שמרגיע קצת את החרדה, לפחות אצלי העדפתי את זה על פני תרופות פסיכאטריות כי חששתי מלהתמכר לזה... ממה שהסבירו לי זה עובד דומה לתרופות, פשוט בלי החלק הממכר...
יש מכון בתל אביב שנקרא קוגנטיקה. עושים שם עבודה טובה של טיפול בחרדה. אם אתה מהמרכז אז בוודאי יוכלו לעזור לך.
שיהיה בהצלחה.

אני יודע שאני לא נסתכל בעינים והולך בראש גם אם העינים למטה וההליכה שלי לא יציבה מנודנדת או מהירה מוזרה כזה ואני מפחד בלילה איך אני יעבוד ככה ואצין שאני הרבה מעופף לא מרוכז כם בעבודה אמרו לי בצבא בכל מקום מרחף וגם מפחד יותר בלילה הכל נראה יותר מאיים אבל בגדול גם רציתי חדעת אם אפשרי וכדאי להוציא על זה קצבת נכות וכמה ניראלכם יתנו

שלום נאור.

אפשר לנסות להגיש תביעה לקיצבת נכות. במקרה הכי גרוע ידחו אותה.

קשה להעריך דרך האינטרנט מה הסיכויים של התביעה, אבל אני אנסה לומר מה בגדול הקריטריונים.

השאלה המרכזית היא האם אתה יכול לעבוד במצבך הנוכחי. האם ישנה דרך לסייע לך להתמודד עם הקשיים וע"י זה להביא אותך למצב שבו תוכל לעבוד.

בדרך כלל, אם משתכנעים שצריך לתת נכות, נותנים נכות זמנית למשך שנתיים, ובשנה השלישית בדרך כלל נותנים נכות קבועה.

לדעתי, הרבה יותר חשוב הוא מה שאתה מרגיש כלפי עצמך. אם אתה מרגשי שאתה יכול ומסוגל למרות כל מה שאמרו עליך בצבא ובשאר המקומות, אז כדאי לנסות להתאמץ. בכל אופן, המהלך של הגשת תביעה לקיצבת נכות הוא הפיך. אם אחר כך תשתכנע שאתה יכול ומסוגל אף אחד לא יעמוד נגדך. מה שכן, הנכות איננה ניתנת לביטול, אבל אין לכך שום משמעות מעשית מעבר לסטיגמה.

כל טוב,
שמוליק.