דיכאון ושתקנות

שלום,

אני נתונה בדיכאון גדוש בחרדות מזה שבעה שבועות ומטופלת באיקסל, כרגע ללא הצלחה, מזה חמישה. אחד התסמינים שמעבירים אותי על דעתי ומתסכלים כ״כ הוא
שאני מרגישה, בכל סיטואציה חברתית שהיא, שפשוט אין לי מה להגיד. הפכתי מטיפוס
סוציאלי וחברתי במיוחד לדג, ואכן, גם עם בת זוגי אני מבלה בשעות של שתיקה, ופוחדת לאבד אותה. חיפשתי אזכורים דומים לכך ברשת בעברית ובאנגלית ולא ממש מצאתי דוגמאות של אנשים שחוו תחושה דומה של ״אין לי מה להגיד״ ועל מה לדבר עם אנשים.

תהיתי האם זה מוכר לכם? כתוצאה מדיכאון. אני זוכרת את זה גם מאפיזודות קודמות שהיו לי וכואבת את זה מאד.

בנוסף, לאחר חמישה שבועות שבהם הכאב לא דועך והיכולות הקוגניטיביות לא משתפרות (זיכרון, ריכוז, ורבליות) אני מעוניינת לשוב לתרופה המקורית שסייעה לי, הפרוזק (כמובן בסיוע הפסיכאטר). הוא מתעקש על מעבר למינון נמוך (20 מ״ג) בעוד
שאני זוכרת שפחות מ-40 מ״ג לא עזרו לי. תהיתי אם יש התנגשות בין האיקסל לפרוזק
ומה היא הדרך המומלצת ביותר למעבר נכון?

תודה