איפה הפסיכיאטרים

הם עסוקים בלעשות כסף כל מפגש עולה 900 שקל אז את חושבת שיש להם זמן ורצון לענות פה על השאלות...יש לך פה בחור משעוצם בפורום בשם שמוליק שיענה לך אם תרצי למרות שהתשובה ידועה מראש והוא חוזר על עצמו שוב ושוב לא מספיק טיפול תרופתי וצריך טיפול רגשי בלה בלה בלה

שלום רונן.

תודה על דיברי הביקורת שלך.

הרופאים עונים בדרך כלל על השאלות, ואני חושב שהירידה עליהם ממש לא הוגנת.

למרבה הצער, ישנה שטיפת מוח מכוונת מצד משרד הבריאות שבאה לידי ביטוי חזק מאוד בבתי החולים שבה משכנעים את המטופלים שהבעייה העיקרית שלהם היא מחלה במוח שההפרשות הכימיות בו אינן מאוזנות, ולכן חייבים את הטיפול התרופתי, וזה באמת בלה בלה בלה.

בגלל זה צריך לעשות "ניקוי מוח" מהשטיפה הזו ולומר שחוסר האיזון הכימי הוא אינו בעייה העומדת בפני עצמה אלא תוצר של שאר המרכיבים של הבעייה, ולכן הטיפול התרופתי הוא הטפל.

כל טוב,
שמוליק.

אתה שוכח להגיד שכאשר הבעיה חמורה ואין איזון החולה לא פתוח לטיפול רגשי ולא מסוגל לשתף פעולה בצורה שתביא לשיפור . רק אחרי הקלה בעזרת הטיפול התרופתי הטיפול הרגשי יכול לעזור וזאת עובדה!

שלום רונן.

שוב פעם תודה על דבריך.

אכן, כשהמצב של המטופל חמור, אז לא ניתן לתת לו טיפול ריגשי, וצריך להביא אותו למצב שבו ניתן לדבר איתו לעניין. לפני כן - אין מה לעשות, והתרופות יכולות לעזור להביא את המטופל למצב כזה מהר יותר.

בכל אופן, המקרים החמורים הם מיעוט, ורוב המטופלים אינן נמצאים במצב כזה. בוודאי שמי שפונה לפורום ושואל עצה בשביל עצמו - זה בוודאי מעיד שהוא אינו נמצא במצב חמור שאינו מאפשר טיפול ריגשי.

גם במקרים החמורים, בדרך כלל כעבור שבוע עד חודש, המטופל "חוזר לעצמו" וניתן לדבר איתו בהיגיון, ולטפל בו גם ע"י שיחות.

הבעייה היא שמפעילים לחץ מאוד מסיבי על מנת להכניס למטופלים לראש שהתרופות - זה מה שעוזר להם, וזה הדבר היחידי שישאיר אותם ב"איזון".

למטופלים שחשים שהם סובלים מאוד מתופעות הלוואי של התרופות, ממהרים להסביר שמדובר בסימפטומים שליליים של המחלה. אמנם יש דבר כזה, וישנם מטופלים שאינם מקבלים תרופות ולמרות זאת הם זומבי, אבל בהרבה מקרים אכן מדובר בתופעות לוואי של התרופות.

במצבים שבהם המטופל "מאוזן" - צריך לומר את האמת, שיכול להיות שהוא זומבי בגלל התרופות, ולתת לו להחליט בעצמו על הטיפול הרצוי. אמנם במצב כזה ניתן להשתחרר מבית החולים, אבל למעשה, אין כמעט לאן ללכת. ברוב המקרים המשפחה קונה את ההסברים של הרופאים ומשדלת את המטופל להמשיך בטיפול התרופתי, וזה בתנאי שהמשפחה עדיין מוכנה לתת למטופל לחזור לחיקה. במקרים שהמטופל צריך ללכת למסגרת שיקומית - אין שום מסגרת שיקומית שדוגלת בטיפול המבוסס בעיקרו על טיפול ריגשי.

אמנם ניתן לנצל את המערכת כמות שהיא לצרכים טובים וחיוביים, למשל, מי שאינו יכול לקבל רישיון נהיגה בשל מצבו הנפשי, יכול לטפל בעצמו ולהשיג חוות דעת עדכנית שתאפשר לו להוציא רישיון. אבל צריך ורצוי גם לבקר את המערכת.

אגב, כל הרופאים של הפורום הם רופאים פרטיים ובשל כך, הם אינם צריכים להעסיק את עצמם למעשה בסוגיות מוסריות כמו אלו שהעליתי.

כל טוב,
שמוליק.