יותר מידי הפרעות

אני בת 41, גרושה (הגרוש נפטר לפני 5 שנים) + 3 ילדים בני עשרה. לא יודעת מאיפה להתחיל...אבל אני יודעת שאני צריכה עזרה אחרת כנראה לא אאריך ימים.
הייתי ילדה יפהפיה, נולדתי להורים מקסימים מלאי חיים, הוריי עברו טראומה שנה וחצי אחרי שנולדתי (מוות בעריסה של אחותי בגיל 3.5 חודשים),אח"כ נולדו לי עוד שתי אחיות.
משפחה מקסימה ומלאת חיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מודעת ליופיי ובאותה מידה הייתי חסרת ביטחון. לא אהבתי את עצמי אף פעם, חשבתי שאני טיפשה, מאכזבת ותמיד חיפשתי לי מודל חיקויי מושלם. הייתה לי דודה מושלמת גדולה ממני ב 3 שנים, שתמיד רציתי להיות כמוה ואף פעם לא הצלחתי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני פוגעת בעצמי חיצונית. הפגיעה מתבטאת בחיטוט אינסופי בפצעים, עקיצות, עד זוב דם, לא מרפה, לא נותנת לפצעים להגליד, אני מלאה בצלקות מכף רגל עד ראש. כמו כן כסיסת צפרניים עד כאב וכרסום העור שמסביב, לפעמים בעזרת סכינים ומכשירים נוספים. כל זה נמשך עד היום. אף פעם לא הייתי מאושרת וזה כל מה שאני בעצם רוצה, להיות מאושרת. התחלתי לעשן בגיל 17 ומאז לא הפסקתי.
בגיל 15 החלטתי שאני שמנה (לא הייתי בכלל) ונכנסתי למעגלים הרסניים של דיאטות שלא צלחו ואף עשו את ההיפך בגיל 17 כבר שקלתי 80 ק"ג. בסופו של דבר התחתנתי עם בחור שכולם אמרו שהוא לא בשבילי, מתחת לרמתי וכו'... בשנתיים נולדו לנו 3 ילדים (תאומים ומיד עוד אחד), מהר מאד הבנתי שכולם צדקו, הוא היה כל מה שלא הייתי צריכה. אלכוהול היתה אהבתו הגדולה. בגיל 32 עם שלושה ילדים קטנים, מצב כלכלי קשה ומירמור אינסופי, הוא הכניס סמים הביתה (בתחילה קלים ואח"כ קשים). זו היתה ההכירות הראשונה עם סמים. לא יכולתי להילחם בהם כמו שלא יכולתי להילחם באלכוהול אז... ניסיתי...והתמכרתי. במשך שנה וחצי צרכתי קוקאין מבוקר עד לילה, הגעתי למשקל 42 קילו ולמצב נפשי מעורער ביותר. הכל התפוצץ כשהוריי גילו, נגמרו הסמים, התגרשתי. חצי שנה לאחר הגירושין, הוא נפטר, דום לב מתוך שינה בגיל 37. אני הפסקתי עם הסמים, נשארתי עם כדורים פסיכאטריים, שלושה ילדים, שכ"ד, משכורת מינימום ושנאה עצמית הולכת וגוברת. לפני כמה שנים גיליתי את הריטלין, גיליתי שאני יכולה לפורר אותו ולהסניף וזה מה שאני עושה. ובשביל לישון, כדורי שינה. אני בחורה אינטילגנטית, אני מודעת להרס העצמי אך איני מסוגלת לשלוט בו. אני חרדה מהיום שלא אתעורר וילדיי יישארו לבדם.
איני יודעת אם כל זה נכלל בהפרעה אחת או בכמה, איני יודעת איך לטפל. ואם בכלל אפשר להפסיק את מעגל ההרס. ניסיתי שיחות עם פסיכולוג, אך אני חשה שזה לא מועיל לי ומפסיקה.
אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית.
שבת שלום