הפרעת אישיות?

שלום רב
שמי לין ואובחנתי כבעלת הפרעת אישיות רציתי לדעת איזו הפרעה יש לי בדיוק.
אז ככה אני בת 31 שייכת למגזר הדתי גרושה ללא ילדים. התחתנתי בגיל 23 דרך הכרות באינטרנט מהמגזר גם.תוך 4 חודשי היכרות ושנה וחצי אחרי התגרשנו בעיקר ביוזמתי כי הבחור לא היה מדבר איתי כמעט היה עצבני כל הזמן,לאחר שנה שניסיתי לסבול איתו כי בכלח זאת שנה ראשונה קשה התגרשתי אחרי שבאמת הרגשתי שנמאס לי.
בגיל הילדות המוקדמים מאוד לא הרגשתי בעיות מיוחדות בבית חוץ משהוריי לא הסתדרו בינהם כל כך.
בעיות החלו בסביבות גיל 9 עד 15 שאז הבנים היו מציקים לי המון בבית ספר גם בגלל פצעי בגרות והרכבתי משקפיים עודף משקל וחוסר בטחון עצמי.
לאחר מכן בגיל 15 אימי חלתה באו סי די לא היה מי שיתמוך בה חוץ ממני האבא לא מתפקד במשפחה אחי היה רק בן 9. והייתה אומרת לי דברים קשים כמו חבל שאת לא מתה היה לי טוב בלעדייך,למרות שבתור ילדה הייתי מאוד שקטה ורגועה ולא עשיתי שום בעיות.
כשהייתי בת 20 חברתי הטובה נהרגה בתאונת דרכים בדרך חזרה מהמכללה שבה למדה.
אני זוכרת שני אירועים של חרדה משמעותיים לגביי שאחד הוא:
לפני שנישאתי כמה שנים לפני פיתחתי חרדה שסוף העולם מגיע שאין יותר חזרה לדרך הטובה וממשד הייתי מתקשה לקום בבוקר ולהסתכל בחלון מאיזה כיוון השמש זורחת....לאחר איזה שבועיים זה עבר לי לבד
שנתיים לאחר שהתגרשתי פיתחתי חרדה שיש לי טרשת נפוצה בגלל תחושת נימול שהיו לי בידיים ועקצוצים ובמשך שנתיים פחדתי מאוד להבדק אצל נוירולוג לאחר מכן אזרתי אומץ וגם הלכתי לפסיכיאטר שנתנה לי תרופה ולקח איזה חצי שנה עד שהתרופה עזרה לי.
בנוסף מגיל 18 יש לי רישיון נהיגה ולמרות זאת לא נהגתי במשך 10 שנים לבד כי יש לי פחדים שאדרוס מישהו בעיקר ילדים ושחיי ישתנו לנצח ורק לאחרונה התחלתי לנהוג וגם זה מעט7 מאוד.עדיין יש לי תפחדים האלה.
מאז הגירושין אני מאוד בדכאון בוכה הרבה איבדתי את החשק לחיות או לקום בבוקר מתפרצת הרבה על בני משפחתי, בסביבת משפחתי נותנים לי הרגשה הרבה שרוב הסיכויים שאשאר לבד כי מי ייקח גרושה אפילו שהיא ללא ילדים??
כשסיימתי הלימודים בתיכון התחלתי ללמוד הוראה של לשון והסטוריה ונכשלתי בשנה הראשונה, לאחר מכן ניסיתי ללמוד הנהלחת חשבונות ולא נגשתי למבחן לאחר מן למדתי שירותי אנוש שגם בן נכשלתי ועברתי ללמוד קרימינולוגיה ובקושי אחרי חמש שש שנים כמעט סיימתי ובסוף נתקעתי רק עם הסמנריון המחקרי ולא סיימתי אותו וזה כבר 6 שנים שאני לא לומדת ולא מנסה לעשות שוב את הסמנריון הזה יש לי חשש מאוד גדול שאכשל בו. כל חיי עבדתי רק בעבודות זמניות לרוב מפעלים שהיו מפטרים אותי מהם בטענה שאני עובדת לאט מידי ולא מספיקה ורוב הסיבות שאינני מחפשת עבודות כל כך זה שהוריי לוחצים עליי לא לעבוד עם גברים לבד לא בלילות לא במקומות שאין אפשרות להגיע אליהם באוטובוס ובסוף כשאני מוצאת משהו גם ממשיכה לטעון שסתם בא לי להסתובב בחוץ העיקר לא לעשות עבודות הבית