מעבר ממרפאה ציבורית לרפואה פרטית

תקבע פגישה אצל רופא פרטי פשוט ולך אליו אל תגיע יותר למרפאה הציבורית ..
זאת בתנאי שיש לך איך לממן את זה

1.למצוא רופא פרטי שאתה סומך עליו.
2.באם מדובר במעקב מרפאתי בכפיה ( טמ'כ)
יש צורך לפניה של הרופא המטפל הפרטי , לפסיכיאטר המחוזי
בשיתוף המרפאה הציבורית ושינוי סטאטוס המעקב הכפוי..

3.בהצלחה.

למיטב ידיעתי אין זה מעקב בכפייה. למיטב ידיעתי אני לא במצב הזה. ואם כן אני חושב שהרופא שלי היה אומר לי. אני כן חייב לציין שקשה לי לסמוך על רופאים. כי לאחר נסיונות טיפוליים שונים אני התנסתי די הרבה באיך זה עובד ולכן קשה לי לסמוך. בנוסף הרופא שסך הכל לא כלכך רע. פשוט מעצבן אותי שבמקום ציבורי רואה אותי רופא שבגלל המקום או בעיות אישיות הבנאדם לפעמים מתבדח על חשבוני ושולח לי הערות עוקצניות וגם נותן תחושה שלא ממש איכפת לו. זה לפי דעתי הבסיס ליחסי רופא - מטופל נורמלים ותקינים.
אבל לך תוכיח שהרופא שלך מתנהג ככה. כי אז הוא יכול להוסיף כל מיני ''מחלות'' או ''הפרעות'' לתיק האישי שלי רק בשביל להתנקם. וגם זה גירסה שלי מול שלו.
אבל אחרי כלכך הרבה תלונות יש בו גם צד טוב.

שלום.

אין לי מה להוסיף על דבריו של ד"ר דוידאור. הוא בוודאי יודע יותר טוב ממני מה צריך לעשות.

אני רוצה לחזק את ידיך.

מנסיון של אישפוז ארוך מאוד בשלוותה, אני משוכנע שיש ליקויים במערכת בכך שהיא מעוניינת שהמטופלים לא יזיקו לחברה ה"נורמטיבית" הרבה יותר מאשר לסייע למטופלים.

זה בא לידי ביטוי בכך ששוטפים למטופלים את המוח בצורך בתרופות שהרבה פעמים יש להן תופעות לוואי קשות. את תופעות הלוואי מסבירים כ"תסמינים שליליים של המחלה". אמנם ישנם חולים שסובלים מתופעות כאלה שאינם מטופלים בתרופות, אך לא מעלים כלל את האפשרות שמדובר בתופעות לוואי.

גם הטיפול במרכיב הריגשי הוא לא משהו (בלשון המעטה). היה לי מזל גדול שקיבלתי טיפול בשיחות מרופאה שהייתה בתחילת דרכה ועם הזמן מצאה את עצמה יוצאת ממערכת הרפואה הציבורית ופתחה קליניקה פרטית, והיא דוגלת בטיפול המבוסס בעיקרו במרכיב הריגשי ובפועל היא מטפלת בעיקר בשיחות וכמעט שלא מטפלת בתרופות.

היה לי גם נסיון של טיפול בשיחות עם מטפל אחר שהיה לגמרי "בראש של המערכת" לפני שהרופאה שסיפרתי עליה נכנסה לתמונה, ואני ממש לא רוצה לדמיין מה היה עולה בוגרלי אילו הייתי ממשיך לקבל טיפול עם מישהו מהסוג הזה...

אני משוכנע שהרבה מאוד מטופלים מרגישים את מה שאתה מרגיש וזה ממש לא צריך להיות ככה.

אחרי שהצלחתי להשתקם, ראיתי צורך להביא את הדברים לידיעת הציבור והפורום הזה מהווה אחלה במה לכך.

בתחילת הדרך, עדיין לא הבנתי שההשקפות שלי די עולות בקנה אחד עם הגישות של רופאי הפורום. היו לי התבטאויות חריפות על התרופות ובשל כך הרבה מהתגובות נמחקו...

הרופאים של הפורום הם כולם מטפלים באופן פרטי, (ולכן אין להם יותר מדיי עניין להגן על הרפואה הציבורית שהם פרשו ממנה), והם מטפלים גם בשיחות ורואים בכך חלק חשוב ונכבד של הטיפול.
כדאי שתיכנס לאתר של ד"ר דוידאור ותראה מה גישתו על הטיפול בשיחות. הוא גם כתב כאן בפורום פעם שלדעתו, רופאים המטפלים רק בתרופות מפספסים בגדול.

אני בהחלט בעד מאבק ציבורי שיאפשר למטופלים שמעוניינים בכך לבחור באפשרות של טיפול המבוסס בעיקר על טיפול במרכיב הריגשי (ולא בעיקר על תרופות), ולא לנסות לכפות (וגם לא באמצעות שיכנוע אינטנסיבי) את הגישה הרואה בטיפול התרופתי משהו שאי אפשר בלעדיו.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.