לעשות שינוי?

שלום, בת 33, שנתיים בטיפול תרופתי עקב חרדה קיצונית (של 24 שעות ביממה) , פוסט טראומה, ו חרדה מסוג OCD (מחשבות כפייתיות). כרגע בשנה האחרונה לוקחת:

פרוזאק 60 מג
סרטרלין 75 מג
סרקוול 120 מג
ואסיוול לפי הצורך (בדכ כדור פעם בשבוע שבועיים).

לעומת המצה ההתחלתי בו הייתי, שהיתי לגמרי משותקת למיטה ורועדת ולא יכולה לזוז וכו (חרדה מאוד קשה) יש שיפור. רמת החרדה ירדה, הימים עוברים עם הרבה פחות סבל ולפעמים ללא סבל כמעט בכלל. המחשבות הכפייתיות השתפרו מאוד, ממש שיפור משמעותי בחרדה האובססיבית. מצד שני, יש ימים שהחרדה הכללית מוגברת (תחושת אימה), אני עדיין לא מתפקדת רגיל לגמריי (לא עובדת לא מבלה וכו) . והדבר שהכי מטריד אותי, יש לי מין אפאטיות נוראית. כלום לא מעניין אותי. אין לי רגש כלפי כלום. אין לי רצונות אין לי טיפת שימחה. וזה לא היה ככה... אפילו כשהמצב שלי היה יותר קשה אז אופטימיות (סוג של) תמיד היתה לי, במצבים קשים מה שהחזיק אותי זה לחשוב על העתיד ועל דברים שרוצה וכו. ורגעים קטנים של חיוך או הרגשה נעימה. אין לי את זה. לא בא לי כלום. אין לי כוח (פיזית ונפשית) לכלום. כלום לא נעים לי או נחמד. אין רצונות ואין חשק.

האם זה נראה שצריך שינוי תרופתי? ואם כן על איזה כיוון הייתם ממליצים? (טיפול קוגנטיבי אני לא מרגישה ככ שאני במצב לזה עדיין כרגע). מבחינה תרופתית, מה יש לשנות? מכדורי SSRI הכדורים היחדים שלקחתי אי פעם זה פרוזאק, וסרטרלין. מאנטי פסיכוטים סרקוול וזאפה (הסרקוול הרגשתי עשה לי שיפור משמעותי בחרדות , יותר מכל ה SSRI וכו). האם יש מקום לנסות SSRI אחרים? העניין הוא שבמעברי תרופות המצב שלי מאוד מחמיר וקשה לשאת אותו והרופא חושש להחליף לי. כאשר אמרתי את כל זה לרופא שלי הוא אמר "מה את מעדיפה, חרדות או דיכאון"? אז זה מה שזה? אני אמורה לבחור?? אני לא רוצה לא את זה ולא את זה, אני לא יכולה לחיות עם אף אחד מהם בצורה נורמלית.

אודם לכם על כל עיצה . דיעה !

חג שמח