אין מוצא

שלום אני בן 24 בזמן האחרון אני לא רואה טעם לחיים,הבעיה שלי היא קצת מורכבת ,זאת לא בדיוק בעיה רגילה..הבעיה הזאת היתה קיימת מילדות ,זאת בעיה שמתבטאת בתפקוד מאוד לקוי ,איטיות חשיבתית, בילבול, זכרון לא טוב ,הבנה איטית..הבעיה הזאת מגבילה אותי בכל תחום,אני לא יכול למצוא עבודה,ןהיו נסיונות רבים בעבר..אין לי חברים כי אני לא מצליח לקיים קשרים ,על זוגיות אין בכלל על מה לדבר,זה גורם לי לבדידות מאוד גדולה וכמובן לא מרצון,הבעיה כמובן התחילה להתבטא יותר בחריפות כשעברתי את גיל 18 והייתי צריך להתחיל להסתדר בכוחות עצמי..יש דמיון מאוד גדול בין הבעיה שיש לי לתסמינים של דיכאון אבל ז! ה לא דיכאון זה קיים מגיל 6 ,והייתי בטיפול אצל פסיכאטר וניסיתי במשך שנה 11 סוגים של תרופות חלקן חלשות חלקן יותר חזקות וכמובן לפרק זמן של חודש וקצת כל תרופה וחוץ מתופעות לוואי לא היה שינוי במצבולו במעט נראה כמו בן אדם רגיל מי שלא מדבר איתי יותר מ10 דקות לא יכול לנחש שקיימת בעיה...אני על סף ייאוש למרות שהבעיה קיימת הרבה זמן לאחרונה החלק הנפשי דיי התדרדר אני כמעט ולא יוצא מהחדר שלי אם הייתי יכול במגע של קסם להעלם לתמיד לא הייתי מהסס לרגע והייתי עושה את זה,כמובן שזה לא אפשרי,אני לא מעוניין לסבול מהבחינה הפיזית ובגלל זה אני חושב על כמות של כמה מאות כדורי שינס ? פשוט להרדם..אני יודע שאין פיתרון כי זה היה ככה תמיד מגיל קטן הייתי גם אצל כמה רופאים ולא הייתי חושב על מוות אם הייתי יודע שמשהו ישתנה בעתיד ,הבעיה היתה קיימת תמיד אבל תמיד היתה לי תקווה שדברים ישתנו וניסיתי לטפל בכל הדרכים האפשריות והכל עלה בתוהו ..אני לא רואה את עצמי מחזיק הרבה זמן מעמד..יש לי גם עודף רגישות שזה גם לא כל כך עוזר ,אני מאוד ראציונלי ומודע לעצמי אני רואה את הדברים כמו שהם..למרות שהרבה זמן התעלמתי ניסתי לטפל וקיוותי לטוב....זה הביא אותי למצב של אין מוצא,היתה לי גם פסיכולגית תקופה של שנה אבל בגלל בעיות כספיות הפסקתי את הפגישות..וזה גם לא עשה שינוי כלשהו..אני מחזיק את עצמי עוד קצת ועוד קצת אבל אני רוצה להפסיק את הסבל..אני מרגיש מוכן נפשית למות.. בהתחלה כשהבנתי והשלמתי עם זה הייתי מאוד עצוב אבל היום אני לא ,אני לא מצפה לאיזושהי תשובה מיוחדת ,עשיתי את זה שלחתי את המכתב כדי לספר למישהו מה שאני מרגיש