האם בעל מגבלות יתקשה להתקבל לעבודה?

אנשים נרתעים מאנשים שיש להם בעיות נפשיות.
זה עובדה ואין מה לעשות בנידון.

השאלה היא איך מישהו יכול לדעת בכלל.
אם כלפיי חוץ אתה בסדר.אז יופי.
(קודם כל זה בכלל הכי חשוב שאתה מרגיש טוב)

אני לא בטוח למי יש גישה לעברך הפסיכיאטרי אבל אני מתאר לעצמי שזה לא פלוס ברזומה שלך.(תלויי גם מה כתוב).

תשמע צייר אתה יכול להיות בקלות.באומנות כולם מטורפים ואף אחד לא בודק שום דבר.

ברפואה אני לא יודע מה בודקים תשאל את יונתן

אשמח שרופאים בפרום יתיחסו אלי.
ויענו לי מינסיונם , והאם הם מכרים מקרים כאלו?
של סטודנטים בעלי בגעיות כאלו ואחרות, שכן התקבלו
אשמח לשמוע.

שלום נתנאל.

אין שום מניעה שיקבלו אותך ללימודים אקדמאים או שתצליח למצוא עבודה מכובדת!!!

גם אני לא הייתי בצבא ויש לי עבר של ארבעה אישפוזים ואני עובד היום בעבודה מכובדת בהייטק. אין שום סיבה שאתה לא תצליח.

מה שאני יכול לומר כעצה מעשית לגבי עבודה, זה שאפשר לנסות להיעזר באישי ציבור (כגון חברי כנסת וכיו"ב), שיכולים לקחת חוות דעת מרופא על מצבך ולפנות למעסיקים פוטנציאליים ולבקש מהם להעסיק אותך בתעסוקה מתאימה תחת הכותרת של מעורבות חברתית. זה היה רעיון שאני חשבתי לעשות אותו בעצמי, אחרי שנתקלתי בקשיים להתקבל לעבודה אחרי שהצלחתי להגיע לתיפקוד טוב אחרי אישפוז.

בכל אופן, בשום פנים ואופן לא להתייאש!!!

כל טוב,
שמוליק.

לשמוליק.
אני מבין שגם לך היו בהתחלה קשים להתקבל לעבודה טובה.
שתעמוד בדרישות שלך ובמה שאתה חושב שתצליח בו ויספק אותך.
ואני מאוד שמח בשבילך, וזה נותן לי גם תקווה שיכול להיות שגם אני
יצלח למרות הבעיות שיש לי, לשאלה של יוני אני כלפי חוץ נראה בן אדם
רגיל לגמרי, אין לי קרנים, או שאני מתנהג מוזר אבל אני לא נוטה לדבר
יותר מדי, או לפתח שיחות עם אנשים שאני לא מכיר וסמוך אלהם,כי אני נכבתי
בעבר, ולא רוצה להפגע שוב, כמובן שעם אדם יפנה אלי מוישאל שאלה אני כמובן יענה
בנימיוס, והכל אבל לא יפתח קשרי חבריות יותר מדי או בכלל, אני באופן אישי בן אדם
מאוד מסוגר, ובישן מה שאני כבר הבנתי שיקשה עלי בלצליח במיוחד בחבברה כי תיודע
צריך להיות" נחמד" ולהתחנף לאנשים וללקק וזה ממש לא מתאים לי זה בכלל לא האופי שלי, אני אדם הכי אמתי שיש ויש דבר אצל אדם שלא מוצא חן בעני או שאני אומר לו את
זה בפנים בלי מחסומים ופחד( קשור עם הוא קרוב עלי, וכפת לי ממנו), או שאני פשוט לא מתקרב עליו יותר וזהו נגמר איתו הסיפור "שלום שלום" לא יותר, בקשר לשמוליק מזאת
אומרתץ לפנות לפוטקאים? איך אני בדיוק יגע אלהם? הם כאלו היו ערבים עלי? שאני היה כמו פרויקט שלהם? כי יש לי במשפחה אנשי ציבור(מצד אבא), אז אולי כדי לי לפנת אלהם? ולבקש את עזזרתם ושיפעלו את הקשרים שלהם? בשבילי? קני קצת מתבייש
לבקש טובה כזאת, אני רומה בכחות עצמי להצליח בלי טובות של אחרים, אבל יש לי אפשרות כזאת, עוד שאלה שמסקרנת אותי, אתה מה המקוצע שלך? אני מבין שאתה בהיי טיק אבל מה למצדה? מהנדס חשמל? או מחשבים? לא כך כך מבין בזה אז סליחה
על הברות ,אבל אני יודע שיש עוד הרבה תפקדים חוץ ממש שצינתי.

שהיה לך וליוני שבת שלום, ותודה רבה על העזרה באמת אתם מלאכים לבושי דמות
אדם, כל פעם שאני בא לפהנ כולי מפוחד, שמוליק עוזר לי ומעלה לי תמצב רוח,.
תודה מקרב לב.

שלום נתנאל.

קודם כל, זה ממש שימח אותי שעודדתי אותך :-)

אני מבין את התחושה הזו של כוייה ברותחים. אחרי שפעם אחר פעם נתקלים ביחס לא טוב מאנשים אחרים, נוצר תהליך למידה והכללה של פחד ורתיעה מאנשים, וזה ממש מובן.

עם זאת, ניתן לחזק את התהליך של נתינת אמון ויחס טוב עם אנשים אחרים כאשר מנסים להרחיב את המעגלים אל מעבר לקירבה שבה אתה מוכן לתת אמון (לדוגמא: לנסות קרובי משפחה רחוקים יותר, חברים טובים של חברים שאתה בוטח בהם וכו').

לגבי הפנייה לאנשי ציבור, נראה לי שצריך לראות את הדברים מנקודת מבט כלכלית שישי בה כדי לשפוך אור גם על היבטים נוספים:

תחשוב שאם אתה עכשיו באיזו מסגרת שיקומית ומקבל ביטוח לאומי, ועוד הוצאות נוספות כגון מדריכים עובדים סוציאליים וכיו"ב. אם תצליח לעבוד ולהיות יצרני, אז גם ההוצאות הנלוות יפחתו, וגם על ידי זה שתצרוך יותר - חלק מהתשלום על הצריכה הנוספת הוא מיסים. כך בסופו של דבר - זה משתלם ולו מבחינה כלכלית לסייע לך להגשים את השאיפות שלך. רק מכיון שבדרך כלל במסגרות השיקומיות, ישנן פתרונות לרוב האוכלוסיה של המשתקמים, אז לא מציעים פתרונות מותאמים אישית, וצריך לחשוב קצת איך לייצר פתרונות כאלו.

אישי ציבור, יכולים לפנות למעסיקים פוטנציאליים, ולבקש את סיוע בקטע של מעורבות חברתית, ויכול להיות שהם יוכלו לדאוג לאי אילו תקציבים שיתגמלו את המעסיקים הפוטנציאליים, ובסופו של דבר, זה צריך להיות משתלם ולו מבחינה כלכלית כפי שהסברתי.

אני עובד כמהנדס תוכנה.

כל טוב,
שמוליק.

אני רוצה לציין שאני לא מנותק לגמרי מהסביבה, והיו לי בעבר חברים רבים
שאיתם היתי משוחח רבות ואף מבלה את רוב זמני הפנויאיתם, אבל כאשר הם התבגרו
והגיעו לגיל הגיוס, ורובם התגייסו הם ניתקו איתי את הקשר לא כי אני נחות מהם לפחות
כך אני חושב, אלה כי אין להם כבר זמן והם מאוד עסוקים וגם הכירו חברים חדשים, אך
אני רוצה לציין שבמהלך החיים שלי אני ספגתי הרבה תגובות לא טובות ופגעניות אפילו
מאנשים שאמורים להיות הכי סבלנים אלי, ואלו גם המורים שהיחס שלהן כלפי בתחילת דרכי בהיותי ילד קטן בעל הפרעות קשב וריכוז, שכן אני מודה אנטי היתי ילד מתקשה
והיתי גם מאוד שובב, ואוהב יותר לשחק - ולחקור בדרכים שלי ולא בדרכים היותר נורמטיבים, כמו ללמוד בבית ספר לשבת בשקט 8 שעות ולא לזוז ולעשות כל מה שאומרים לי, ובגלל זה ספגתי השפלות קשות מהורים הם היו שמים אותי בצד בשולחן בנפרד, מצווים על הילדים בכיתה לא לדבר איתי בטענה שאני " מפורע שיכול לפגוע בהם ולדרדר אותם",ואף העלימו עין מהצקות מהילדים ולא פעלו כדי להפסיק את אותם הצהקות, אני יאמר גם
שהמנהלת שלי אחרי שאמא שלי אמרה לה שעברתי הטרדות מניות בשירותי בית הספר, על ידי ילדים גדולים ממני, היא אמרה כך" הוא משדר את זה ובגלל זה זה קורה" וטענה כאלו זה באשמתי, כמובן שהיא חטפה על הראש ואפילו פיטרו אותה, אבל אתה מבין שזה לא גרם לזה שזה ימחק מהזיכרון שלי השפלה הזאת, ואני סוחב את זה איתי עד היום. בקשר למסגרת אני כתבתי פה כמה םעמים אני לא מקבל שום מסדרת שיקומית,
אני מחכה במשך שנתיים וחצי, ופניתי כבר לשני עורכי דינים בעלי שם בארץ, ואחד מהם הוא עורך דין כספי שמטפל בעניים של זכיות רפאיות, ואף חשבתי לפנות לעמותה של

הרשמית -והראשית של אוטאיזים בארץ, ולקבל אולי מענה מהם, אז כן אני קצת מיאוש מן העולם הזה, ובעיקר מאנשים באופן כללי וגם מאותם אנשים שכוויכול הייתי אמור לסמוך אלהם, ורק נכוותי ונפגעתי, ועוד דבר כל הכבוד לך שלמדתה הנדסת תכונה( מקצוע מאוד מכובד) והתקבלתה לאונברסיטה זה גם הישיג לפי דעתי, אני גם שאלתי בעוד פרום יותר מקצועי( דיני עבודה) אם אפשר להתקבל והם אמרו שכן, ויש חוק נגד הפליה של בעלי מגבלות- נפשית או כל מגבלות אחרת, אני רוצה לשאול אותך משהוא אך קיבלו את זה בעבודה שאתה לוקה בסכיפרוניה? הם קיבלו אותך ישר איך שאתה? או שבכללהם לא מודעים למצב?(אני לא מדבר על מי שקיבל לעבודה למעסיק) אלה על חבריך לעבודה. תודה על היחס ומקווה לקבל תשובה בעניין ה,שהיה שבוע טוב בברכה נתנאל.

שלום נתנאל.

אצלי בעבודה, אף אחד אינו אמור לדעת על העבר הפסיכיאטרי שלי. לא סיפרתי לאף אחד.

אני חושב שצריך לקחת בחשבון שאם לא ניתן להסתיר את התסמינים - אין יותר מדיי מה לעשות; לכל מעסיק יש את הכוח להחליט את מי הוא רוצה ואת מי לא. גם מי שהתקבל כבר לעבודה - המעסיק בדרך כלל יכול לפטר אותו מבלי לנמק מדוע תוך התרעה מראש של חודש.

מסיבה זו, אני חושב שצריך לנסות בדרכי השתדלות ולא לנסות להפעיל כוח, גם לא באמצעות מהלכים משפטיים. חבל על האנרגיות.

ברור לי שהיו לך חיים מאוד קשים, אבל דווקא בגלל זה, אני בטוח שיש לך את הכוחות להתמודד לנצח ולהינות מהניצחון.

תתעודד ואל תוותר.

שמוליק.

שהוא חולה סכיזופרניה. אם לא תציין בפני אנשים בכול מקום מה הן מחלותיך הנפשיות לעולם הם לא ידעו עליהן. הבנת? הבנת מה צריך לעשות? לא מספרים אף פעם על מחלות נפשיות ולכן אף אחד לא יודע אילו מחלות יש לך. ושאתה אוטיסט..וכו' וכו'... צריכים להיתמודד עם החיים בלי ליצור רחמים. אנשים לא אוהבים אנשים שהם צריכים לרחם עליהם ולו יהיו בעלי המוגבלויות הכי קשות והכי חמורות שיש. לא מספרים ולכן אף אחד לא יודע וגם לא צריך לדעת. לא עניינו אילו מחלות יש לך שיתעניין במחלות שלו.
ולראיה שמוליק לא סיפר על היותו חולה בסכיזופרניה ולכן קיבלוהו לעבודתו הנחשקת בחברת הייטק במקצועו המכובד- מהנדס התוכנה. לא סיפר על המחלה ולכן היתקבל לעבודה טובה. הבנת?

לנו קרניים וגם לא קילשונים ולכן אנחנו לא שטנים. בהקשר להודעתך ולכול שאלותיך אני נותנת את רשות הדיבור פה לפסיכיאטרים. מאחר והינך אוטיסט לדעתי יש צורך לערוך איבחון מקיף בישביל להקיף את מיכלול הבעיות והדברים המקשים עליך להיתקדם בחייך ולהגיע למיקצוע הנכסף..לפחות בעיניך. הפסיכיאטרים כאן גם יוכלו לעזור לך ליבחור את
תחום לימודייך האקדמאיים תוך התייחסות לקושי בחיים ולקושי ביצירת קשרים חברתיים (דבר הנידרש בכול לימוד שהוא...כן כן צריכים מידי פעם להעזר/לדבר/לעזור לחברים מהכיתה) שנוצר מהאוטיזם.

על מה אושפזת...שתף אותנו..

ולזאת שאלה אותי אם אני מבין? כן אני מבין ,שאנשים נרתעים מאנשים
שהם לא בנורמה או דומים להם, זה ברור לי לגמרי זה גם טבע האדם.
אבל יש גם יוצאי דופן אני חושב, ואני לא מספר לאף אחד מה יש לי , אין סיבה
לפרט על המצב שלי לאף אחד, זה לא עניענו של אף אחד, אבל את יודעת יש אנשים
שזה מאוד בולט אצלם הפרעה הנפשית, כמו אנשים בעלי פיגור שכלי שזה ברור לעין
ככה לפחות אני ריאיתי, שיש להם בעיה,אבל אני מסכים איתך שיש אנשים שהם עם
הפרעות נפשיות- התפתחיתיות, שלא ניכר אלהם שום בעיה, ורק שאתה מכיר אותם היטיב ולזמן ממושך, אתה רואה שהם שונים-" חרגים", חוץ מזה אני באמת מקווה
שאני יצלח להתגבר על כל הקשים, ויצלח לעבוד במה שאני אוהב ורוצה. שהיה לך
ולשמוליק שבוע טוב בברכה נתנאל.

שלום נתנאל.

גם אני מודה לך. מה שכתבת עשה לי טוב על הלב :-)

לדעתי, צריכה להיות יותר מודעות בציבור מהם באמת בעיות נפשיות, ומהם באמת המגבלות של נפגעי נפש. הרבה פעמים, הבורות הזו פוגעת גם בחברה עצמה שצריכה לשאת בנטל שנגרם כתוצאה מהדחייה החברתית שאין לה להאשים בה אלא את עצמה.

כל מתמודד שמעמיד את הדברים על דיוקם - מאפשר לחברה להכיר בטעויות.

שיהיה בהצלחה :-)

שמוליק.

אני שמח שחממתי לך את הלב.
אני מכיר אותך( דרך הפרום כמובן) כבר למעלה מ3 שנים אני חושב או קצת פחות.
ואתה תמיד עונה בכל כך הרבה אהבה, והבנה, ולא מנסה לשפוט אף אחד, ותמיד
מוכן לעזור, בגלל שאני אני מחבב אותך ומחמיא לך, אתה גם עונה בצורה מאוד
מיקצועית, שהיה לך כל טוב ידידי מכל הלב בברכה נתנאל.

שלום שירה.

האישפוז הראשון היה בשל מצב פסיכוטי שבא כמחאה על כך שקיבלתי פטור מהצבא בניגוד לרצוני, שסיים מאבק שבו אימא שלי דחפה את האף יותר מדיי.

זה כבר היה טריגר להתדרדרות הבאה...

אחר כך החברה שלא הייתה מסוגלת להכיל את הניגוד בין המציאות לבין הדמיונות שיש על נפגעי נפש - ניסתה למשוך חזק לכיוון של הדמיונות ולהראות באמצעות חוסר ההצלחה במציאת עבודה ובמציאת בת זוג כהוכחה לכך שהמגבלות הנפשיות שלי כביכול, חזקות יותר.

מה לעשות שהאמת היא שהנידוי החברתי הוא זה שיצר את כל הבעיות...

בסופו של דבר, אחרי נסיונות כושלים למצוא עבודה, נכנסתי למצב פסיכוטי שהוביל לשאר שלושת האישפוזים.

בסופו של דבר, אפשר לראות שאני משכיל לנצל כל פירצה ולמצות את הכישורים שלי.

אני ממש מעוניין שגם מטופלים ומשתקמים אחרים יוכלו למצות את היכולות שלהם באופן הוגן.

שמוליק.

ברגע שיש מודעות, ניתן לפנות לטיפול מתאים ולשפר את היכולת לתיקשורת בינאישית , כישורי חברה ועוד..
אם יש יכולת, מוטיבציה וכוח התמדה- בהחלט ניתן.

האם בגיל שלי אפשרי לשפר את היכלות האלו? כולל הבנה של סטאוציות
אבל לא רק, יש לי גם בעיות דיבור, ולפעמים שאני נלחץ אני לא לא מבין הכל.
ובגלל זה אני מעדיף לא להיות בחברת אנשים, ולהיות מול המחשב וולקרוא ולראןת
סרטים או לקורא אניצקפלדיות, ממש חושש ממפגש עם אנשים זרים.

ועוד שאלה אתה מכיר קלנאי תקשורת טוב?שעובד עם מכבי?
שיכול לקבל אותי למרות הגיל? כי אני הבנתי שזה נועד יותר לילדים לא?

מחכה לתשובה.

בברכה נתנאל.

שלום נתנאל.

ברפואה אין דבר כזה שחור לבן. ישנו אפור כהה ואפור בהיר המתייחס לסטטיסטיקות.

ישנו פתגם יפה שאומר שניתנה רשות לרופא לרפא, אבל לא ניתנה לו רשות לייאש.

יכול להיות שהנתונים הסטטיסטיים יראו שהסיכויים קטנים, אבל גם אם הם קטנים - למה לא לנסות??

מסיבה זו, אני מאמין שאתה צריך לנסות גם אם נראה שזה נגד הסיכויים.

כל טוב,
שמוליק.