מסגרת טיפולית בשיטת ה - dbt

מה האפקט אחרי טיפול שנתיים ב-DBT?
האם אין שופור באיכות החיים? האם הסימפטומימים של ההפרעה עדיין קיימים?
לי אמרו שאחרי שנה בטיפול טוב אתה יכול להחלים לחלוטין

הצפיה להחלמה מלאה היא לא מציאותית. עם זאת התוכנית מעניקה מידה רבה יותר של עצמאות למתמודד לטפל בעצמו. ההתמודדות עם הכאב הרבה יותר יעילה ולכן הסבל פוחת. רכשתי כלים המאפשרים לי לצאת ממשבר הרבה יותר מהר ויותר בקלות......יכולת לראות את המורכבות שבבני אדם ובמצבים (בכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות), הרחבת טווח הפרשנויות למצבים בעיקר להתנהגויות הזולת (אם הבן לא מתקשר זה לא בהכרח בגלל שנמאס לו ממני, לפעמים זה בגלל שהוא עסוק, אם הוא מאחר להגיע זה לא אומר שחלילה נהרג בתאונת דרכים) והרחבת טווח התגובות האפשריות והיכולת לבחור ביניהן את התגובה שתשמש אותי הכי טוב להשגת מטרתי - אסרטיביות......עם זאת כל אחד לגופו. במקרה שלי מאחר וכנראה משך המחלה והעדר הטיפול בה לאורך שנים הפך אותה לכרונית (כנראה שיש כבר נזק אורגני) אין מנוס מטיפול תרופתי עד אריכות ימי ובהעדר תמיכה משפחתית (אני גרושה, יש לי ילדים מאוד מסורים וגם חברות טובות, עם זאת לא כל אחד מבין את הבעיה ואני לא רוצה ליפול עליהם בסערת רגשות) אני גם זקוקה לפסיכותרפיה שבועית כדי לפרוק שם כאב ולהתייעץ לגבי סיטואציות יום יומיות.

ממליצה בלב שלם על התכנית. היום יש לי כלים לוויסות רגשי להרגעה עצמית, לשיפור היחסים הבינאישיים, מוטיבציה לדאוג לעצמי ולהגן על עצמי, ומספיק מודעות לערעור היציבות הרגשית הדורשת פניה דחופה.

בקיצור, תוכנית ה - dbt העניקה לה במידה רבה רבים מאותם כישורי חיים שלא הוקנו לי בהצלחה ע"י הורי בילדות המוקדמת. כך אני רואה את התכנית ואת תרומתה לי.

שלום נאוה.

יש מטופלים שמחלימים לגמרי. גם אם מדובר במיעוט, זה לא כל כך משנה. השאיפה צריכה להיות החלמה מלאה, ואין בכך סתירה להשגת יעדים פחות מרחיקי לכת.

אני מאחל לך הצלחה רבה באסטרטגיית הטיפול שהחלטת לאמץ, ושיהיה רק טוב.

שמוליק.

הטיפול כל עת שאנחנו מרגישים ש"החלמנו".

בעיקר בהפרעת אישיות גבולית, שמה שמאפיין את החולים בה הוא שינויים במצבי רוח עד למצב של אופוריה, והעדר התמדה.

מה שהועיל לי יותר מכל זו דווקא ההשלמה עם כך שמדובר במחלה כרונית, ושעם טיפול נכון שמטרתו לתחזק יציבות רגשית, אפשר לתפקד באופן מלא ולזכות באיכות חיים. אני משווה את מחלתי לשל בני הסובל ממחלה אוטואימונית. רמיסיה היא לא החלמה. במקרה שלו גם כשהוא מרגיש בריא, עליו להקפיד על תזונה מתאימה וטיפול תרופתי שתכליתו החלשת המערכת החיסונית כדי למנוע דלקת. וזה לכל החיים. אני באופן אישי זקוקה לדרבון להיות במסגרת טיפולית.

יתכן שיש מקרים קלים משלי בהם יש החלמה. אולי כאשר מדובר באנשים צעירים המטפלים בהפרעה טיפול שורש מיד עם התגלותה, בטרם גרמה נזקים אורגניים.

יש רופא בפורום? אולי הוא ייטיב לענות על השאלה: האם יש החלמה מלאה מהפרעת אישיות גבולית?