עייפות שיעמום ואין אןנים

שלום נאוה.

מה שאת מתארת נראה כמו תופעות לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה (אביליפי).

אני באופן אישי סבלתי מתופעות כאלו, והסיבה לכך הייתה תופעות לוואי של התרופה האנטי-פסיכוטית שהוחלפה פעם אחר פעם.

זה שאצלי זה היה ההסבר אינו אומר שבאופן סוחף וגורף זה כך אצל כולם. הסבר נוסף לכך יכול להיות תסמינים שליליים של המחלה. זה תלוי בעיקר במה שאת מרגישה באופן סובייקטיבי.

אם על פי ההרגשה שלך זה נובע מהתרופות, אולי צריך לקחת את הסיכון ולנסות להפסיק אותן בהדרגה, אולי זה יעזור...

אני עשיתי את זה, בניגוד להמלצת הרופאה המטפלת, פשוט כי הרגשתי שאין לי מה להפסיד; בין כה וכה המצב היה כל כך גרוע שכבר רציתי למות. בגלל זה, החלטתי לקחת את הסיכון שייתכן שהמצב יתדרדר ויצריך שוב פעם אישפוז.

עם שאת, חשוב לי להדגיש שזה צעד מסוכן, וחייבים לנקוט באמצעי זהירות לפני שעושים אותו:

קודם כל, ליידע את הרופא המטפל, ולומר לו שבמקרה של התדרדרות - תקלי שוב פעם תרופות. חשוב מאוד לעשות את הצעד מתוך אמון ברופא המטפל.

בנוסף לכך, להמשיך את הטיפול הפסיכולוגי, ליידע את המטפל על ההחלטה, ולהיות קשובים למקרה שהוא יראה החמרה במצב.

כל טוב,
שמוליק.

מעריכה מאוד את אנחות היסוד אותן אתה מניח. ולא מתוך ציניות אני אומרת זאת. התופעה. התחילה מזה מס שבועות עד אז היתה רמיסיה עם אותו מינון מינימלי. אני חושבת שהמתח והעצבות הם גם תוצאה של לחץ בחינות ולחץ כללי של החיים המשעממים.יש ניסיון מר עם ארבעה סוגי אנטי פסיכוטי וזה החידי שאינו זומבי אינו משמין וניסבל יותר. לצערי עד שאישרו לה. הוצאתי למעלה מעשרת אלפים ש״ח כי היא לא בהתוויה ונאלצתי לעבור לקופה סובלנית יותר. גם כשלקחה 15 היתה אותה תופעה לפני שלוש שנים. אין הנאה מתמשכת אלא אם כן יש ריגוש. מה עושים? אי אפשר שכל היום יהיו ריגושים!!!!! אבקש מדר דוידור שיענה לי כי רק בפורום זה אני מוצאת נחמה גם כי הוא מאוד ידידותי ואחראי. וגם הוא בעד צרוף צמחים. אבל בזהירות. אז מה עושים לעזאזל? היום היא תיארה את המצב כמו אדם שאחרי כימותרפיה. כך היא סובלת אם מישהו לא מבין מה זה. היא מרגישה שהגיעה לעולם רק לצפות מהצד כמו משה רבינו שניבצר ממנו להיכנס לארץ המובטחת.

שלום נועה.

אם כתבת שאת מוצאת נחמה אצל ד"ר דוידאור, אז אני מעלה עוד השערה.

ד"ר דוידאור כתב כמה פעמים שפסיכיאטר הוא קודם כל בן-אדם. פעם משיהי שחשבה ללמוד רפואה בהתמחות פסיכיאטריה שאלה כאן בפורום מה נדרש בשביל זה, והוא ענה לה שצריך להיות אדם אמפתי.

במהלך האישפוז שלי בשלוותה אכן קיבלתי מטפלת אמפתית, ונראה לי שבסופו של דבר - זה מה שעזר לי לצאת מזה.

הייתה איזו תקופה שבשל מעבר מהמחלקה הסגורה למחלקה הפתוחה החליפו לי מטפל - וכנראה שהוא לא היה כל כך אמפתי, ואולי הוא ראה את עצמו יותר שליח של משרד הבריאות ומטרתו לדאוג להגן על החברה מפני "חולי הנפש" - אצלו המצב לא היה מי יודע מה...

ממשובים על ד"ר דוידאור וגם מתוך היכרות שלי עליו בפורום - הוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. יכול להיות שלא נותנים מספיק אמון ואמונה ביכולת להתמודד. בלי אמונה כזו - אין למה לצפות...

כל טוב,
שמוליק.

באם מדובר בגליות ושינוי של מצב הרוח, יש מקום למייצב מצב רוח ( דפאלפט, טגרטול, לאמיקטל... וכו..)