פסיכיאטר וניורולוג

מחלות הקשורות למערכת העצבים המרכזית ופרפירית - סיבות אורגניות, גופניות..

פסיכיאטר מטפל במרכיב הנפש, הפרעות נפשיות..

ניורולוג מאבחן לפי בדיקה גופנית, מוצא את הבעיה ומטפל (לא בכפייה!) בבעיה שהוא מצא.
פסיכיאטר לא יכול לאבחן את המחלה על ידי בדיקה גופנית, עדיין אין הוכחות גופניות למחלות נפש, אבל הוא מטפל (בחלק מהמקרים בכפייה!) בכדורים שמשפיעים על המח ועל מערכת העצבים.

הפעם התייחס לנושא.
ראשית טעות:

יש הרבה גורמים גופניים שיכולים לגרום לתסמונת נפשית
מגידולים במוח, שינוייים בהורמונים, גידולים בגוף ( לבלבל - דיכאון) , בעיות שקשורות לוויטאמינים ותזונה, זיהומים ועוד..

לכן מאוד חשוב בכל בדיקה פסיכיאטרית ראשונית, תמיד לקחת בחשבון את מרכיב הגוף.

לגבי כפייה : זה מהלך משפטי רפואי, הפסיכיאטרים לא אוהבים ולא מתלהבים מהנושא, היו שמחים לטפל ללא צורך בכפייה. אבל הנושא פילוסופי, מה עדיף לטפל ולעזור או לאפשר לאנשים הסובלים ממחלה נפשית להתאבד ואולי לפגוע בסובבים... אהרון ברק , נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כתב באחד המאמרים שלו, חובה על כל חברה למנוע מחולי הנפש פגיעה בסובבים.
המשולש האתי-משפטי רפואי : הזכות לחופש וחירות, הזכות לקבלת טיפול רפואי והחובה להגן על הסובבים.

צריך לזכור, אשפוז בכפייה ואחוז הסובלים ממחלות נפשיות קשות מהווה אחוז מאוד קטן, רוב הפונים לעזרה, סובלים מהפרעה נפשית ( לא מחלה כרונית קשה), מצבים שרופא פסיכיאטר יכול לתרום רבות.

רק בריאות !

יכול להיות שישנם בעיות גופניות כפי שהזכרת אשר גורמים לבעיות נפשיות או הפרעות מסויימות.

אבל מהניסיון שלי עם פסיכיאטרים.. הם לא יישלחו אותך לבדיקה מקיפה של הורמונים ויטמנים או גידולים.

השיחה איתם תהיה בערך 45 דקות הם יכתבו דברים במחשב(עם שגיאות רבות..)
מקסימום יישלחו אותך לבדיקת דם רגילה עם כמה תוספות מיוחדות אוליי ואז יירשמו לך כדורים.

וכן זה הרוב המכריע ואין לי ספק בכלל בקשר לזה.

טיפול בכפייה הינו דבר מביש ופוגע ומשפיל.הרבה פעמים הוא לא הכרחי אך הוא נעשה למרות זאת.

החולים שמגיעים לבתי החולים צריכים לראות עוד אנשים עם בעיות נפשיות קשות ואנרגיה רעה שנובעת מהם.בתי החולים הפיסיכיאטריים בישראל לא מקום להחלמת הנפש. הם לא ניקיים.. אדם פתאום נאלץ לישון עם עוד אנשים באותו חדר שסובלים מבעיות נפשיות. בן אדם זה מעולם לא יחלים כהלכה.

ואתה יכול להתווכח כמה שאתה רוצה ד"ר דוידאור.

עד היום לא נעשת אף בדיקת מעבדה קלינית כדי לאמת הפרעה או מחלה נפשית.(שזה אבסורד לגמריי)

ולכן אם אין בדיקה אסור! ופשוט אסור ולא אתי לתת כדורים שיישנו משהו שלא דורש שינויי.

בין אם זה כדור להעלאת סירוטונין או דופאמין או לא משנה מה.
אין לכם זכות לעשות ניסויים של "בוא נראה מה יקרה אם הוא ייקח את הכדור הזה."
אתם יכולים לשבש לצמיתות דברים שלא צריך לגעת בהם.

זה היגיון פשוט ואין על מה להתווכח כאן בכלל.
לאנשים נמאס להיות שפניי ניסויי ונמאס להם להיות תלויים בכם ובכדורים שלכם.

אם אין לכם תרופה או עזרה אמיתית תפסיקו להציג את עצמכם ככאלה.

רופאים נתנו שבועה,העיקר לא להזיק.
כמה נזק רב נגמר מהכדורים הללו?
תקראו את כל הסיפורים באינטרנט.

בושה!

אני מזדהה עם כל מה שעלה כאן, אכן שני הצדדים צודקים ,חמישית מאוכלוססיית העולם קרוב למיליארד ,סובלת מבעיות נפשיות , לא מצאו עדיין את ההבחנה המדוייקת בצילומים בדיקות מעבדה וכו', מדברים לעתים על אמ אר איי או סיטי מוח שיכול להעיד על הצטברות זו או אחרת של מוליכים במקומות שלא צריך, יש את המונח עלות מול תועלת ואי אפשר לכפות אישפוז בכוח רק אם יש מסוכנות לו ולסביבה, על זה אין עוררין ולזה יש הצדקה כי מדובר לעתים על אי שפיות זמנית שעלולה להביא לאסון, רוב המאושפזים אינם בכפייה ומי שהולך לשם זה כבר כי כלו כל הקיצין , אין חשק וכוח להמשיך לסחוב כזה משא , לצערי רוב אוכלוסיית העולם אינה מכירה את הסבל ובסבל של אנשים אלו אשר לעתים דומה סיבלם לאלו שאחרי כימותרפיה אלא ששם יש סיכוי גבוה ל החלמה אחרי סבל , ופה היחס להחלמה הוא הפוך, אין מחקרי מעבדה כי הנושא דחוק לשוליים ואין לזה תקציב הולם, בין היתר ניראה כי ההתייחסות אליו כמו למחלה יתומה שאין עליה מחקרים, והכי נוח לראות את הסובלים ביסורי התופת שלהם ולשתוק, אלא שהסובלים איתם הם גם משפחותיהם מהמעגל הראשון שחייהם אינם חיים,,,ורואים את המתמודד חיי מת ולעתים יותר מת מחי, מי שידו משגת יש לו מנוי שבועי אצל פסיכוטראפיסט זה או אחר שקורע גם לו את הכיס במשך שנים עד יום מותו, מי שלא ,,ממשיך להתייסר לעתים כמו זומביט, התרופות מרסנות אותו ומקילות על הסבל מחד ומונעות ממנו את מנעמי החיים מאידך, חוקר מוח ופסיכואנאליטיקן פרופסור יום יובל חיבר את סערת נפש ובו הוא מסביר על מחקרי מוח שנעשו, אולי מתחיל לזוז משהו אל לא מספיק בכלל, עד שתהיה פריצת דרך צריך להביא את הנושא יותר למודעות כמו שעשו ועושים בעניין האיידס וההומופוביה, פתאום אפשר לדבר על זה ואם עופרה חזה הייתה חולה היום ולא אז ,היא היתה ניצלת ממחלתה בה התביישה ועליה שילמה בחייה!! מאחלת מזור ותקווה לכל הסובלים בפורום מבורך ומושקע שכזה

פסיכיאטר קובע על סמך שיחה אם יש מחלת נפש או לא, ניורולוג על סמך בדיקה גופנית בודק אם יש מחלה במערכת העצבים או המח.

ניתן לקבוע שמישהו מסוכן רק אם הוא מאיים לעשות משהו או עשה משהו, לא ניתן על סמך שיחה לקבוע מסוכנות עתידית (נביאים זה בתנ"ך). גם מי שהיה מסוכן לעצמו פעם אחת לא ניתן לנבא שהוא כל החיים יהיה מסוכן.

לגבי שלילת החירות, הרבה מאושפזים רק על סמך שיחה ולא בגלל שהם מסוכנים, אם בן אדם מסוכן לסביבה למה לשים אותו באותו מקום עם מי שאינו מסוכן לסביבה, זה לא טיפול ששמים אנשים מסוכנים לסביבה עם כאלה שהם לא.

עדיין לא הבנתי איך מוכיחים מחלת נפש ללא בדיקה גופנית, ואיך עובד הכדור שמרפא את המחלה, מה הקשר בניהם? האם אפשר לראות את הדופאמין ואת הקולטנים בבדיקה פיסית?

הוכחת מחלה נפשית אינה הבעיה.
הפרעות נפשיות קיימות ואין צורך להוכיח אותן.

אין להתווכח בכלל שהתופעות המוזרות הללו כמו או סי די למשל קיימות.

הבעיה אינה להוכיח שהן קיימות אלה להוכיח שהפסיכיאטרים מצאו את מקורן ושהם באמת יודעים כיצד לטפל בהן.

אבל משום שאין אף בדיקה מעבדה קלינית שיכולה לעשות זאת אנחנו בבעיה.

בפסיכיאטריה יש הרבה בעיות
זה שאין בדיקה אף לא אחד הינה בעיה עקרונית בפסיכיאטריה.

בגלל זה אדם מוצא את עצמו מקוטלג עם הפרעות שונות אצל פסיכיאטר אחד למשנהו.

אני דיברתי בעבר עם פסיכיאטרים והם בעצמם הודו.. במילים פשוטות.. שבתכלס?
הם לא באמת יודעים מה הם עושים.
הם לא באמת יודעים מה מקורן של הבעיות הללו..הם "משערים". שזה מפה או משם.

יש אנשים רבים עם הפרעות כמו או סי די או דיכאון שלא מגיבים לאף כדור.. מה שנקרא:"Treatment-Resistant Depression"

בעוד שאחרים עלולים היטב לכדורים היטב(what ever that mean).

העובדות מדברות בעד עצמן.
לפסיכיאטרים פשוט אין את האמצעים לטפל בבעיות הללו כמו שצריך.

אם מטפלים בה באופן פיסי, על ידי כדורים שמשפיעים על מערכת העצבים והמח, צריך שתהיה בדיקה פיסית שמראה איפה הבעיה, ואיך הכדורים פותרים אותה,
ולא לעבוד בניסוי ותהייה/טעייה.

כדורים שמשפיעים על מערכת העצבים והמח (והם משפיעים, כי מרגישים במח ובשרירים משהו שונה מהרגיל, שלוקחים אותם) יכולים גם לגרום לנזק ולכן חייב להיות מעקב פיסי.

יכול להיות שהכדורים יגרמו גם לנזק יותר גדול מאשר מחלת הנפש כביכול, בהעדר בדיקה פיסית שמראה איך הם משפיעים על הגוף.

ומן הסתם הם יכולים לעשות נזק בלתי הפיך.

תרופה פסיכיאטרית הינה סם פסיכואקטיבי רפואי.
ולמרות שהיא שונה מסמים לא חוקיים כמו LSD לדוגמה היא עדיין פסיכואטקיבית עם פוטנציאל להתמכרות ולתופעות גמילה ונזק בלתי הפיך.

הרי אם סם כמו LSD שהוא סם פסיכואטקיבי יכול לגרום נזק בלתי הפיך מדוע שסם פסיכיאטרי לא יוכל לעשות אותו דבר?

הסיכון קיים ללא ספק.

זה קיים.
תקרא לזה מחלה,תקרא לזה הפרעה.
התופעה של או סי די,דיכאון,חרדה וכו' קיימות.

הבעיה היא מי באמת יודע מאיפה הן מגיעות ואיך לטפל בהן ולרפא אותן.

יש להם מטרה יש להם דרך יש להם כיוון,כל בן אדם לא משנה אם הוא סובל או לא חולה או לא,כל בן אדם שיכנס בשערי הפסיכיאטריה ולא משנה מה מצבו,או ילך לפגישה אצל רופא פסיכיאטר,יכול להיות שיצא עם כדורים.

כל לקוח פוטנציאלי הוא טוב העיקר למכור עוד תרופות ועוד תרופות, ולשכנע,ככה זה עובד.

לשכנע אותי כל הזמן ושיכנעו לקחת אנטי פסיכוטי למרות שלי זה ברור שאני לא צריך ואין לי שום עניין בזה,הם יותר יקרות,וזה תרופות שמקבלים עליהם איזה הנחה,אבל בקומבינה שלהם זה משתלם. גם יש להם אינטרס לאבחן אנשים כסכיזופרנים,כאדי לתת אנטי פסיכוטי,ואלה התרופות הכי יקרות,ואז הם כאילו מבקשים אישור בשביל הנחה,שבסוף הכסף הולך לכיס של מישהו.
תתעוררו אנשים,עושים עלינו קומבינה!!

זהו נרגעתי,עליתי על הקומבינה שלהם,עליתי על המניפולציה,השתחררתי מזה.

הגזמת לגמריי.

אל תכניס את עצמך לכל מיני תאוריות קונספרציה.
אמרת שאתה לא לוקח כדורים יותר אז תמשיך לחיות הלאה.
ואם אתה אומר שנדפק לך השכל מהכדורים אז וואלה נדפקת... לך תוכיח את זה בבית משפט ותקבל כסף.

בהצלחה.

הייתי מאושפזת 4 פעמים. בראשון בגלל נסיון התאבדות אחד, ואח"כ כבר החליטו שאם ניסיתי פעם אחת אני אמשיך. באישפוז הראשון הייתי באבארבנל, נתנו שם כדורים דור ראשון שבקושי אפשר לתפקד איתם, קשרו אותי לכמה שעות לבד בחדר, והתעללו בכדורים, המשפחה המשיכה לטעון שזה בית חולים, ואני לא הבנתי איך זה שבית חולים מתייחס ככה למאושפזים שם.

אחרי האשפוז הלכתי לפסיכיאטרית שהכריחה אותי לקחת זריקות תוך כדי שאמא משתפת איתה פעולה. בשני האשפוזים האחרונים אמרתי להם שאם הם לא משחררים אותי אני אביא עו"ד, ןאז הם שחררו.

עכשיו אני לוקחת 400 מ"ג סוליאן, בגלל הלחץ המשפחתי, כי אין מקום שאפשר לישון בו בלי הכדורים ולהגמל. אז אני כרגע עם בעלי לוחץ שאקח 400, בגלל שפסיכיאטר חיים שם דוד שכנע אותו שאני חולה וזה הטיפול שמתאים.

בבית של ההורים אמא שלי מתערבת גם ואומרת שאני צריכה מינון יותר גבוה כפול ממה שאני לוקחת היום. בקיצור אין מוצא מהמצב הזה.

הפסיכיאטרים מנצלים את המצב שבאשפוז הם נותנים כדורים גרועים יותר ומתעללים במאושפזים, שהם מקבלים מחוץ לבית חולים הם ממליצים על כדורים עם פחות תופעות לוואי, ככה שאנשים יקחו אותם כי אם לא הם יאושפזו בתנאים הרבה יותר גרועים ויתעללו בהם. זה עדיין לא אומר שלוקחים את הכדורים מרצון אלא רק בגלל האיום שבן אדם יצטרך אשפוז.

ובקצרה, הם משתמשים באשפוז כפוי שבו הם מתעללים במאושפזים, על מנת ויבואו אליהם מרצון. זה לא רצון זה איום, בתי חולים כאלה הם איום. כדורים עם תופעות לוואי רבות באשפוז זה איום. קשירה באשפוז זה איום, לשים בן אדם לא אלים עם אנשים אלימים זה איום. למחוק הודעות לא ישנה את המציאות.

שלום.

זכור לי שבזמן האישפוז בשלוותה, פתחתי דיון בשאלה מדוע המחלות הפסיכיאטריות מיוחסות לנפש ולא למוח, הרי לפי התיאוריה חוסר האיזון הכימי במוח היא בעיה במוח ולא בנפש?

מבלי לקבל על כך תשובה עניינית, ציינתי שפשוט אם המחלה מיוחסת למוח כמחלה פיסיולוגית (וכל זה תחת הנחת יסוד שמאוד ניסו לדחוף אליה, שאם לוקחים תרופות כדי לאזן את המוח, אז הכל בסדר, אך אין זה כל כך ורוד כי יש לתרופות תופעות לוואי קשות מאוד), אז צריכה להיות סטיגמה קטנה יותר.

לדעתי, חלק מהעניין זה גם חוסר מודעות ציבורית; אילו כל מטופל היה מודע לכך שישנן שלוש אופציות: רק טיפול פסיכולוגי רק תרופות או שילוב של השניים, וגם היו יודעים שיש לתרופות תופעות לוואי קשות - המצב היה הרבה יותר טוב.

התגובות שלכם מעלות את המודעות של הציבור לגבי תופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות, ואת האפשרות להתמודד גם ללא תרופות.

ד"ר דוידאור הצהיר פעם שהוא מעדיף מה שפחות תרופות. בעצם ההצהרה הזו (גם אם מישהו יטען שהיא איננה נכונה) - זה הישג!

שאו ברכה.

שמוליק.

אנחנו לא מכונות ולא רובוטריקים,לא פלא שהיו כל כך הרבה מקרי רצח בארצות הברית.

נער שלוקח סם פסיכיאטרי נכנס לבית ספר, עם מכונת ירייה,בלי רגשות,בלי לב,ממש כמו רובוט,ומחסל כיתה שלמה. זה לא בן אדם זה רובוט.

לך תירגע.

אל תאמין לכל מה שכתוב בעיתונים ובמדייה,תפסיק להיכנס לאתר של CCHR
אני לא יודע מה הייתה ההתנסות שלך עם פסיכיאטריה אבל אתה לא תשנה כלום.
אתה יותר מידי קיצוני.אני מציע לך להירגע ולהפסיק עם הפרופוגנדה.

אתה מצטייר כאן כמישהו משעמם שרוב האנשים יגידו "הלאה"..עוד אחד משוגע.
תירגע קצת ותעשה דברים בחוכמה.

בעברית מחלות "נפש"
זה נקרא מחלת "נפש" או "רוח" בטח בגלל השפעה רבה מהדת ומהאמונה העיוורת והחולה של העם היהודי.

מן הסתם שההפרעות הללו יכולות לבוא רק ממקום אחד שהוא הראש ומערכת העצבים.

זה שרופא לא מוכר כמו ד"ר דוידאור מצהיר שהוא מעדיף לא להשתמש בתרופות אינו הישג..מה זה השיג לי?

אני לא מנסה להעלות את מודעות הציבור לשום דבר.
אני אומר פשוט שהפסיכיאטריה אינה יודעת באמת איך לעזור.
ואם הם לא יודעים הם צריכים להיות כנים ולא לתת לאדם לעבור דרכם בכלל.

שלום שים.

אני מעוניין לדעת האם אתה בעד טיפולים פסיכולוגיים?

אם כן, אז לכאורה לא צריכה להיות לך שום בעייה שפסיכיאטרים ימשיכו לטפל בשיחות.

הם גם יכולים על סמך חוות דעת עדכנית להציל את מי שכבר נכנס לשם ונמצא שם.


הפונקציות האלו הן פונקציות טובות ואותן צריך לנצל.

לא נראה לי שאפשר להפסיק עם התרופות הפסיכיאטריות כפי שממש לא נראה לי שיהיה אפשר להוציא סיגריות אל מחוץ לחוק.

איך שלא יהיה, אני מעריך אותך מאוד, גם אי ישנן אי אילו הסכמות; בגדול אני ממש איתך!


כל טוב,
שמוליק.

זה ממש לא אותו דבר. יש להם סמכות לכפות כדורים שלא יודעים אם הם מזיקים או לא, וגם עם תופעות לוואי רבות. אבל סמים הם כן מחוץ לחוק, ולא טוב שמי שנקרא רופא למרות שלא מגיע לו, נותן אותם בכפייה. אם מישהו נותן סגריה בכפייה או מאיים על מישהו לקחת סגריה כי אם לא יחטוף סמים אז מקומו בכלא. כאן החוק מאפשר לפסיכיאטרים להתעלל באנשים, דיברתי עם מישהי באישפוז ואז קראו לה לקחת כדורים ברגע שהיא סרבה באו בריונים לקחת אותה בכוח לזריקה, למה זה מותר? כי יש תעודה? כי יש סמכות? כי החוק מאפשר?

שלום.

כל כפייה היא נוראית. מבחינתי גם המצב שבו הגיוס לצה"ל הוא כפוי בגלל החוק הוא מצב שאינו טוב.

הבנתי ששים מתנגד לגמרי לתרופות ורוצה להוציא אותם אל מחוץ לחוק - זה משהו שנראה לי לגמרי לא מציאותי, ולא הוגן כלפי מי שמעוניין בכך.

מתן תרופות בכפייה למי שנמצא במצב פסיכוטי ואינו יכול לסרב - זו גם כן סוגייה.

אגב, במאה הקודמת, היה רופא עיניים שאושפז בכפייה וניסו לטפל בו טיפול פסיכולוגי ולא לתת לו תרופות.

מאוחר יותר העבירו אותו לבית חולים אחר שבו נתנו לו תרופות וזה איזן אותו. הוא תבע את בית החולים הראשון על כך שלא נתנו לו תרופות מייד וביזבזו את הזמן על טיפול פסיכולוגי. הוא זכה בתביעה שלו...

יש צדדים לכאן ולכאן.

בכל אופן, אני מאחל לך המשך שיקום מוצלח.

שמוליק.

"רופאים" שמטפלים בך עם כדורים וזריקות.
זה ההקשר האוטומטי כשמזכירים את המילה פסיכיאטר.

וההקשר הזה בא מניסיונות של אנשים איתם.

כשמדברים על שיחות ותרפיה הקונוטציה היא פסיכולוגים,פסיכותרפיסטים וכדו'...
פסיכיאטריה בכלל לא באה לראש כשמדברים על הנושאים הללו.

מהניסיון שלי הם לא מנהלים שיחוות כמו פסיכולוגים וכדו' בכלל..
העבודה שלהם היא פשוטה..לאבחן באופן סובייקטיבי ושגויי לרוב ולתת כדורים או זריקות.

לומר לך את האמת..עם הניסיון והמידע הארור שצרבתי על כל האבחנות והכדורים האלה אני יכול להיות אחלה פסיכיאטר בעצמי.

שלום שים.

תודה על התשובה :-)

לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

הרופאה שמטפלת בי כעת היא אחלה בטיפול בשיחות (כמובן שאינני מקבל ממנה כדורים).
יתר על כן, היא עמדה מאחורי כשהחלטתי להפסיק את הטיפול בתרופה אנטי-פסיכוטית בגלל סבל נוראי מתופעות הלוואי שלהן.

בכלל, היא אמרה שהיא כמעט ולא מתעסקת עם תרופות...

פעם שאלתי אותה האם לא היה עדיף לה להיות פסיכותרפיסטית כפסיכולוגית קלינית במקום כרופאה פסיכיאטרית.
היא ענתה שכאשר היא התחילה ללמוד רפואה היא לא ממש ידעה לאן זה יתפתח, ובסוף זה התפתח לכיוון של פסיכיאטריה המתמקדת בטיפולים פסיכולוגיים.

אני ממש מסכים איתך שזה מה שאנשים חושבים. פסיכיאטר זה אוטומטית תרופות. כך גם אני ראיתי את הדברים עד תחילת שנות השלושים שלי, ואז הבנתי שזה לא לגמרי נכון. השאלה האם עדיף פסיכולוג או פסיכיאטר כפונקציה של פסיכותרפיסט- זה תלוי בהרגשה האישית של המטופל ובכימיה שנוצרת בין המטופל למטפל. באמת שאינני יודע מה קורה עם פסיכיאטרים אחרים שמטפלים גם בשיחות. אני מודה ומתוודה שאין לי מספיק נסיון בכך...

שים, שיהיה לך רק טוב.

שמוליק.

לא שיחה ולא כדור. זה שפסיכיאטר נותן מינון נמוך לא עושה אותו יותר טוב, כי יש אנשים שלא רוצים גם מינון נמוך. פשוט לא רוצים לקחת כדור בלי הסבר מפורט על המחלה כביכול, ועל הכדור. הם נותנים הסבר שטחי, אין שום בדיקה מדעית לקיום מחלת נפש, ועדיין נותנים כדורים שעלולים להזיק לא משנה באיזה מינון. הפסיכיאטרים בהרבה מקרים עובדים או עבדו גם בבתי חולים וגם במרפאה שלהם. ולא נכון יהיה שהחוק יאפשר להם לתת כדורים כאוות נפשם.

זה שמחזיקים בית חולים פסיכיאטרי ומתעללים שם באנשים גורם להרבה להסכים עם המינון הזה על מנת ולא להגיע לאשפוז שם הם עלולים לקבל כדור עם יותר תופעות לוואי, קשירה וכליאה, והתנהגות מזלזלת מצד הצוות. לא ראיתי מישהו שיכול להרפא תוך כדי האיומים האלה.

להכריח מישהו לקחת כדורים בניגוד לרצונם.
אין לי מושג על מה אתה מדבר.

קודם כל אל תשכח שאתה זה שבא אליהם לקבל עזרה.
הם יכולים להציע לך כדורים אבל אתה לא חייב לקחת.

נשמע שעברת אשפוז כפייתי.והסיבה לכך כנראה הייתה שראו אותך כאיום לעצמך או לאחרים.

אם איימת על אחרים יש שני אפשריות לכלוא אותך בכלא,או בבית חולים נפשי שבו יינסו לעזור לך.

אני לא הייתי מאושפז מעולם לכן אני לא יודע אם באמת מכריחים שם לקחת כדורים בכוח.

כמה פעמים. פעם אחת בגלל נסיון אובדני. אני לא הגעתי לשם המשפחה לקחה אותי לשם. מאז עוד אישפוזים כל פעם מנסים להראות שאני רוצה להתאבד. מי שמסוכן לאחרים צריך להיות בכלא ולא בבית חולים, או שיהיה במקום נפרד, כמובן אחרי שיש הוכחה שהוא מסוכן לאחרים ולא כמו שהפסיכיאטרים חושבים שהם יכולים לנבא מסוכנות עתידית.

זו בושה שככה הם בוחרים לעזור לאנשים שהם חושבים שהם חולים. עכשיו לוקחת מינון נמוך שיעזבו אותי בשקט, ולא יאשפזו אותי. אם האשפוז היה כמו שצריך ללא התעללות או כפייה אז הייתי מפסיקה את הטיפול, ומקסימום מגיעה לאשפוז לפחות ניתן היה לדעת שלא יקרה שם כלום ולא יתנו כדורים יותר גרועים ויתעללו.

פעמיים אמרתי שאני אביא עו"ד ואז הם הוציאו אותי מהאשפוז, אבל אי אפשר לסמוך רק על זה.

שלום.

האם כעת המצב בסדר? בלי כדורים?

אני מסכים שצריך לשפר את כל היחס, וגם צריך לדאוג לכך שיהיה ניתן לטפל בבעייה כשהיא עוד קטנה כדי שלא יהיה צורך באישפוז.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

לוקחת 400 מ"ג סוליאן, בגלל רופא פרטי שנתן אבחנה וכדורים כנגד רצוני. שכנע את בן הזוג שאני חולה, ולא עזר שביקשתי להוריד מינון ולהפסיק את הכדור, המשיך לטעון שאני חולה על מנת להרוויח כסף על כל פגישה.

שלום א.ס.

דבר אחד ברור לי, זה שהרופא הפרטי שאת הולכת אליו אינו מתאים לך.

בעיקרון, את חופשית ואת יכולה להפסיק את הטיפול התרופתי.

מותר לך לנקוט בעמדה שלפיה את בריאה, ולא לקבל את עמדתו של הרופא.
אני דוגמא חיה לכך; עברתי ארבעה אישפוזים, מאובחן בסכיזו-אפקטיב, ומבחינתי, כעת אני בריא.
אם ישאלו את הרופאה שמטפלת בי מה עמדתה, אז מבחינת המצב הקליני- - אין שום דבר.
אם בכל זאת רוצים להדביק עליי מחלה, אז המירב שניתן לומר זה שעדיין יש חוסר איזון כימי במוח שלי, אך כיוון ששאר המרכיבים של ה"מחלה" (האורגניים, הסביבתיים והפסיכולוגים) מנוטרלים, אז אין ל"מחלה" הזו סימפטומים.

לדעתי האישית, המרכיב הביולוגי (כלומר חוסר האיזון הכימי במוח), ברוב המקרים יש לו משקל נמוך מאוד, ובדרך כלל הוא תוצר של שאר המרכיבים של הבעייה.

ההסבר הזה, החולק על הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה הרואה את המרכיב הביולוגי כעומד בפני עצמו - מותר לך לאמץ אותו, ולעמוד על דעתך.

הדבר היחידי שנראה בעייתי הוא לגבי היחס של בן הזוג.

כאן, ניתן לדעתי לפתור את הבעייה ע"י זה שתוכלי להצביע עליי בתור ראייה מוחצת לכך שיש מקום רב לעמדתך בעניין, וגם אפשר ללכת למטפל אחר שמכבד את רצונך לטיפול ללא תרופות, ויוכל להתמקד בטיפול פסיכולוגי (כמובן, אם לדעתך יש בכך צורך עכשיו).

שיהיה רק טוב.
שמוליק.

ורצה חוו"ד רפואית בגלל העבר חשב שאני שוב חולה. הפסיכיאטר שהלכנו אליו אמר שאני חולה ונתן כדורים, למרות שלא רציתי. הוא שטף לו את המח שאני חולה. כרגע לא סומכת על אף פסיכיאטר שלא יצא יותר גרוע ויחמיר את המצב, אז לוקחת את המרשם מרופא משפחה שיודע על הכל. לא טוב שפסיכיאטרים מקבלים פרטי, הם מושכים מפגשים, כי כל פגישה זה מאות שקלים, ולכן דעתם היא לא אובייקטיבית.

להרוס לבן אדם את החיים. לכן צריך להוציא מהחוק את הכדורים עם תופעות לוואי רבות, ולגבי שאר הכדורים אני עדיין לא קיבלתי הוכחה על ידי בדיקה של מחלות נפש ואיך הכדורים עובדים (לא רואים את החומרים שהם מדברים עליהם במח, ולמה זה מצביע על מחלה). לדאוג לאשפוז שבו לא כופים טיפול ולא כולאים אנשים. לקח לי זמן להגיע ל400 מ"ג, זה התחיל ב 600 מ"ג, וכל פעם שבאה להוריד את המינון כי זה גבוה שוב לשלם מאות שקלים. פסיכיאטר פרטי זה לא טוב, שיהיה מקופת חולים או ציבורי עם הגבלות ופיקוח שלא עושה דברים נגד רצונם של אנשים.

באמת שלא ייצא לך כלום מזה שאת כותבת פה את מה שאת חושבת על הפסיכיאטריה.

זה פורום קטאנצ'יק במדינה קטנה בישראל שרוב האנשים לא יטרחו לקרוא את ההודעות שלך בכלל.

עדיף כבר שתפרקי את הרגשות שלך בפורום תמיכה נפשית.
כי כאן את לא תשפיעי על אף אחד.

זו בעיה לראות שהפסיכיאטרים הפרטיים ממשיכים להשפיע, כאשר כל המערכת מושחתת. תמיכה נפשית לא קשור. כל הפסיכיאטרים האלה ברשת גורמים לאנשים להגיע אליהם ולשלם מאות שקלים וגורמים נזק רק כדי להרוויח עוד כסף על חשבון הקורבן. כמו שאתה כותב פה מה שאתה חושב, אני כותבת מה שאני חושבת. הפורומים האלה הם פרסומת, המערכת צריכה להיות ציבורית ללא כפייה. מי שלא רוצה שלא יקרא את ההודעה וילך לקחת כדורים מפסיכיאטרים פרטיים, זו כבר בעיה שלו. אני את שלי רשמתי.

שלום א.ס.

אינני בטוח שהבנתי את הדברים נכון. אני מבקש שתתקני אותי אם אני טועה.

עד כמה שהבנתי הבעייה היא בעצם אם בן הזוג שבגלל שטיפת המוח של הפסיכיאטר הפרטי חושב שאת צריכה להמשיך עם התרופות.

מה אני אגיד, זה ממש מרגיז ומתסכל להיות במצב כזה...

אצלי, עיקר הבעייה אחרי האישפוז הראשון שהיה בגיל 18, ואחרי שהשתחררתי והפסקתי את התרופות וקמתי על הרגליים, עדיין היו כאלה שצחקו עליי ואמרו עליי שאני "חולה", או ליתר דיוק "סובל מהפרעות נפשיות", מבלי לתת לי שום אפשרות, ולו תיאורטית, להתרפא. זה פשוט פשע מצד החברה...

איך שלא יהיה, אני מאחל לך שאלוהים ייתן לך את הכוחות הנדרשים להתמודדות הזו.

יכול להיות שפנייה לרופאה שלי יכולה לעזור. בזמנו, כשהחלטתי להפסיק את הטיפול התרופתי (ועוד אחרי ארבעה אישפוזים), היא כיבדה את רצוני, והמשכנו לטפל רק בשיחות.

רק מתוך זהירות, סיכמנו שאם תהיה החמרה במצב, אז אני אחזור לקחת תרופות, וזה לא קרה...

יש לי את כל הסיבות הטובות להאמין שהיא תתייחס אלייך ברצינות וברגישות המתאימה. הסיפור שלי מהווה תקדים, והיא תוכל לשכנע את בעלך שצריך לכבד את רצונך ולתת לך את החירות להפסיק את הטיפול התרופתי ולתת את הדגש על טיפול פסיכולוגי, ולהרגיע אותו שאם תהיה החמרה במצב, אז ניתן לסמוך עליה שהיא תמליץ לחזור לתרופות.

לדעתי, כדאי לנסות להתקשר אליה. אע"פ שלא כתבת, יש לי תחושה שהיה לך רק אישפוז בודד, כך שגם על פי הגישה הרווחת, סטטיסטית 15% מחלימים אחרי אישפוז בודד.

כל טוב,
שמוליק.

אם היא ברפואה פרטית לא בא בחשבון, כמו שכתבתי לא בסדר שברפואה פרטית יתנו טיפול אחר מרפואה ציבורית. וזה מה שלא בסדר בשיטה - תבוא פרטי נתחשב בך, אבל אם תאושפז ניקח ממך את כל הזכויות, וגם אם אין לך כסף לפרטי. רופא המשפחה כבר ניסה להסביר לבן הזוג, זה לא עזר, ופסיכיאטר לא בא בחשבון, כבר יש לי מספיק ניסיון. אני הייתי מאושפזת יותר מפעם אחת, 4 פעמים, בשניים האחרונים אמרתי שאני אתבע אותם ואז שחררו. גם לבן אדם שמאושפז פעם אחת יש בעיה כי כל פעם חושבים שהוא שוב חולה.

את הטיפול התרופתי בצורה מסודרת? או שאת צריכה בשביל זה כל פעם מרשם למינון נמוך יותר ומי שמאשר זה הפסיכיאטר או הרופא?

הפסיכיאטר הפרטי שכנע את בן הזוג שאני חולה ונתן כדורים במינון גבוה, כך שכל פעם היה צריך לשלם מאות שקלים כדי שיוריד את המינון. בן הזוג ביקש שיהיה עם פסיכיאטר, אבל אי אפשר להסתובב ולשלם לפסיכיאטרים עד שמוצאים אחד שמסכים להפסיק.

למשפחה יש נטייה לאשפז אותי, ובאשפוז זה לא אותו דין כמו בפרטי או בקופת חולים, באשפוז נותנים כדורים בכוח, אי אפשר לבחור פסיכיאטר, והכדורים שם הם עם הרבה תופעות לוואי. צריך קודם שיהיה מקום בטוח להגיע אליו ולא בית חולים עם אלימות.

שלום א.ס. היקרה.

קודם כך דעי שהצדק איתך. אם אם מקבלים את האיבחון של הרופאים שתייגו אותך כחולה, יש לך את הזכות המלאה לסרב לקבל טיפול רפואי כל עוד את לא תחת אישפוז כפוי. מדובר בזכויות אדם!!

דעי שהצדק איתך, ולכן בסופו של דבר הצדק ינצח!!!

אני מסכים איתך לגמרי שהרפואה הציבורית צריכה לתת למטופלים לבחור באפשרות של טיפול המבוסס בעיקר על טיפול פסיכולוגי ולא על תרופות, אבל אני די סקפטי כמה זמן ייקח עד שדבר כזה יקרה בפועל. הדרך עוד ארוכה...

נראה לי שצריך להעלות שאלה קשה: אולי עדיף לעזוב את בן הזוג כאשר הקשר איתו תובע ממך פגיעה כה קשה בחירות?
אולי עדיף לעזוב אותו ולהפסיק את התרופות כפי שאת רוצה?
ישנם שיקולים נגד, שידועים רק לך, ולכן רק את יכולה לתת תשובה נכונה, וההחלטה נתונה בידיים שלך.

מה שלא יהיה, אני מאחל לך שתהיי חזקה ולא תישברי.

שמוליק.

לא מסכים לאשר הורדת מינונים? תשמרי לך מספר של עורך דין טוב למקרה הצורך.