סיפור חיים

רופא אמר לך להפסיק עם תרופות? או הפסקת על דעת עצמך?

רופא לא יגיד לך להפסיק ואם כן תצטרך לשלם לו הרבה כסף לאבחנות וכו ....
ודרך להפסיק היא לחיות נורמלי לגמרי למרות הכדורים והפסיכאטרים . כלומר להיות נורמטיבי . אם אתה מבין עבודה וכו ... אף אחד לא צריך לדעת שאתה נתמך .

תחזור מהר לכדורים כי המצב שלך יחמיר ללא הכדורים.
תהיה חכם תעשה מה שאומרים לך הרופאים

שלום.

אני מסכים עם אלי שזה טוב ונכון להתייעץ עם הרופא המטפל, אך צריך להפעיל שיוקל דעת.

אני הפסקתי עם התרופות על דעת עצמי; לא יכולתי יותר לשאת את הסבל מתופעות הלוואי.

הודעתי על כך לרופאה, שממש התנגדה, אך כיבדה את החלטתי.

בסופו של דבר, התברר שזה בדיוק מה שהיה נכון לעשות.

זה ממש לא אומר שכולם צריכים לנהוג כך; היו לי על כך תגובות מתלהמות בראשית דרכי בפורום, וד"ר דוידאור ושאר הרופאים אמרו ובצדק שזו חוסר אחריות. אני מסכים לגמרי.

עם זאת, מי שכל כך סובל מתופעות הלוואי של התרופות, יכול להפסיק על דעת עצמו, אך צריך לנקוט באמצעי זהירות:

- לדעת שזה מסוכן, ושהתסמינים עלולים לחזור.

- להמשיך עם הטיפול הפסיכולוגי, ולשתף את המטפל בהחלטה.

- להודיע על כך לרופא המטפל, ולומר לו כי אם תהיה החמרה במצב - תהיה הסכמה לקחת תרופות שוב.


כל מטופל צריך לעשות את מה שטוב לו.


כל טוב,
שמוליק.

אדם שעבר התקף פסיכוטי מבחינה סטטיסטית 85 אחוז יחווה התקף כזה שוב.
לא לקחת תרופות במצב כזה זה כמו לירות לעצמך ברגל
תופעות לוואי כמה שלא יהיו חמורות מסתדרים איתם או שמחליפים תרופה אבל להפסיק על דעת עצמך טיפול מונע פסיכוזה זה מעשה לא חכם.
צריך לעשות הכל בשביל להימנע מהתקף נוסף

שלום אלי.

אתה יודע שאני מאוד מעריך אותך, כתבתי את זה הרבה פעמים, ואם זה לא מספיק, אז אני כותב זאת שוב.

ככלל, אני בעד לתת לכל מטופל לבחור את הדרך שנראית לו הכי מתאימה: טיפול תרופתי בלבד, טיפול פסיכולוגי בלבד, או שילוב של שניהם, תוך מתן כבוד לכל אחת מהבחירות.

אינני מסכים עם העמדה שאומרת שצריך למנוע אישפוז נוסף בכל מחיר.

אני מניח שיהיה קשה להסביר לך את החוויה האישית של הסבל מתופעות הלוואי של התרופות, כי אצלך הייתה תגובה טובה יותר לתרופות.

כידוע, האישפוז הראשון שלי היה בגיל 18. לאחר האישפוז השני בגיל 29, הסבירו לי שאלו הייתי ממשיך את הטיפול התרופתי - האישפוז השני היה נמנע.

אני ממש לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו לא הייתי מפסיק. מה שהיה קורה זה שלא הייתי יכול לתקפד תחת ההשפעה של התרופות, ולא הייתי עושה עם עצמי כלום. הייתי כנראה מייחל למוות, ואולי בסוף הייתי מתאבד.

מה עדיף אדם חי עם סיכון גבוה לאישפוז או אדם מת???

כשקיבלתי את ההחלטה להפסיק את הטיפול התרופתי בחלקו (רק את התרופה האנטי-פסיכוטית) לאחר כל סידרת האישפוזים שהתחילה עם האישפוז השני, הרגשתי שאם בין כה וכה המצב כל כך גרוע, עד כדי כך שאני כבר רוצה למות, אז מה כבר יש להפסיד?

בנוסף לכך, אני מאמין שניתן להתרפא מהמחלה ע"י טיפול פסיכולוגי טוב, כך שבעיניי, מי שסובל מתופעות הלוואי של התרופות - גם אם הסבל מתון יותר ממה שאני סבלתי - יכול לנסות להתמקד יותר בטיפול הפסיכולוגי, ואולי זה יביא אותו למצב שבו ה-ר-ו-פ-א המטפל ישתכנע שאין יותר צורך בטיפול תרופתי.

המלצה להפסיק בניגוד להמלצת הרופא, יכולה להיות מוצדקת רק כאשר ישנו סבל מטורף, תוך כדי ידעה של הסיכון הכרוך בכך, ותוך שימוש בכל המנגנונים הנדרשים על מנת למזער את הסיכון.

כל טוב,
שמוליק.

המטופל לא אמור להחליט על לקיחת תרופות אין לו שום יכולות להבין את ההשלכות של המעשים שלו מי שמחליט על הטיפול זה הרופא.
מטופל אי אפשר להכריח לקחת תרופות לאורך כל חייו בטח לא אם הוא חופשי.
אתה אומר לאנשים תעשו מה שאתם מחליטים אל תתנו לרופא לקבוע.
אדם עלול להפסיק לקחת תרופות ולקבל התקף פסיכוטי ככה
כל התקף משאיר צלקת במוח וגורם נזק זה לא נפסיק את התרופות ונראה מה יהיה כי אם יהיה גרוע אחר כך לפעמים לתקן אי אפשר..
בפסיכוזה אין החלמה למעט ב15 אחוז מהמקרים בסכיזופרניה אין החלמה בכלל.
לא יעזור לך גם אם אבא שלך ואמא שלך ילכו ללמוד פסיכולוגיה ויטפלו בך לא תחלים.
לכן אפילו אנשים שהיה להם טרגיר פשוט עברו התקף ממליצים להם טיפול מונע לכל החיים פשוט מסיבה אחת. התקף זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות צריך לעשות הכל להימנע ממנו.

עברתי המון כדורים אנטיפסיכוטיים סבלתי מתופעות לוואי לא קלות בכלל אין ברירה אחרת.
יש ארסנל תרופות גדול אנטיפסיכוטיות מוציאים תרופה עם מינימום תופעות לוואי
אני ישן המון שעות ודי עייף בגלל הסוליאן כל ערב אני לוקח תרופות ומקלל תרופא תוך כדי אבל אין ברירה אחרת פשוט . להיות ללא תרופות לאור מה שעברתי זה פשוט חסר אחריות.
אני מאוזן עוד מעט 4 שנים אני אישית לא מאמין שאקבל התקף נוסף לאור הטריגר הברור שהיה לי כל עוד לא אגע באקסטזי
הולכים לרופא ברמה שסומכים עליו לאור המלצות וידע מי הרופא.. ואז סומכים על הרופא במאה אחוז מה שהוא אומר קדוש ככה זה

איך אפשר לסמוך ב-100% על פסיכיאטר? אין לו בדיקה מדעית להראות את המחלה ואין לו בדיקה מדעית איך עובד הכדור. הם תומכים באישפוז כפוי שכולל קשירה, כדורים בכפייה, כליאה, וכדורים עם תופעות לוואי רבות עד כדי חוסר תפקוד. הפרטיים גובים מאות שקלים לשעה, שמדובר במי שהם חושבים שהוא חולה.

אז את חייה בסרט.
פסיכיאטר הוא רופא לכל דבר,הם למדו רפואה בדיוק כמו כולם והתמחו בפסיכיאטריה.

את זה אי אפשר לגזול מהם.

אולם העובדה שהמקצוע שלהם אפוף במיסתורין,ושהדברים אינם מתנהלים כשורה ברור ביותר.

כל הכוח יתר שיש להם,זה שאין להם כלים מדעיים לאבחון אובייקטיבי ומעקב אובייקטיבי אחריי ההפרעות והתרופות שניתנות,זה שהכדורים ניתנים בקלות רבה.

אין ספק שהפסיכיאטריה לא באמת יודעת כיצד לטפל בהפרעות ותופעות המוזרות הללו של הנפש וגם הגישה שלה אינה נכונה.

רק אל תטעי,ההפרעות הללו קיימות.או סי די,דיכאון,חרדה,סכיזופרניה.
כל זה תופעות אשר קיימות.
אך אני לא חושב שהפסיכיאטרים באמת מבינים את טבעם.

הבעיות הנפשיות הם מאוד קשות לפיענוח והבנה.
אף פסיכיאטר או פסיכולוג שלא חווה את הבעיות הללו על בשרו לעולם לא יבין אותם כמו שהאדם בעל ההפרעה מבין אותם.

לפי דעתי פסיכיאטריה בסוף תקרוס והמענה לבעיות הללו יבוא ממקום אחר לחלוטין.

שהם לא עוסקים ברפואה גם אם הם למדו. ואם היו רוצים לתת טיפול נפשי למי שרוצה, ולרפא אותו הם לא היו מתנהגים ככה לאנשים מאושפזים, או לאנשים שיש להם בעיות נפשיות. אי אפשר לקרוא למישהו רופא אם הוא לא מרפא, זה לא מספיק ללמוד, צריך גם ליישם בשטח. ואי אפשר להכריח מישהו לקבל אבחנה של סכיזופרן ולהרוס לו את החיים. גם מי שמעוניין בטיפול נפשי צריך שתהיה לו מסגרת תומכת ולא כמו שיש היום.

אני מבין אותך.
לפי איך שאת מתארת את דברייך עברת הרבה על בשרך.

אני מבין אותך טוב מאוד.
אבל הייתי רוצה שלא תבזבזי את האנרגיות שלך בכל הדיבורים האלה כשלא עומד לך לצאת מזה כלום.

אני מבין שאת כועסת רצח על הפסיכיאטרים.וזה גם לגיטימי לפי מה שאת מתארת שנגרם לך.

אבל אוליי תתחלי לפעול?
תתבעי,תגישי תלונה במשרד הבריאות.תתנקי מהכדורים.

כי מה שאת עושה כאן בפורום זה בזבוז אנרגיה.
וחבל לי עלייך

זה בן אדם אחד מול מערכת שלמה. צריך שהחוק ישתנה. ה"טיפול" שלהם הוא חוקי, הכפייה שלהם היא חוקית וגם האלימות שלהם. לא ניתן להוכיח שאין לך סכיזופרניה. פנייה למשרד הבריאות עלולה גם להזיק, למשל לאנשים שצריכים להוציא רישיון נהיגה והפסיכיאטרים מונעים זאת מהם על ידי דיווח למשרד הבריאות. הם שוללים את הפרנסה של הבן אדם ואת החופש שלו לחיות כמו שהוא רוצה. ככה הם עובדים, באיומים, כמו שכבר כתבתי יש להם את כל הכלים להרוס בן אדם והם מנצלים את זה.

שלום א.ס.

אני מסכים לחלוטין עם הגישות שלך, בהחלט צריך להיאבק על זכויותיהם של נפגעי נפש, ובכלל זה להתמקד בטיפול פסיכולוגי, שהוא לא פחות יעיל מטיפול תרופתי. מדובר בזכויות אדם בסיסיות.

בוודאי שגם היחס בבתי הרופאה צריך להיות יותר טוב והוגן, וגם היחס במסגרות השיקום. כשהייתי בדיור מוגן, היה לי כל כך רע, עד שבאישפוז האחרון שלי, פשוט העדפתי את בית הרפואה על פני הדיור המוגן, שבו כל הזמן דאגו שהדירה תיראה נקייה ומסודרת, ומעבר לזה לא היה איכפת כמעט משום דבר. לפחות בבית הרפואה, לא שיגעו לי את השכל על זה...

אני חושב שכרגע, חשוב יותר שתתמקדי בעניין שלך מאשר לחשוב על הכלל. אחרי שתצליחי להתגבר, תוכלי לנהל מאבקים לטובת הכלל.

לדעתי, את צריכה לחפש מטפל שמאמין באפשרות שלך להתמקד בטיפול פסיכולוגי במקום בתרופות, ואיתו תוכלי גם בעתיד להוציא רשיון נהיגה ע"י חוות דעת עדכנית על מצבך.

תהיי חזקה ובסוף תנצחי.

לגבי הגשת תביעה משפטית, אינני עורך דין, אך עד כמה שידוע לי - זה באמת קשה מאוד להוכיח במקרים כאלו רשלנות רפואית, ולדעתי, זה סתם בזבוז זמן ועצבים...

כל טוב,
שמוליק.

שלום אלי.

כעיקרון, אין לסמוך על אף בעל מקצוע במאת האחוזים מבלי להפעיל שיקול דעת. הדברים נכונים לכל בעל מקצוע, ובכלל זה גם רופאים.

הרפואה, ככל מדע, מתיימרת לתת הסברים למציאות. תמיד ישנן תופעות שאין למדע הסבר עליהן. המדע תמיד מתפתח; תמיד ישנן תגליות חדשות, ולפעמים, השערות והנחות נופלות ומפנות את מקומן להשערות והנחות מדוייקות יותר.

אכן, הידע שיש לרופאים ברפואה גדול יותר מאשר שאר אנשים, ולכן צריך להתייחס אליהם בכבוד הראוי, אך צריך לדעת שמדע הרפואה מוגבל, וגם רופא הוא בן אדם שעלול לטעות.

באופן ספציפי יותר, לגבי מחלות נפש, על פי הגישה הרווחת נגרמות מארבעה מרכיבים: אורגניים, ביולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגים. הכמות והמשקל היחסי של כל אחד מהגורמים שונה ממטופל למטופל.

לו רק מהסיבה הזו, ניתן להתגבר על המחלה ע"י ניטרול הגורם הפסיכולוגי. האם זה אחראי או לא - גם בעניין הזה יש לרופא שיקול דעת.

במקרה שלי, הרופאה שלי התנגדה להפסקת התרופה האנטי-פסיכוטית, אך לדעתה הניסוי של ההפסקה לא היה יותר מדיי מסוכן, ולכן היא איפשרה לי לעשות אותו. גם בעניין הזה - יש לרופא שיקול דעת. מכל מקום, היא הביאה אותי למצב כזה שבו ההפסקה הייתה ניסוי שמבחינתה ניתן היה לעשות אותו.

ועוד דבר אחד חשוב; אחד מהשיקולים שרופא צריך לקחת בחשבון הוא הסבל של המטופל מהטיפול; כאשר מטופל סובל יותר מדיי מטיפול מסויים, הרופא ישקול טיפול אחר במקומו.

עובדה היא שפסיכיאטרים עוברים את החוויה של קשירה, אך יש הבדל גדול בין הקשירה שהפסיכיאטרים עוברים לבין קשירה במצב פסיכוטי, שבו ישנה הרגשה שרוצים להרוג אותך או משהו כזה...

רוב מוחלט של הרופאים לא חוו לקיחת תרופות פסיכיאטריות, ולכן אין להם מושג אמיתי מה זה סבל מתופעות הלוואי של התרופות, ולכן הרבה פעמים קשה להעריך את הנזק מול התועלת, ולכן יכולות להיות טעויות גדולות, למרות כוונות טובות.

אגב, זכור לי שהייתי פעם אצל הומאופת - מישהו שבכלל לא שייך לתחום - והוא טען שניתן ע"י טיפול הומאופתי ניתן לשפר את המצב כך שה-ר-ו-פ-א המטפל יראה את השיפור ולאט לאט יוריד את המינון של התרופות עד להפסקתן. כנראה שזה עבד כמה פעמים...
לדעתי, מדובר באפקטים פסיכולוגיים יותר מאשר השפעה של טיפול הומאופתי, ואציין שזו תחושת בטן ולא נעשה ניסוי שיפריך או יאשש.

לבסוף, אני רוצה לציין, שחשבתי שאתה מסתדר טוב עם התרופות, והתברר לי עכשיו שגם אתה סובל מתופעות הלוואי שלהן.

כל טוב,
שמוליק.

גם אם אין תופעות לוואי, זה לא אומר שהכדור נחוץ או רצוי על ידי מי שנכפה עליו לקחת כדורים. כדור יכול לגרום לנזק גם אם אין לו תופעות לוואי. מה שכן, עצם זה שיש לכדורים תופעות לוואי מראה שהם לא מחזירים את לוקח הכדורים למצב נורמלי.
לא צריך למצוא בכוח סיבות למה צריך את הכדורים.

ההודעה שהעלתי העלתה הרבה תגובות שאלות ותהיות .
אני מבין שלמרות שגם אני חשבתי פעם שאני היחיד יש עוד הרבה הרבה כמוני .
לא לאבד אמונה .
הטיפ שלי זה למצוא עוגן ,משהו שתמיד רציתם לעשות ופשוט לעשות עוד ועוד ועוד .
מה יהיה אי אפשר לדעת ,אם אלי . תצליח להגמל . מה טוב . אם לא תדע שאתה מתקרב לאט לאט למטרה .
עצמאות .

שלום.

אכן, יש גם נזקים לטווח הארוך.

היה אצלנו בשלוותה מישהו מבודר שאובחן במאניה-דיפרסיה, וקיבל מייצב מצב רוח שפגע לו בכבד,ומסיבה זו הפסיקו לו את התרופה, וכתוצאה מכך, התסמינים חזרו אליו.

בסוף מצאו לו מייצב שאינו פוגע בכבד.

שמוליק.