מה ההבדל

מקפיץ

ההבדלים , זמן מחצית החיים ( הזמן שלוקח לגוף לסלק חצי מריכוז החומר מהגוף) וכן בפרופיל הפעילות, קשירה לקולטנים נוספים, פוטנטיות הקשר ועוד..

כלומר לא כל תרופה ממשפחת הSSRI משפיע על אותם קולטנים כן?

אתה לא חושבים שזה הימור גדול מידי כל פעם להשפיע על קולטן אחר במשך תקופה מסויימת,ואם התרופה לא עובדת אז לקחת תרופה אחרת שמשפיע על קולטן אחר וככה הלאה והלאה עד שמוצאים תרופה מתאימה?

מה עם עם כל הקולטנים שהיו תקינים שעברנו עליהם בדרך למציאת תרופה מתאימה?
איזו אחריות יש לי שלא שיבשתם לי קולטן מסויים?

זה גם מוכיח ללא כל ספק שאינכם יודעים מהיכן מגיע הדיכאון.
זה גם מסביר מדוע יש מגוון טיפולים כה רחב ושונה לטיפול בדיכאון.
גרייה מגנטית,כדורים שונים,שוק חשמלי.

האם זאת לא הוכחה מוחלטת שאינכם יודעים מה אתם עושים?

SSRI
משותף לכולם : חסימת ספיגה חוזרת של סרוטונין..
מעבר לכך, יש הבדלים הנ''ל..

אני חושב שמכת חשמל ישירות לראש בעוצמה של 75-150 וולט משפיע "קצת" על יותר מעיקוב ספיגה מחדש של סרוטונין לא חושב?

שלום ד"ר דוידאור.

על פי מה שהוסבר בקורס פסיכולוגיה פיסיולוגית (כן, התחלתי השנה ללמוד פסיכולוגיה. העידוד שלך בסוף עשה את שלו :-) ), מעכבי ספיגה, כשמם כן הם, מעכבים את הספיגה החוזרת של המוליך העיצבי (נוירוטמנסמיטר) בחזרה לכפתורים הסופיים של האקסון הקדם סינפטי, וכך המוליך נשאר בסינפסה יותר זמן, וזה מגדיל את הסיכוי לכך שהמוליך יגיע לקולטן בתא העצב הבתר סינפטי לפני שהוא יתפרק.

איך זה קשור לקולטנים?

תודה,
שמוליק.

היי שמוליק
ראשית קבל שאפו.. שמח לישמוע על הצעד שלך.
שנית . מה שכתבתה זה נכון. התרופה בעלת תכונות שונות. פרופיל פעילות על קולטנים שונים.. קולטן לסרוטונין היסטאמין נוראדרנלין ויש פיצול סוגים שונים 1 2 3 .. וכו...בנוסף לכל תרופה יש פוטנטיות בקשירת הקולטן וזה ההבדל בין תרופות שנותנים 1 מג לעומת 100 מג עם השפעה שווה.....

יש אפשרות לגרום לכך שהמוח יפתח או יצור קולטנים חדשים? והאם אחרי שמפסיקים שימוש בתרופה אנטי פסיכוטית שמשפיעה על קולטנים של סרוטונין ודופאמין הקולטנים חוזרים לעצמם או נשארים סגורים?"

תתחיל להירגע עם התגובות שלך אני לא חבר שלך ולא כלום יאללה סע מפה מה יש לך לחפש פה ביכלל.

אין צילום של קולטנים או של חומר עצבי כלשהו שמסביר את המחלה או איך הכדור עובד. לפני שמשערים כל מיני דברים צריך שאפשר יהיה לראות אותם במציאות ולא סתם לנחש. לכל מחלה יש בדיקה מדעית למחלות נפש אין. יכול להיות שאתה מרגיש שהקולטנים נחסמו לך, אבל זה לא וודאי, כאמור אין צילום.

שלום שים.

כבר כתבתי לך בדיונים קודמים שאני מאוד מעריך אותך, ואני רואה את הפעילות שלך כאן בפורום בעין יפה, וזה טוב מאוד שאתה אמפתי ומנסה לעזור לאחרים על פי נסיונך האישי.

הפורום הזה הוא פורום פתוח. אני בטוח שד"ר דוידאור וגם שאר הרופאים בפורום מטיבים לראות את היתרונות של פורום פתוח. הם יכלו בקלות ללכת לפורומים סגורים.

אני רוצה לומר שההתנהגות הזו מזכירה לי את עצמי בתחילת הדרך שלי בפורום. תאמין לי שההודעות שלי היו הרבה יותר חריפות. אתה יכול לחפש הודעות שלי מלפני שלוש שנים ולהיווכח. אני גם ירדתי חזק על אנשים שפנו לפורום ואמרו שהם מעוניינים בטיפול תרופתי.

היה לי ספק האם השאלה שפתחה את הדיון הייתה כדי לקבל תשובה עניינית או שמטרתה היה לקנטר.

מבחינתי, זה בסדר גמור להוציא רגשות זעם ותיסכול בפורום. אם לי נתנו לעשות את זה, ועוד בצורה הרבה יותר מגעילה, אז למה להגיד שלאחרים זה אסור.

אני רוצה להעלות שאלה היפוטטית. מה יקרה איתך בעוד שלוש שנים?

האם תוכל גם לראות דברים אחרים כגון שסטיגמות על מטפלים היא גם כן לא טובה?
כדאי לטפל בבעייה כשהיא קטנה, ואז בדרך כלל די בטיפול פסיכולוגי, וחבל שבגלל סטיגמות על מטפלים אנשים נמנעים מלטפל בעצמם.

האם תוכל לכבד מטופלים כמו אלי שמעוניינים בטיפול תרופתי? אולי ישנם מקרים שבהם נכון לתת תרופות, אע"פ שאתה ותרופות זה יכול ללכת ביחד?

אולי בסופו של דבר ד"ר דוידאור יעריך גם אותך וישאל אותך מתי אתה הולך ללמוד רפואה.

אולי גם אתה תמצא את עצמך בסוף בבית הספר לרפואה או במחלקה לפסיכולוגיה.

מה שלא יקרה, אני מאלך לך הצלחה וכל טוב.

שמוליק.

שלום א.ס.

אני מקווה שדבריי יישמעו. את כבר יודעת שאני לגמרי איתך בהחלטה שלך להפסיק את הטיפול התרופתי ולטפל ע"י שיחות. בלי שום קשר לשאלה מה דעתי או דעתו של רופא, מדובר בזכויות אדם.

אין לי שום עניין, אלא להעמיד את הדברים על דיוקם.

ישנה בדיקה שבה אפשר לראות בחוש את המוליכים העצביים, אך מדובר בבדיקה שהיא מאוד יקרה, ולא משתמשים בה לצרכים קליניים אלא לצורכי מחקר בלבד.

על פי הבדיקות האלו שבהם ניתן לראות את המולכים העצביים, ניתן לראות שישנה קורולציה שלילית מובהקת (לא להיבהל מהמושג, אני אסביר אותו) בין כמות הסרטונין לבין דיכאון. במילים אחרות, ניתן לראות על פי הסטטיסטיקות שככל שיש פחות סרטונין ישנו יותר דיכאון.

בכל אופן, עדיין מדובר בקשר מתאמי, אי אפשר להסיק מכך, שמחסור בסרטונין הוא הסיבה לדיכאון; יכול להיות שההיפך הוא הנכון, שהדיכאון הוא הסיבה למחסור בסרטונין. יכולות להיות גם אפשרויות אחרות...

בנוסף לכך, כיוון שלא עושים את הבדיקה שמראה את המוליכים העצביים, שכפי שכתבתי לעיל משמשת לצרכים מחקריים בלבד, אז באמת לא ניתן לומר על אדם שנמצא בדיכאון, שחסר לו סרטונין, וזו הסיבה לכך.

ובאמת, יש כאן ניסוי וטעייה; נותנים תרופה אנטי-דיכאונית (אבל בדרך כלל נותנים גם טיפול פסיכולוגי) עד שהמצב משתפר, וכשהמצב משתפר, עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות מה גרם לשיפור המצב: האם התרופה או הטיפול הפסיכולוגי. וגם אם המצב לא השתפר, לא ברור האם התרופה איננה מתאימה או שצריך לשפר את הטיפול הפסיכולוגי.

אני מקווה שהדברים מספיק ברורים.

שמוליק.

לא יכולים לתת אבחנות אם לא עושים את הבדיקה. מה היה קורה אם היו נותנים לחולי סרטן כימותרפיה בלי לבדוק האם יש להם סרטן או לא, רק לפי שיחה היו עושים להם כימותרפיה. אני לא ראיתי בשום מקום צילום של מערכת העצבים, ולא נראה שיש כי אחרת היו מראים איזה צילום כללי או משהו כזה. יכול להיות ששיחות עם פסיכולוג עוזרות אבל הבעיה בבתי חולים שהם נמצאים תחת ניהולם של פסיכיאטרים ולא פסיכולוגים, והם כופים כדורים על אנשים, ועוד דברים אלימים, כך יוצא שהשיחות שם עם הפסיכולוגים לא ממש עוזרות כי הפסיכולוגים נאלצים לשתף איתם פעולה וגם בהם אין אמון.

שלום א.ס.

בעיניי זה שלא עושים בדיקה זה עניין טפל ולא העיקר.

לו הטיפול התרופתי היה יעיל ובלי תופעות לוואי קשות, אז זה בסדר לתת תרופה שאם היא לא תועיל אז היא לפחות לא תזיק. הבעייה היא שיש לתרופות תופעות לוואי קשות; במיוחד לתרופות האנטי-פסיכוטיות שבגללן אנשים אינם יכולים לתפקד ונהיים נכים.

גם לו היו עושים את הבדיקה היקרה הזו ומצליחים להראות שיש חוסר איזון כימי, כפי שהסברתי, עדיין לא ניתן לומר בוודאות שחוסר האיזון הכימי הוא הסיבה לתסמינים הקליניים, יכול להיות שההיפך; שהתסמינים הקליניים גורמים לחוסר האיזון. מעולם לא היה אישוש לקשר שיבתי, אלא רק לקשר מתאמי.

כל טוב,
שמוליק.

חשוב מאוד להראות שיש מחלה. אם אין לכדורים תופעות לוואי זה לא עושה אותם ללא מזיקים. צריך שתהיה בדיקה מדעית צילום או בדיקה מדעית אחרת, אחרת אין טעם לדבר על מחלה ועל טיפול.

אם היה חוקי לעשות ניתוח לובוטומיה, הם היו עושים בגלל שזה בחוק. היו עושים ניתוח כדי להרגיש רופאים ומנתחים. לא ראיתי כזה תחום ברפואה, שהכל שם כפייה ואלימות. כדי להסוות את האלימות שלהם הם מפנים את תשומת הלב למאושפז בכפייה. מצדיקים את האלימות של עצמם ומשכנעים את עצמם שהם רופאים שנותנים טיפול.

לגבי זה.

גם צריך לבדוק איזו מפלגה מוכנה לטפל בנושא.

זה חורבן הנפש.

וגם למספר מפלגות, עדיין אין תשובה מי מטפל בחוק שמאפשר לפסיכיאטרים להתעלל באנשים. ככה הם עושים כסף. מחזיקים מקום שמאיים על מאושפזים וגורמים לאנשים להגיע לפרטי על מנת לקבל טיפול שהוא פחות כואב במאות שקלים. כמו כן, אין רישום של מטופלים שמגיעים בפרטי אלא רישום רק למטופלים בציבורי.

שלום דוד.

אתה על הכיפק!

טוב שאתה מדבר במונחים המקצועיים! כשמדברים במונחים המקצועיים, זה משכנע!

אני חושב שכדאי לך להיכנס לויקיפדיה כדי להבין טוב יותר את המונחים, וכתוב ביקורת הרבה יותר מקצועית; אתה נראה לי בחור חכם, ואתה מסוגל להבין את הדברים.

אייידה דוד!



שמוליק.

טוב יותר,שהתרופות האנטי פסיכוטיות גורמות בעצם לכל התסמינים השליליים,שמייחסים אותם למחלה,אם זה חוסר חוויה,חוסר הנאה,חוסר יוזמה ומוטיבציה,בגלל שתרופות האלה פועלות על חסימת קולטנים לסרוטונין ודופאמין,וירידה בהם מובילה לכל התסמינים השליליים האלה.

שלום דוד.

יפה מאוד!

משהו נוסף שצריך לחדד.

תרופות נוגדות דיכאון משפיעות על הסרטונין.

תרופות אנטי-פסיכוטיות משפיעות על הדופאמין.

דופאמין וסרטונין הם מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), כלומר חומרים כימיים שבאמצעותם תאי עצב במוח (ניורונים) מעבירים אותות חשמליים.

אחלה!

שמוליק.

שלום ד"ר דוידאור.

תודה רבה, הן על המחמאה והן על התשובה העניינית.

נראה לי שהדברים לא הובנו, מפני שמדובר ב-ק-ו-ל-ט-נ-י-ם שעדיין לא נלמדו.

ההגיון אומר שלא מדובר בקולטנים של תעלות תלויות מוליך עצבי בתא הבתר סינפטי, שאין להם שום קשר לעיכוב ספיגה חוזרת בתא הקדם סינפטי. אני מניח שכאן טמונה הנקודה של אי ההבנה. אני מניח שהדברים יהיו מובנים בהמשך של הקורס.

תודה,
שמוליק.