דיבור על סמים

שלום גגיל.

אינני רופא.

אי אפשר לומר בוודאות, בוודאי שלא דרך האינטרנט.

יכול להיות שהפרשנות לא נכונה. ראיית אנשים שהסתבכו בסמים, אמורה להטמיע את המסר שלא להתעסק עם זה. גם הרגשת חמלה על אנשים כאלו היא תגובה הגיונית וסבירה.

מכל מקום, גם אנשים שהסתבכו עם סמים אינם צריכים להרים ידיים. יש כאן בחור שמשתתף קבוע בפורום הזה וקוראים לו אלי. הוא התנסה בסמים והוא מצליח לתפקד למרות זאת.

כל טוב,
שמוליק.

ותודה רבה לך על המענה

אני לא מומחה גדול ולא מבין מה לעשות במקומך אבל אני הייתי פשוט מדבר עם אחותך מסביר לה את החששות שלי מהנושא .פשוט תשוחחי איתה תגידי לה שאת מודאגת מהעיסוק האובססיבי שלה הזה בנושא הסמים.
מבקשת ממנה להיות גלויה איתך ולוודא שהיא עצמה לא משתמשת.
אם היא משכילה בנושא הסמים היא בוודאי מודעת לכמה שהם הרסניים בוודאי סמים קשים.
הכי חשוב זה לשוחח איתה בוודאי אם אתן קרובות .
להגיד לה שלאחרונה היא מדברת על הנושא ולנסות להבין ממנה מדוע?
אפשר לשתף את ההורים גם
האם אנשים בסביבתה סובלים בגלל שהיא אובססיבית?

ואינני בטוחה מה לקחת מהשיחה הזו. אנשים סביבה לא סובלים מכך שהיא אובססיבית אם כי אבא שלי מתחיל לחשוש.
היא באה מרקע של דיכאונות וחרדות אך תמיד החשבתי אותה כמישהי הגיונית וקצת מוזר לי שהיא יותר מידי בנושא הזה. שדיברתי איתה היא צחקה אך אני יודעת שזה צחוק של כאילו להרגיע אותי. אבל ששאלתי אותה אם היא הייתה רוצה לנסות היא אמרה לי שכן וגם סיפרה לי שפעם אחת היא לקחה קוקאין והיא לא התלהבה מזה ולא נגעה בזה שוב. שאלתי אותה למה היא לא מנסה סמים אחרים והיא אמרה לי כי היא לא רוצה לגרום למשפחה לדאגה אז שאלתי אותה "ומה עם החיים שלך?" היא אמרה לי מילה במילה: "לא מפריע לי להפוך לנרקומנית ולמות". מה אני עכשיו עושה עם מה שהיא אמרה לי?? אני רוצה לומר שביום יום היא בן אדם ממש מצחיק וחברותי וכולם אוהבים אותה. אני מצד אחד לא רוצה ללחוץ כי אני יודעת שזה עלול לגרום לה להמשך לשם יותר ומצד שני אני ממש חוששת שהיא תשכח מהדאגה למשפחה ופשוט תלך לקחת סמים. אלי בבקשה ממך כמישהו שמכיר את הנושא הזה. כיצד עלי לגשת אליה ובכלל מה אני צריכה לעשות?
תודה רבה לך

שלום גגיל.

מה נראה לך מושך את אחותך לסמים?
האם הסם עצמו או ההרגשה הטובה שיש בטווח הקצר לאחר לקיחת הסם?

אם ההרגשה הטובה היא העיקר, יכול להיות שניתן להשיג את ההרגשה הטובה הזו באפקטים פסיכולוגיים.

ועוד הערה קטנה. לא צריך להפעיל יותר מדיי לחץ; הפעלת לחץ עלולה לגרום לכך שיהיה רצון "לשבור את הכלים", ולהראות שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

שמוליק.

קצת מרגיע אותי שאני יכולה לכתוב פה כי אין לי עם מי לדבר. אחרי שכתבתי כאן אתמול אני ואחותי דיברנו עוד פעם למשך כמה שעות(אנחנו גרות יחד אז בדובר בשיחה פנים אל פנים). מה שאני הבנתי ממנה שזה הרבה יותר מלהרגיש מסטולה ולהתנסות בדברים חדשים. היא סיפרה לי שהיא הייתה שותה הרבה למשך שנים. שהיא מעשנת גראס מידי פעם ושהיא לא מתה על התחושה של להיות מסטולה. היא מתביישת בלהיות מסטולה אבל היא אוהבת את התחושה של איבוד שליטה בגוף. ואז היא סיפרה לי שהיא הייתה שותה לבד ולא עם אנשים כי היא הייתה מתביישת וזה היה סיפור של שנים. כל יום היא הייתה שותה לבד. והיא ציינה שוב ושוב שהיא לא אוהבת להיות מסטולה כאילו שהיא לא אוהבת שהיא מאבדת את הפוקוס אבל היא אוהבת לאבד שליטה בגוף. והיא סיפרה לי שהיא עוד יותר אוהבת לראות אנשים אחרים מאבדים שליטה על הגוף (עם אלכוהול וסמים) ואז עולה בה הצורך לטפל בהם ולהזדהות עם החולשה.
אני לא מבינה בנושאים פסיכולוגים ולא חכמה גדולה בלהבין אנשים. אבל אני דואגת לה.
הצלחתי להבין אותה בשיחה שלנו. הצלחתי להבין את ההתנדנדות בין לאבד את עצמך ובין הצורך לטפל במישהו שאיבד את עצמו. אבל אני לא יודעת איך לנסות לעזור.
אני גם רוצה לציין שהיא הייתה בטיפול במשך שנים ועד היום היא מטופלת בכדורים.

אני מודה לך על ההקשבה. גם אם לא אמצא כאן פיתרון ממשי- זה עוזר לי מאוד לשוחח על כך ואני מאוד מודה לך.

שלום גגיל.

צריך להגיד תודה למי שמפעיל את הפורום ולמי שמנהלים אותו. בלעדיהם הפורום הזה לא היה קיים.

אני חייב לומר שאני מקבל מהפורום הזה הרבה יותר ממה שאני נותן. את מוזמנת תמיד לפנות לפורום :-)

נראה לי שהקונספירציה שאומרת שמי שהתנסה בחוויה כלשהי אז הוא יוכל לעזור לאחרים שגם כן התנסו בחוויה כזו - גם אם זה נשמע נכון ומשכנע - זה אינו הכרחי.

אני עברתי כמה אישפוזים פסיכיאטריים, אבל זה ממש לא מה שיעשה אותי מומחה; אין לי את הידע ואת הנסיון שיש למטפלים.

אולי ניתן לומר שישנה יכולת טובה יותר להבין את תחושות הסבל בגלל החוויה האישית, אבל זה לא כל כך משמעותי; הידע והנסיון שיש למטפלים הוא פקטור הרבה יותר חשוב.

יכול להיות שאחותך מרגישה צורך לטפל באלכוהוליסטים ומסוממים, ואולי צריך לתת לה הכוונה ועידוד לעשות את מה שהיא רוצה. אין צורך בהתנסות אישית.

וגם לגבי התחושה של איבוד הדעת, יכול להיות שישנם אמצעים יעילים יותר להגיע לכך. לא ידוע לי על משהו ספציפי; כדאי לבדוק את העניין עם המטפל.

כל טוב,
שמוליק.

אני חושב שכדאי לשתף את ההורים שלכם ( אם הם יכולים לעזור ואם היא לא תכעס עלייך ).
אמירה כמו לא איכפת לי להיות נרקומנית ולמות זה מאוד מדאיג ונשמע כמו דיכאון.
או מצוקה כלשהיא
אולי כדאי להעזר בטיפול פסיכולוגי.
אם היא הסניפה קוקאין זה פחות גרוע מלעשן את זה למשל. אני מכיר לא מעט שנהגו להסניף והפסיקו עם זה. מי שמעשן את זה מסתבך מאוד
אנשים עם בעיות נפשיות מועדים יותר לסיבוכים בגלל הסמים ( פסיכוזות, פאניקה , פראנויות.).
אולי תנסי לברר איתה אם היא הייתה רוצה לדבר עם מישהו תגידי לה שלדבר זה מקל על הנפש אולי היא תסכים ללכת לטיפול

שלום אלי.

נראה לי שלא נתת לעצמך הערכה מספקת.

עצם זה שאתה התנסית בסמים והתמודדת עם זה - זה נותן השראה לאנשים אחרים שנפלו בפח לרצות להתמודד. זה נכון שלמטפלים יש הרבה יותר ידע מקצועי, אך אף מטפל אינו יכול לתת השראה כמוך(אא"כ המטפל עצמו התנסה בסמים...).


מסיבה זו, אם צריך לתת השראה להתמודדות, בלי לחשוב יותר מדיי אני מזכיר אותך.

כל טוב,
שמוליק.