עזרה בהפסקת טיפול בvaben וrecital

זה ידוע שלפסיכיאטרים לא אכפת מהרגשת המטופל אלא רק מעצמם. יודעים לתת כדורים בלי לחשוב, אבל לא לוקחים אחריות על התוצאה ולא בודקים עם המטופל האם הוא מרגיש טוב או לא, מבחינתם אם הם מרגישים טוב עם הטיפול זה מספיק.
כדאי לגשת לרופא משפחה בינתיים ולבדוק איתו מה אפשר לעשות.

שלום.

אינני רופא.

מסכים עם א.ס. שאפשר לנסות לפנות לרופא המשפחה.

בדרך כלל, במצבים כאלו, עיקר הטיפול הוא פסיכולוגי.

אם זו ההתנהגות של הרופא הפסיכיאטר, לדעתי, צריך ללכת לרופא אחר; במיוחד אם מדובר ברופא פרטי. רק אם מדובר ברופא מטעם קופת החולים, אז צריך לחכות עד סוף הריבעון, אבל יכול להיות שבנסיבות העניין, כדאי לבדוק מה ניתן לעשות במסגרת הקופה.

בדרך כלל מפסיקים בהדרגה, אך באמת שלא כדאי לעשות הפסקה מבלי להתייעץ עם רופא שיכול לבדוק בצורה מעמיקה יותר את המצב הרפואי.

כל טוב,
שמוליק.

ולא הגיוני שיצטרך לשלם שוב לפסיכיאטר, עד שימצא אחד שאכפת לו ואחראי לתוצאת הטיפול והרגשת המטופל. גם פסיכיאטר נוסף עלול לתת לו כדורים אחרים והוא ימצא את עצמו באותו מצב שבו הוא נמצא עכשיו, רק עם כדורים אחרים. לכן כדאי להקדים תרופה למכה ולגשת לרופא משפחה שיוכל להפסיק באופן מסודר את הטיפול הלקוי.

שידבר עם הרופאת משפחה. אם הוא ירצה להפסיק את הטיפול? האם זה קשה ובעייתי? האם התלות בכדורים האלו (במיוחד בגילו) היא קשה?

תודה.

הפסיכיאטר שנתן את ה"טיפול". וזה גם תלוי האם הוא לוקח כדורים תקופה קצרה או ארוכה. צריך לשים לב, בדר"כ הפסיכיאטרים מגייסים את המשפחה ומשכנעים אותה שהטיפול הוא כדורים על מנת שילחצו על המטופל לקחת טיפול בכדורים. הם עובדים באופן חד צדדי, נותנים טיפול, אבל לא מעניין אותם הפידבקים מצד המטופל.

את צריכה טיפול דחוף.
מומלץ אשפוז.

ולשרשר תשובות. לא עניינך מה אני כותבת. כתבתי למישהו אחר, לא פניתי אליך.

שלום שים.

אני מאוד מעריך אותך. אתה משתתף קבוע בפורום ומנסה לעזור לאנשים אחרים שפונים לפורום על סמך הנסיון האישי שלך, ובאמת כל הכבוד על כך.

דווקא בגלל זה, זה ממש לא מתאים לך.

הסיפור של א.ס. ידוע. היא מקבלת טיפול תרופתי לאחר ארבעה אישפוזים. היא סובלת מתופעות הלוואי של התרופות, וזה באמת מצער שלא ניתן למצוא רופא שיוכל לתת בה אמון ולהביא אותה באמצעות טיפול פסיכותרפי למצב שבו היא תוכל להסתדר בלי התרופות.

אני מניח שה"חפירה" שלה לפחות קצת מקלה על הסבל שהיא עוברת. באמת שאני לא מבין מה זה כל כך הפריע לך. אתה בחור זהב, אני אחזור ואומר שוב פעם שאני מאוד מעריך אותך, ואני חושב שההתנהגות הזו איננה הולמת אותך.

שיהיה לך רק טוב.
שמוליק.

להתנהגות הזאת.

מצטער א.ס.

תמשיכי במה שעושה לך טוב.

שלום א.ס.

הדברים שכתבו עלייך הם בעיניי חוסר רגישות. במיוחד כשהדברים נכתבו בידי מי שהגיע לפורום על מנת לתרום מנסיונו האישי לטובת הכלל.

מותר לך להשתמש בפורום, לכתוב הודעות, גם אם הדברים אינם מוצאים חן בעיני מישהו אחר...

גם את ההודעות שלי יש כאלה שלא אוהבים. חפירה קלה בהודעות היסטוריות של הפורום יכולה להוביל לדברים מאוד לא נעימים שד"ר דוידאור ושאר הרופאים בפורום כתבו עליי. אף אחד לא ניסה לסתום לי את הפה, וסתימת פיות אמורה להתבצע במקרים קיצוניים בלבד.

הסיפור שלך ידוע. עברת כמה אישפוזים, אבל את מרגישה שהטיפול התרופתי הורס אותך, והיית מאוד רוצה להיפטר ממנו. כמי שעבר על בשרו את החוויה של טיפול תרופתי, וסבל קשות מתופעות הלוואי של התרופות - אני מבין לליבך, ואני אמשיך לעודד אותך.

אני חושב שאת צריכה לחפש רופא שמאמין באפשרות שהמצב ישתפר ותוכלי להגיע למצב שבו לא יהיה צורך בטיפול התרופתי.

אני מאחל לך שתמצאי בסוף, ועד אז, דעי שהצדק איתך.

כל טוב,
שמוליק.

אני לא מחפשת רופא פסיכיאטר, כי אני לא רוצה כל פעם להיות בשיחה אצל פסיכיאטר. יש לי רופא משפחה שנותן לי מרשם דרך האינטרנט ולא לוחץ. אין לו בעיה שאני אפסיק עם התרופות, אבל הבעיה שאם אני מפסיקה אין לי תמיכה מהסביבה, וזה הופך את הגמילה למאוד קשה. אז כרגע עדיף לי להשאר עם המינון הזה מאשר ללכת כל פעם לאבחון אצל פסיכיאטר.

שלום א.ס.

אכן, הסביבה הרבה פעמים לוחצת, וזה ממש לא פשוט.

מה שהרופאים אומרים ובצדק, זה נתונים סטטיסטיים. הנתונים הסטטיסטיים מראים שאחרי אישפוז בודד 15% מהמטופלים מצליחים לחזור לעצמם, וניתן להפסיק להם את הטיפול התרופתי. אחרי שני אישפוזים, כבר אין סטטיסטיקות, ולכן רק בגלל הסטטיסטיקות, הם אינם ממהרים להוריד מינונים.

עם זאת, סטטיסטיקות הן רק סטטיסטיקות, ויש יוצאים מן הכלל. בכל מקרה ספציפי, צריך לעשות הערכה קלינית, וברגע שההערכה הקלינית מאפשרת הורדת מינונים או אפילו הפסקה, אז זה מה שנכון לעשות.

מהסיבה הזו גם המשפחה שלי לחצה עליי שלא להפסיק, ואפילו אחרי שהפסקתי עדיין היו קרובים במעגלים רחוקים יותר שחשבו שאני לוקח.

אני הייתי במצב הרבה יותר טוב. חייתי לבד, והייתה לי את האפשרות הכלכלית לעזוב את המסגרת של הדיור המוגן למסגרת עצמאית, וזה היה פשוט יותר, אבל לו הייתי במסגרת המשפחתית, זה לא היה הולך כל כך חלק.

נראה לי שאם הם ישמעו באופן מפורש מ-ר-ו-פ-א שישנה אפשרות להיטיב את המצב ותוך כדי הטבה ניתן להוריד את המינונים עד להפסקה, הם ישתכנעו שזה אפשרי.

בכל אופן, אני מאמין שזה מה שיקרה. עם הזמן המצב יילך וישתפר ויהיה אפשר להוריד מינונים על פי המלצה של רופא, עד שבסופו של דבר תתפטרי מהתרופות לגמרי.

אני מקווה שעצם הידיעה שישנם חריגים שמשום מה לא מדברים עליהם, שהפסיקו את הטיפול התרופתי, וחזרו לעצמם, תיתן לך את הכוחות ואת האופטימיות להחזיק מעמד עד שתוכלי להגשים את השאיפות שלך.

כל טוב,
שמוליק.

שאני חולה. כרגע לא בקשר עם המשפחה, מכיוון שבכל פעם שאני לא מתנהגת כמו שהם רוצים הם מתחילים לדבר על הטיפול הפסיכיאטרי. מבחינת הפסיכיאטרים הלקוח זה לא המטופל אלא המשפחה.

הנזק כבר נגרם על ידי פסיכיאטר פרטי ששכנע את בן הזוג שאני חולה. נתן לי מינון גבוה וכל פעם היה צריך לבוא אליו ולבקש להוריד כאשר הוא ממשיך ללחוץ ולשגע את בן הזוג שאני חסרת תובנה למצבי, כל פגישה כזאת 500 ש"ח.

אין לי אמון לא בפסיכיאטריה ולא בהורים. ולא חושבת שצריך לערב משפחה בטיפול רפואי. אם זה היה תחום מדעי לא היו את כל הספקות האלה.

שלום א.ס.

הבנתי. זה באמת קשה להזיז את העמדה של המשפחה (ובכלל זה בן הזוג). הם אינם מרגישים את הסבל שלך. קשה מאוד למישהו שלא חווה את ה"זומביות" להבין בכלל מה זה.
כיוון שזה לא כואב להם באופן אישי, אז הם נותנים אמון בפסיכיאטרים שמספקים נתונים סטטיסטיים.

רופא טוב יכול לומר ולהסביר שהוא אינו מתרגש מהנתונים הסטטיסטיים, וזה אפשרי להביא אותך למצב טוב יותר.

הרבה פעמים יש למשפחה השפעה; במיוחד אם הם אלה שממנים את הטיפול...

אני אומר שהמצב ישתפר. אני רואה שיש לך כוחות ואת לא תוותרי.

המטרה האמיתית של טיפול פסיכולוגי הוא לעורר אצל המטופל את הכוחות האלה. יהיה בסדר. סופו של כל שקר להתגלות. זה רק עניין של זמן...

כל טוב,
שמוליק.

לא עושים אותך זומבי. גם להם יש תופעות לוואי אבל לא כמו כדורי דור ראשון. למרות זאת אין סיבה לתת כדורים ללא צורך במיוחד לא מינון גבוה ולא כדורים עם תופעות לוואי קשות.
קיימים כמה כדורי דור שני ושלישי שיש להם תופעות לוואי אבל לא כולם באותה רמה. כרגע אני על סוליאן שתופעת הלוואי שלו כרגע זו הרגשה לא טבעית. את שאר הפרמטרים, כמו לדוגמא סוכר כולסטרול אני צריכה לבדוק בעוד מספר חודשים בבדיקת דם.
אמא שלי כן יודעת מה זה זומבי היא עושה בכוונה, היא מקללת אותי בבית ומתחילה להגיד לי איזה מינון ואיזה כדור אני צריכה לקחת, וגם הסיתה את אבא שלי ואת אחי ואמרה להם שאני חולת נפש והיא לא אמרה כלום. אבא שלי מבוגר הוא לא יכול להגן עלי ממנה, אז הוא נאלץ להסכים למה שהיא אומרת לו. ואח שלי צריך שהיא תשמור לו על הילדים אז גם הוא מצדיק אותה. נאלצתי לנתק קשר. צריך להבדיל בין אדם שרוצה לעזור לך לבין אדם שרוצה שתעשה מה שהוא אומר אחרת הוא מקלל ומאיים עליך להביא פסיכיאטר או משטרה.

חוסמים תקולטנים של סרוטונין ודופאמין,ככה שהם לא יוכלו להתחבר אליהם ולפעול ובעצם הם חוסמים תפעולה של סרוטונין ודופאמין שהיא חשובה מאד במוח,בעיקר לכל העניין של הנאה רגשות מוטיבציה וכו.. ככה שמה ששמוליק גם תיאר פה באחת מההודעות שנכנס לדיכאון מהטיפול זה הגיוני כי הפסיכיאטרים טוענים שבדיכאון יש חוסר בסרוטונין. והאנטי פסיכוטי בדיוק מביאים למצב הזה שהסרוטונין והדופאמין לא יפעלו. הכל לקוח מויקיפדיה.

לתאר במילים. פשוט גיהנום עלי אדמות,הכדורים הכי מדכאים ומבאסים בעולם לא מבין איך אפשר לחיות על זה יום יום זה פשוט חולני. תרופות עלאק,זה בית כלא כימי,מי המשוגע שיתקרב לזה? זה מוחק תאישיות,פשוט הורס בן אדם כמו שסמים הורסים אנשים.

שאלוהים יציל את כל מי שחי ככה אין לי מושג איך בן אדם יכול להיות בתוך זה כנראה מרוב סימום כבר לא מרגישים כלום.

אני לא יודע איך את מתנהגת או מדברת במציאות אך כאן את נראת לי בסדר לגמריי.
ואני לא מבין למה מכריחים לקחת אותך כדורים.

אני לא חושב שהפסיכיאטר שלך רוצה לסחוט ממך כספים(למרות שזאת אפשרות אך קלושה).

את יכולה לספר לנו למה אישפזו אותך 4 פעמים?
אשפוז זה דבר מאוד קיצוני..לא מאשפזים כל אחד.
אני ניסתי להתאשפז מספר פעמים אך לא הסכימו לקבל אותי אף על פי שלדעתי הייתי במצב קשה.

אז אם אני חשבתי שאני הייתי במצב קשה המצב שלך בטח היה עוד יותר קשה.
אז אוליי תספרי?

כי כל הסיפור שלך הוא דיי מסתורי ולא ברור

לפני הרבה שנים. אח"כ ניצלו את העובדה שניסיתי להתאבד, וכל פעם שלא התנהגתי איך שההורים רוצים הם היו משגעים אותי, עד שהייתי יוצאת החוצה ואז הם היו באים ולוקחים לאישפוז. היו מספרים לפסיכיאטרים כל מיני דברים ושכנעו אותם שאני חולה. בעיקר היו באים שאני בין עבודות ולא היה לי כסף, היו מנצלים שאני לא עובדת ופשוט מתעללים בי. לא כדאי לך להתאשפז, גם לא מרצון כי אח"כ קשה לצאת משם וזה מוביל לאשפוזים נוספים.

היא זו ששכנעה את הפסיכיאטרים שאת חולה?
אך למה שיעשו זאת?
אתם לא הייתם ביחסים טובים?

זה נראה כמו דבר התגלגל לדבר.

אם יורשה לי לשאול מדוע ניסית להתאבד?

בתחבולות תעשה לך מלחמה,תילחמי לצאת מזה מגיע לך לחיות ולהיות מאושרת,אם את צריכה עזרה בבקשה העיקר שתהיי בריאה ואל תיפלי לזה שוב. אפשר לנצח,אם זה עם עורך דין,אפשר למצוא תדרך.

שלום א.ס.

זה ממש כואב.

גם אני מצטרף לדבריהם של שים ושל דוד המעודדים.

אני בטוח שהנסיונות הקשים האלה רק יראו בסוף שאת גיבורת על, שלא הרמת את הידיים עד לניצחון.

שים ודוד - אתם נהדרים !!! אין עליכם !!!

שים, אני שמח שהראית לי שצדקתי שאתה אדם זהב :-)

אנשים לפעמים טועים, גם לי היו ה-מ-ו-ן טעויות רק כאן בפורום. השאלה היא רק האם לוקחים אחריות על הטעויות.

כל טוב לכולם.

שמוליק.