חמור ביותר!!

רופאים לא אמורים להיות פרסומת.

שלום חבר'ה.

אני מניח שמי שמפעיל את הפורום הזה פועל משיקולים כלכליים. מה שקורה זה שהוא משלם כסף לרופאים כדי שייתנו שירות, והוא מרוויח כסף מהפירסומות.

לא נראה לי שיש קשר בין הרופאים לפירסומות.
האם אתם רוצים פורום בלי פרסומות?
בלי פירסומות, איזה אינטרס יש להפעיל את הפורום הזה?

כל טוב,
שמוליק.

ולא על הפרסומות הרגילות.

אין קשר בין מה שנכתב לתגובה שלך!!! מדובר על רופאים עם השמות שלהם ומספרי הטלפון שלהם ונכתב שהם מנהלי הפורום מה שבפועל לא נכון. הם לא מגיבים לא משתתפים וזה מאוד חמור!!! שים לב שאף אחד מהם לא הגיב ...

שלום רונן.

אכן, התגובה שלי הייתה לא לעניין. אני מודה בטעות שלי. אתה צודק.

אני מבין את הכעס והתיסכול מכך שלפעמים לוקח הרבה זמן עד שמקבלים תשובה מהרופאים.

בכל אופן, אין לרופאים איזו חובה אישית כלפי הפונים לפורום. אם כבר, אז אולי יש להם מחוייבות כלפי מי שמפעיל את האתר, וכל עוד הוא שבע רצון מהם - אין יותר מדיי מה לעשות.

אני מניח שחלק נכבד מאוד מהתיסכול שיש על הרפואה הציבורית נובע מאותו עיקרון: המטפלים מקבלים את המשכורת ממשרד הבריאות (ולו באופן עקיף), ולכן הם צריכים לרצות את משרד הבריאות, יותר מאשר את המטופל; בעוד שמטפל פרטי שמקבל את התשלום מהמטופל, אמור להבין שטיפול שאינו משביע רצון, יגרום לכך שהמטופל יעזוב אותו.

כל טוב,
שמוליק.

טיפול טוב זה טיפול קצר ומשביע רצון. לא רצון של הפסיכיאטרים ושל המשפחה אלא של המטופל עצמו. ברפואה פרטית ברב המקרים מקבלים כסף מהמשפחה, שלא תמיד באותה דעה של המטופל, ושביעות הרצון נמדדת לא לפי הרגשת המטופל אלא לפי מה שמשפחה אומרת (כי משם מגיע הכסף). הם בכוונה לא נותנים את הטיפול והמינון שצריך אם בכלל (אין בדיקה מדוייקת), על מנת שמטופל ימשיך להגיע אליהם כדי לקבל מינון נמוך יותר. וכל פגישה כזאת מאות שקלים. גם לא הוגן לתת טיפול טוב יותר ברפואה פרטית, מי שאין לו כסף לא אמור לקבל טיפול גרוע.

שלום א.ס.

אכן, יש הרבה אמת בדברייך.

כאשר הכסף מגיע לא מהמטופל אלא ממשפחתו, יש בדיוק את אותו אפקט של רצון למצוא חן בעיני הגורם המממן. הדברים נכונים גם כאשר המטופל הוא קטין, ומי שמשלם הם בעצם ההורים שלו.

נראה לי שעכשיו אני יכול להבין אותך הרבה יותר טוב...

יש לי אלייך שאלת מליון דולר. נניח שיהיה רופא פרטי שיצהיר שהוא מאמין ביכולותיו לשפר את המצב שלך ולהביא אותך למצב טוב שבו לא יהיה יותר צורך בתרופות (גם אם זה ייקח כמה שנים, אבל יש מבחינתו אפשר לנסות), האם המשפחה תסכים לממן לך טיפול אצלו? האם הם רוצים בכוח להדביק עלייך תווית של "חולה" או שהם פשוט מושפעים ממה שהרופאים אמרו להם?

שמוליק.

הוא גם לוחץ שאקח כדורים אבל הוא יותר מתון, אין לו בעיה עם 400 מ"ג סוליאן. הבעייה היא שהאמא מנסה לאשפז כדי להראות שזה מה שצריך ושהיא לא עשתה שום דבר רע בזה שהיא הכריחה אותי באיומים לקחת זריקות והשאירה אותי מאושפזת , היא רוצה שגם בן הזוג יעשה את זה כדי להראות שהיא בסדר. היא מסיתה את אבא שלי שאני חולת נפש ומשכנעת אותו שאני לא לוקחת מינון מספיק, ושאני חולת נפש. היא מסיתה גם את האח אומרת לו שהיא לא מוכנה שאהיה בבית שלהם אם אני לא מטופלת לפי איך שהיא רוצה. הם אמרו לבן זוג שהכל באחרויותו, שכל מה שקורה לי באחריותו. זה הם יעשו עם כל אחד זה לא משנה עם מי אני חיה.

ומנצלים את זה שאני מאושפזת על מנת להגיד לי שאם אני רוצה לצאת אני צריכה לעשות מה שהם אומרים. שהייתי מאושפזת הם העמידו תנאים לחזרה הביתה, לא עניין אותם שאני נמצאת באבארבנל עם כל האלימות של הפסיכיאטרים ושל חלק מהמטופלים, הם ניצלו את הבמה הזאת כדי שאני אעשה מה שהם אומרים. בבית הם עקבו אחרי כל מה שאני אוכלת, לא אכלתי בוקר היו עוקבים ומנסים להכריח לאכול, לא אכלתי את כמות הפרוסות שהם חושבים שאני צריכה לאכול היו מנסים להכריח. זריקות בכפייה. והפסיכיאטרים חוגגים עם הכסף שלהם ועם העבודה שלהם. התחילו לקלל אחרי שראו שירדתי במשקל עם האריפליי, סה"כ 2 קילו מBMI תקין. אז החליפו לי לסוליאן, שזה לא הרים את המשקל לשביעות רצונם האמא החליטה להגיד שהמינון לא מספיק ושהיא רוצה לראות שאני אשאר במשקל הזה ובמידה של המכנסיים הנוכחית. גם הפסיכיאטרים מתערבים במשקל כל הזמן שואלים כמה אני שוקלת. והכדורים שלהם משמינים והם בכוונה נותנים אותם, ואין סיכוי שאני אגיע לפסיכיאטר שיחגוג עם הכסף על חשבוני.

שלום א.ס.

התערבות של ההורים בחיים הזוגיים איננה רצויה. הדברים נכונים באופן כללי.

כשישנן אי אילו נסיבות של חולשה שמחייבות תלות בהורים, המצב אינו נעים מצד עצמו, ובוודאי כשישנן חילוקי דעות וההורים מנסים להכתיב את רצונם.

אינני יודע מהי עמדתו של בן הזוג ועד כמה הוא מעוניין בהתערבות של ההורים שלך; יכול להיות שמסיבות שאינן ידועות לי הוא מקבל מהם אי אילו דברים שיכול להיות שהם מאלצים אותו לציית להם.

על פי מה שאת מתארת, נראה לי שאין לך שום תקווה לשנות את ההורים שלך, ונראה שאת צריכה לעמוד על שלך, ולהבהיר שאת מעוניינת בהתמודדות בדרך אחרת.

לדעתי, ישנם שני כיוונים: האחד הוא לנסות לפעול על בן הזוג ולומר לו שאת שואפת להגיע למצב שבו לא יהיה צורך בתרופות, וכבן זוג הוא צריך לכבד את רצונך.

אם הוא לא ידע לכבד את רצונך, יש מקום לשקול פרידה. צריך לקחת בחשבון את כל הגורמים על מנת להחליט: כגון גורמים אחרים לנעימות של הקשר הזוגי, הסיכוי להינשא פעם שנייה, ההשלכות של חיים לבד במקרה שלא תצליחי להינשא בשנית וכיו"ב, אבל זו אפשרות.

כל טוב,
שמוליק.

כמה זמן אתה בלי כדורים? האם אתה חושב שתצטרך תמיכה של פסיכיאטרית כל החיים, או שגם זה בשאיפה להפסיק? אני חושבת שכדי להפסיק כדורים צריך סביבה מאוד תומכת, אבל לא כולם יכולים לאפשר זאת, כי הפסיכיאטרים "מחנכים" את הסביבה שיקפידו שה"חולה" יקח טיפול.

שלום א.ס.

אני כבר חמש שנים בלי כדורים.

אני הולך לרופאה פסיכיאטרית, אבל בפונקציה של פסיכותרפיסטית. זה בסדר גמור ללכת לטיפול פסיכולוגי; לא צריך להתבייש בזה. בארה"ב הרבה אנשים הולכים לטיפול כדי לשפר את איכות החיים ולא כי הם סובלים מאיזו בעייה.

לגבי מה שכתבת שפסיכיאטרים מחנכים את הסביבה שמטופלים "חולים" - יש צדדים לכאן ולכאן, אבל אני מבין את התרעומת, ואני אתחיל מהצד הזה:

הגישה הביולוגית הרואה את ההפרעות הפסיכולוגיות כחוסר איזון כימי של המוח היא בעייתית. הגישה הרווחת רואה קשר דו כיווני בין הצד הביולוגי לצד הפסיכולוגי ולצד הסביבתי. כל אחד מהגורמים משפיע ומושפע מיתר הגורמים.

גם אם סטטיסטית זה נכון שרוב הסכיזופרניים אינם מחלימים, זה עדיין לא אומר שחייבים לקחת תרופות; יכול להיות שעדיין לא מוצו כל האפשריות של הטיפולים הפסיכולוגיים, ויש להם תקווה...

יכול להיות שהדברים נובעים מתלות במשרד הבריאות; רופא מעדיף לדחוף כדורים ולהיות בסדר עם משרד הבריאות. "הגדלת ראש" עלולה לפגוע ברישיון הרופא שלו, גם כאשר מדובר ברופא פרטי.

כמובן כשמדובר ברופאים שבסמכותם לאשפז, הם גם רואים את עצמם כשלוחים של החברה ותפקידם הוא גם להגן על החברה מפני אנשים שבגלל מחלות נפש הם מסוכנים. אבל גם כאן, נדרש איזון בין האינטרס של המטופל לאינטרס של החברה.

אני מעודד מטופלים שסובלים מתופעות לוואי של הטיפול התרופתי לחשוב על הכיוון של טיפול המבוסס בעיקר על פסיכותרפיה, והרגע שהדרישה לכך גוברת - לא תהיה לרופאים ברירה אלא ליישר קו.

אינני יודע עד כמה הדבר נכון סטטיסטית, אבל טוב שיש גם רופאים שנמצאים בצד השני של המיתרס;

בפגישה האחרונה שלי אצל הרופאה היא סיפרה שיש לה מטופל שמאז שהוא בגיר ובמשך 15 שנה הוא באישפוזים חוזרים ונשנים. הוא נמצא עכשיו במצב הרבה יותר טוב, והוא כבר שנה מחוץ לבית חולים ונמצא בתהליך של התקדמות. היא מראה ובצדק שהיא איננה רואה מקום להפסיק לו את הטיפול התרופתי, אך אין שום סיבה שהמצב לא ימשיך להשתפר ואולי בעתיד יהיה אפשר להוריד מינונים ואף להפסיק את התרופות...

אם נראה לך שבן הזוג יתמוך במהלך כזה של רופא שמאמין שניתן לנצח את המחלה בלי תרופות, אז כדאי ללכת על זה.

כל טוב,
שמוליק.

ובנתיים רק הבן זוג עוזר. כבר היו לי הפסקות כל אחת בת שנתיים. בין עבודות ההורים היו מגיעים בכח לדירה שהייתי גרה ומנסים לכפות עלי מה לעשות ומנסים לאשפז אותי. עכשיו לא בקשר איתם. בן זוג היחיד כרגע שיכול לעמוד מולם שלא יבואו אלי בכח וישגעו אותי. אמא שלי שיסתה את כל המשפחה ואמרה להם שאני חולת נפש, מקבלת גיבוי מלא של אבא שלי ואחי. כרגע יש רק את הבן זוג שעוזר לי לעמוד מולם ולא נותן להם להכנס לדירה ולהשליט את הדיקטטורה שלהם.

שלום א.ס.

קודם כל, אני שמח שכעת ההורים שלך אינם מתערבים, ובן הזוג תומך בך. זה ממש לא פשוט שדבר כזה קורה. לא בדקתי מקרוב, אבל אני משער שישנם מקרים שבהם זוגיות יכולה להתפרק בגלל מחלה נפשית של אחד מבני הזוג.

צריך לראות במצב הזה שמחד ההורים והמשפחה פחות מתערבים, ושבן הזוג תומך.

אני בטוח שהמצב יילך וישתפר עד שיהיה אפשר ועוד אפילו בהוראה של רופא להפסיק את הטיפול התרופתי. אין שום סיבה שזה לא יקרה.

זה נראה לי מיותר לנסות להאשים את כל הרופאים הפסיכיאטרים שבעולם על החוויה שעברת. גם אם יכול להיות שלרוע המזל, כל הפסיכיאטרים שנתקלת בהם בעבר היו כאלה.

אני בטוח שהעניינים יסתדרו.

נסי להגשים את השאיפות שלך שנראה לך שאפשר להגשים למרות הקשיים התיפקודיים. את מה שניתן להשיג - אין שום סיבה שלא להשיג. לאט לאט את תגיעי להגשמה עצמית.

כל טוב,
שמוליק.