עזרה- לא בטוח שזה קשור

שלום לכם, שמי ירדן, בן 22 מהמרכז. הרבה זמן כבר שיש לי בעיות בדימוי גוף... מגיל 12 הסתכלתי במראה וראיתי אף גדול ומכוער... הלכתי לפני חודש למנתח פלסטי והוא אמר לי שהאף שלי לא גדול, והוא הרמוני לפנים שלי... חטפתי שוק של חיי, והתחלתי תהליך שונה של קבלה עצמית... התחלתי לחשוב שהאף שלי דווקא ניראה בסדר, הוא לא נורא. באופן כללי יש רגעים שאני מסתכל ואומר לעצמי, אתה ניראה בסדר, והאף שלך בסדר... ויש רגעים שאני מסתכל, ואני מתחיל להיטרף מהמחשבות שחוזרות ואוכלות לי את הראש... שהאף ארוך, ויש לו גבנון פה... ואני נזכר בתמונות שהסתכלתי בהם ולא יכולתי לסבול את המראה שלי בגלל האף, אז מה המחשבות האלה היו? מה אני אמור לחשוב עליהן אם האף לא גדול לפי דעתם של 2 מנתחים פלסטים...
עכשיו יש את העניין השני שהוא לא פחות חשוב- שאנשים אמרו לי בצבא תמיד, שאני נראה שבור, והרבה אנשים אמרו לי את זה... שאני ניראה מרוסק. ואפשר לומר שהערות האלה חדרו אלי עמוק. אני חרד לא מעט כשאני מסתובב במקומות הומי אדם, אני תמיד חושב שאנשים מסתכלים עלי כי אני ניראה שבור ואני ניראה מדוכא. ואני לא רוצה שזה הדימוי שייצא לי. אני כל כך מוטרד מאיך אנשים מסתכלים עלי. ואם הם חושבים שאני ניראה מתוסכל, ויכול להיות שרק מהמחשבות האלה שלא מרפות אני מתייאש וניראה עייף.
עכשיו מבחינתי, כשאני מסתכל במראה, אני לא יודע אם המראה שלי הוא "רגיל" או שהוא עייף. מבחינה אסטטית העפעפיים שלי צונחות ויש לי קמטים במצח, כמו להרבה אנשים בני גילי, אז אני מרגיש צורך להרים את הגבות כדי שהעיניים יראו יותר פקוחות. אני מטריד את עצמי במחשבות של איך אנשים רגילים ניראים במצב שהפנים שלהם במנוחה מוחלטת, אם אני אעשה את זה הגבות שלי יראו נפולות והפנים יראו שבורות.
שאלתי את אבא שלי ואת אח שלי אם אני ניראה שבור, ואבא שלי נתן תשובה שהוא לא רואה אדם שבור, וגם אח שלי אמר לי שאני ניראה נורמלי. אבל בחוץ אנשים מפרשים אותי מפעם לפעם כאדם שבור. ולא כולם אומרים לי את זה, אומרים לי את זה אחדים פעם ב... וזה ממש מטריד אותי.
באופן כללי, אין לי "שמחת חיים", אני הומוסקסואל שבתקופת ההתבגרות שלי, היה לי מאוד קשה עם עצמי בגלל הדימוי גוף, הייתי מאוד סגור, ומדוכא, לקחתי כדורים ולא היו לי הרבה חברים. בתקופת הצבא הייתי מוטרד הרבה מאוד מאם יגלו שאני הומוסקסואל, אבל היו לי לא מעט רגעים של אושר בצבא... לא היה לי זוגיות מאבל באופן כללי, כשאני מסתכל על אנשים אחרים, אני מאוד עצור... אני לא מסוגל להרפות ממחשבות שונות. אני לא מצטלם כי אני חושב שאני לא ניראה טוב. אין לי פייסבוק (כמה שזה נשמע שטחי, אבל זה רק מראה כמה אני לא רגיל). מספר החברים שלי מצומצם מאוד... אני לא "מתפתח", האופקים שלי רחבים מאוד, והמטרות שאני רוצה להשיג גדולות, אבל האמצעים מעטים ביותר. האם יכול להיות שאלה הסיבות למראה העייף שלי?