דה ראליזציה

שלום, סבלתי כחודשיים מהפערת דה ראליזציה (או דה פרסונליזציה, הבנתי שאין באמת הפרדה), בעקבות התופעה היו התקפי חרדה ספורים. פניתי לפסיכיאטרית שאבחנה שהתופעה התפרצה בעקבות דכאון וחרדה בעקבות תקופה של הרבה לחצים ורשמה לי ציפרלקס.
לאחר התלבטות ממושכת החלטתי לא לקחת את הכדורים. מתוך ידיעה שתמיד אוכל לפנות לפיתרון תרופתי ורציתי קודם לנסות לפתור את הבעיה בעצמי. התחלתי בפעילות גופנית מאומצת מספר פעמים בשבוע, דמיון מודרך, יוגה והתחלתי שגרה של עבודה חדשה ומאתגרת תוך הקפדה על שינה איכותית בלילות. לאט ובהדרגה פסקה תחושת הניתוק. לעיתים יש עליות וירידות אך מורגש שיפור מאוד משמעותי. מתחילה טיפול פסיכולוגי בקרוב.
פניתי היום לפסיכיאטר דרך קופת החולים שיפנה אותי לפסיכולוג דרך הקופה. הוא נזף בי על שאני לא לוקחת את הכדורים, טען שפעליות ספורטיבית לא קשורה בשום מצב לדיכאון וחרדה, והזהיר אותי מהתפרצות נוספת, ואף טען שטיפול פסיכולוגי לא יכול לסייע.
הוא ממש ערער אותי, הרגשתי לחץ עצום כשיצאתי ממנו למרות שאני מרגישה שאני בדרך הנכונה ורק משתפרת ולא מרגישה בכלל צורך כרגע לפנות לכדורים.
אשמח לדעה נוספת.