הפסקת נטילת כדורים נוגדי דיכאון

שלום עלמה.

אינני רופא.

ישנו פורום נוסף המיועד לילדים ונוער ועדיף לשאול שם, אבל אע"פ כן, הרופאים ישמחו לענות.

לדעתי, אין וודאות שהבכי קשור להפסקת הטיפול התרופתי; יכול להיות שהיו לך גם סיבות פסיכולוגיות, אבל יכול להיות שזו עדות לכך שהתסמינים חזרו.

אם נראה לך שיש צורך לבדוק את העניין יותר לעומק, ניתן ורצוי לפנות לאיש מקצוע שיבדוק את העניין.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק, הפסקת הטיפול יצרה מחסור במתווכים עיצביים במערכת העצבים המרכזית של עלמה. במצב כזה היא נהייתה רגישה יותר ואירוע פעוט גרם להידרדרות מהירה במצבה.
שים לב, ההודעות שלך שמות דגש על פסיכולוגיה ופחות על רפואה, וזה עלול לגרום סבל מיותר לאנשים.

שלום.

באמת שאינני יודע מה יש לך נגדי.

שימי לב למה שכתבתי: "אבל יכול להיות שזו עדות לכך שהתסמינים חזרו".

יותר מזה???

חוץ מזה, מאיפה לך הוודאות שדווקא הגורם הביולוגי הוא העיקר?

לכל בעייה נפשית ישנם ארבעה מרכיבים: אורגניים, ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.

אולי את זו שגורמת בעיות בכך שאת מדגישה את המרכיב הביולוגי יתר על המידה מבלי לציין בכלל שקיימים מרכיבים אחרים?

כפי שכבר כתבתי, אני מעריך את כל משתתפי הפורום שתורמים מנסיונם האישי, ובכלל זה את מי שהיה לו נסיון טוב עם תרופות וחושב שבגלל זה כ-ו-ל-ם צריכים תרופות ובכלל זה מטופלים שסובלים סבל נוראי מהטיפול התרופתי.

אני באמת מאחל לך מכל הלב שיהיה לך רק טוב.

שמוליק.

שמוליק שלום,
אין לי דבר נגדך אישית ואני מעריך את רצונך לסייע לאנשים וכן את ניסיון החיים המרשים שלך. אבל לדעתי אתה מחטיא את המטרה והעצות שלך מזיקות יותר ממועילות.

פה זה פורום פסיכיאטריה, ולא פורום פסיכולוגיה. הפסיכיאטריה זה תחום ברפואה הדוגל בטיפול בהפרעות/מחלות נפשיות באמצעות תרופות ככלי ראשון במעלה.
והנה מגיע אחד בשם שמוליק, שעל סמך ניסיון החיים האישי שלו נותן המלצות בניגוד גמור לזרם המרכזי בפסיכיאטריה. והרי פה זה פורום פסיכיאטריה, אז מה קורה כאן?!
והבעיה אתך, שיש לך כושר התנסחות גבוה ואמונה רבה בדרכך ואתה עלול להצליח לשכנע חולים ולהסיט אותם מהדרך הנכונה, מללכת לפי הזרם המרכזי ברפואה. יותר מזה, על אף שמעירים לך אתה ממשיך בשלך בעקשנות.
נכון שלתרופות פסיכיאטריות יש תופעות לוואי לא נעימות, אך אלו הרבה פחות גרועות מתופעות המחלות הנפשיות. צריך לדעת איך ליטול את התרופות, באילו מינונים, לדעת שלעתים יש להחליף תרופה בתרופה אחרת ועוד.
רוב החולים ייהנו מטיפול תרופתי ורבים מהם יחלימו ויפסיקו בהמשך את הטיפול לתמיד או לשנים רבות. זוהי המציאות של הרוב, של אלו שבחרו ללכת בדרך של מדע הרפואה.
נכון שגם פסיכולוגיה זה מדע, אך הרבה פחות מדויק, פחות יעיל ופחות פרקטי מרפואה.
נכון שבתגובותיך אתה לא שולל לגמרי טיפול תרופתי, אבל אתה דואג להדגיש את הטפל - את הפסיכולוגיה כפתרון אפשרי, ולהרחיק מהפתרון המדעי-רפואי. רוב החולים ייכשלו בדרך הזו ומעטים ביותר ייהנו ממנה כשהיא עומדת לבדה ללא תרופות.
כאשר אתה עונה ל'עלמה' תשובה שכותרתה "זה יכול להיות מסיבות פסיכולוגיות", כבר הדגשת את הפסיכולוגיה. בהמשך התשובה אתה משתמש במשפט שלילה: "אין וודאות שהבכי קשור להפסקת הטיפול התרופתי". כלומר אתה שוב מרחיק מהפתרון הרפואי. המשפט הבא "עדות לתסמינים שחזרו" לא ממש מובן לרוב הקוראים כהפניה לרופא, גם לא לי. ואתה מסיים בהמלצה לגשת לאיש מקצוע, ולא (חלילה, לגישתך) לרופא.
כאשר אתה אומר למאי בכותרת "אפשר לנסות טיפולים פסיכולוגים" זה הדגשה של הפסיכולוגיה. בהמשך אתה סקפטי לגבי ההצלחה של התרופה החדשה שקיבלה , ואתה מסיים באמירה אודות "התרופות המשמינות" שבהמשך תהיה אפשרות להפסיקן.

שמוליק, תוך כדי כתיבת התשובה הזו וניתוח התשובות שלך למקרים האחרונים, אני מתחיל לחשוד בך שאתה דמות פיקטיבית, שליח/מיסיונר של הסיינטולוגיה, שכותב פה בערמומיות ובדבקות במסגרת המאמץ להפצת הגישה האנטי-פסיכיאטריה של הסיינטולוגים. הייתכן שאני צודק??

שלום רב.

קודם כל אני רוצה להתנצל על כך שייחסתי אליך מגדר שאינו נכון. זה לפחות חזק את הטענה שלך שאני לא מושלם.

תרשה לי ליידע אותך שפסיכיאטריה זה ענף ברפואה שמטרתו להתמודד עם בעיות נפשיות. ההתמודדות היא לא רק באמצעות תרופות, אלא גם בטיפולים פסיכולוגיים. פסיכיאטר חייב לעבור הכשרה לטיפול בשיחות כדי לקבל רשיון רופא פסיכיאטר. זה אומר שהגישה היא שישנה חשיבות מרובה לטיפולים פסיכולוגיים.

ד"ר דוידאור (וזו גם הגישה העיקבית של שאר הרופאים בפורום), שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, ושרופאים שבפועל מטפלים רק בתרופות מפספסים בגדול.

פסיכיאטר יכול גם לתת טיפול תרופתי, אך העניין נתון לשיקול דעתו. זה ממש לא נכון שפסיכיאטריה זה רק תרופות או בעיקר תרופות. פסיכיאטריה זה להתמודד עם בעיות נפשיות בכל הדרכים האפשריות, כולל טיפול תרופתי.

אני בעצמי הולך באופן קבוע לפסיכיאטרית. מי שמבקש המלצה, אני ממליץ עליה בחום. אני מטופל אצלה רק בשיחות; בפועל היא מטפלת בעיקר בשיחות, וכמעט ולא מתעסקת עם תרופות.

אני חייב לומר שהיא ממש הצילה אותי. היא הייתה המטפלת שלי כבר במחלקה הסגורה, ועברנו ביחד את כל השלבים: מחלקה פתוחה, מרפאות חוץ, ובסוף טיפול פרטי אחרי שהיא פתחה קליניקה פרטית.

השתייכות לכת אנטי-פסיכיאטרית? - אל תחשוד בי בכפיות טובה מרושעת שכזו...

אגב, כדאי לציין שישנן שתי מדינות בארה"ב שבהן פסיכולוג קליני יכול לעשות השתלמות יחסית שתאפשר לו לרשום תרופות פסיכיאטריות; השתלמות קצרה יותר מאשר להתחיל ללמוד רפואה מההתחלה. קרוב לוודאי שהמגמה הזו תלך ותתפשט לשאר המדינות בארה"ב ואולי גם תגיע בסוף ארצה, כך שגם העניין של טיפול תרופתי כבר לא יהווה הבדל...

השאלה האם צריך טיפול תרופתי או שיחות או שילוב של השניים, היא שאלה שאפשר לתת בה נתונים סטטיסטיים, אך זה ממש לא מתמטיקה, ואין כאן שחור ולבן (אגב, כבוגר המחלקה למתמיטיקה, אני יכול לציין שגם במתמטיקה יש דברים שהם לא שחור-לבן, ואין כאן המקום להאריך). השאלה הזו צריכה להיבדק על כל מטופל באופן אינדבידואלי.

לצערי הרב, הנסיון שלי הראה שאין מספיק רגישות מצד הרופאים לגבי הסבל מתופעות הלוואי של התרופות. בוא ונהיה כנים: רב הרופאים מעולם לא התנסו בלקיחת תרופות, ואין להם חוויה אישית של סבל מתופעות הלוואי שלהם.

הדברים החמורים יותר הם השקר שמכונה "תסמינים שליליים של המחלה". אמנם יש דבר כזה, ויש חולים שאינם מטופלים תרופתית, שסובלים מ"זומביות", ואין אפשר לומר שזה שקר.

אבל כפי שכתבתי כבר, בכל מקרה, כשאין שום וודאות בדבר, תמיד אומרים שה"זומביות" היא תסמינים שליליים של המחלה, ולא מעלים בתור אפשרות שמדובר בתופעות לוואי.

הנקודה הזו של אי אמירת כל האמת פוגעת באמון במערכת, ולו היו אומרים כיכול להיות שמדובר בתופעות לוואי, ואע"פ כן לדעתם עדיף לקחת את התרופות למרות זאת - זה היה בסדר.

יש המשך...

גם בתחומים אחרים של הרופאה ישנה ביקורת עניינית על טיפול תרופתי. ניקח בתור גודמא תרופות להורדת לחץ דם.

לחץ דם נגרם מלחץ חוסר בפעילות גופנית, הרגלי אכילה לא טובים, עישון וכיו"ב.

תרופות להורדת לחץ דם (מעבר לכך שיש להם תופעות לוואי), למעשה מנציחות את הבעיות האמיתיות שיצרו את לחץ הדם הגבוה, ומעלימה את הסימפטומים.

טיפול טוב יותר להורדת לחץ דם היא לשנות את הרגלי החיים שהביאו לכך. זה לא איזה חיידק או וירוס חיצוניים שאי אפשר להרוג אותם שגרמו לעלייה בלחץ הדם.

גם כאן, צריך להתאים את הדברים לכל מטופל. מטופל שיודע שיהיה לו קשה לשנות את ההרגלים הרעים - באמת עדיך לו לקחת תרופות להורדת לחץ דם, ושיחיה עוד כמה שנים עד שההרגלים הרעים שלו יהרגו אותו, מאשר לנסות לשווא לשנות את ההרגלים.

דא עקא, מי שילך לרופא ויגלה שיש לו לחץ דם גבוה - בדרך כלל הרופא ייתן כדורים להורדת לחץ דם, וספק רב אם הוא בכלל יציע לטפל בבעיות האמיתיות...

ככלל, יש כאלה שאומרים שהרופאה המערבית ככלל, מטפלת בהעלמת סימפטומים, במקום לטפל בהרגלים לא טובים שיצרו אותם.

בפסיכיאטריה, כל התרופות בלי יוצא מן הכלל אמורות לטפל רק בסימפטומים!

באופן פרדוקסלי לחלוטין, דווקא בפסיכיאטריה מטפלים גם טיפולים פסיכולוגיים שאמורים לעשות דברים הרבה יותר יסודיים מאשר העלמת סימפטומים.

כפי שכבר אמרתי, מי שטוב לו עם הטיפול התרופתי - אינני מתערב. רק מי שכותב שהוא סובל מתופעות הלוואי - אני כותב לו שאפשר לנסות טיפולים פסיכולוגיים.

אין מה להתווכח עם העובדה שהרופאה שלי הצליחה להוציא אותי ממצב קשה ע"י טיפולים פסיכולוגיים, ויש מקום לבוא ותמוהה האם זה פרט שיכול להעיד גם על הכלל שניתן לנצח את המחלות ע"י טיפולים פסיכולוגיים.

בסופו של דבר, גם אם כל המטופלים בעולם ירצו רק טיפולים פסיכולוגיים, הפסיכיאטרים לא יסגרו את הבסטה; רק מי שבפועל מטפל רק בתרופות, וגם אז, יכול להיות שהם ישקלו לטפל גם בשיחות...

מקווה שהדברים ברורים כעת.

כל טוב,
שמוליק.

הרופאה שלי סיפרה שהיה מקרה במאה שעברה שרופא עיניים הגיע לאישפוז ובבית חולים אחד ניסו טיפולים פסיכולוגיים במשך זמן רב, עד שבסוף המשפחה שלו החליטה להעביר אותו לבית חולים אחר.

בית החולים האחר, נתנו לו תרופה, והוא חזר לעצמו. הוא תבע את בית החולים הראשון, וזכה בתביעה.

הנקודה כאן, היא שהוא היה במצב פסיכוטי, אם תנסה להיכנס לאתר של אילן סלומון, רוקח שהוא לגמרי נגד תרופות, תראה שהוא מסכים שבמצב פסיכוטי צריך לתת תרופות, לפחות עד שמביאים את המטופל למצב של רגיעה.

מה קורה אחרי שמגיעים למצב של רגיעה? לדעתי, צריך לתת לכל מטופל את החירות לבחור בדרך שהכי מתאימה לו. צריך גם לאפשר למי שמעוניין בכך יותר טיפולים פסיכולוגיים. אני זוכר שבשלוותה הייתה איתי מטופלת שהעדיפה את המחלקה הסגורה כי שם היו מקבלים יותר טיפולים פסיכולוגיים מאשר במחלקה הפתוחה...

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק, אתה בתשובות המפורטות שלך ממשיך להעביר מסרים שקריים נגד מדע הרפואה ולהטיף למסרים סיינטולוגיים, במודע או שלא במודע.
אתה טוען לקונספירציה, אי אמירת אמת של הרופאים בעניין תופעות לוואי של תרופות. ברור שזה לא נכון, הרופאים מכירים את תופעות הלוואי ולרוב יידעו להבחין בינם לבין תופעות המחלה. הרופאים אינם משקרים ואינם מסתירים מידע מהחולים.
עיון קצר באתר של אילן סלומון מלמד, שהמדובר במטפל שגישתו היא נגד כדורים, כמו הסיינטולוגים. זכותו לפרסם את גישתו באתר משלו, אך אם היה נכנס פה לפורום פסיכיאטריה יש להניח שהיה נחסם או שדבריו היו זוכים לביקורת נוקבת מצד מנהלי הפורום ומבקריו.
שוב: רוב החולים ייהנו מטפול על-פי הזרם המרכזי ברפואה. תמיד יהיו אחוזים בודדים בשוליים שעבורם, מסיבות שונות, טיפול תרופתי שעברו לא הצליח (אם כי ייתכן שטיפול אחר יהיה מוצלח יותר).
המטרה של פורום 'פסיכיאטריה' היא לייצג את הזרם המרכזי כיום בטיפול בהפרעות נפשיות ולא על מנת לתת במה לגישות טיפוליות שאינן מדעיות המתבססות על הצלחות אנקדוטליות.
לכן אם ברצונך לעזור לחולים הנכנסים לכאן, אל לך להמשיך ולהפיץ את רעיונותיך באופן שאתה עושה - במסגרת תגובות לחולים. אתה יכול לפתוח אתר אינטרנט משלך, כמו אילן סלומון, ולספר שם מניסיונך: לספר על תופעות לוואי של תרופות מהם סבלת , על הרופאים שרימו אותך כשלא יידעו אותך לגביהן, על הטיפולים שלא הצליחו, על הפסיכותרפיה שהצילה אותך ועוד - אבל לעשות זאת כאן כהמלצות לחולים זה חוסר אחריות גמור.
רק בריאות

לא כל מי שהוא נגד כדורים פסיכיאטרים הוא סינטולוג. גם סינטולוג זו לא מילה גסה, זכותו של בן אדם להאמין גם בסינטולוגיה.

פסיכיאטריה אינה מדע מדוייק. אין אף בדיקה פיסית למחלות פסיכיאטריות, ואין אף בדיקה פיסית שמראה שהכדורים הפסיכיאטרים פותרים את הבעייה.

זכותו של בן אדם לחשוב שפסיכולוגיה היא הדרך לרפא מחלות נפש שאין להן הוכחה פיסית.

לכדורים פסיכיאטרים יש תופעות לוואי, והרבה פסיכיאטרים נוהגים לומר שזה קשור למחלה. יש אנשים עם נסיון שיוכלו להעיד שתופעות הלוואי ("הסימנים השליליים")נעלמו לאחר הפסקת טיפול בכדורים.

נראה ששמוליק, א.ס. ושים - כולם טרולים, מיסיונרים של הסיינטולוגיה, ואולי אפילו אותו אדם המשתמש במספר כינויים.
אכן מזימה מתוחכמת רקחתם פה אך לא לעולם חוסן ונחשפתם.
את גישתכם תמשיכו להפיץ במקומות אחרים ולא לנצל פה מצוקות של חולים כדי לגייס חברים בתשלום לארגון שלכם. התורה שלכם זה לא מדע, זה יותר בגדר ח'רטא.

לדעתי קיים קשר ברור בין הפסקת התרופה להידרדרות במצבך הנפשי.
אם הפסקת את התרופה על דעת עצמך, חזרי מיד ליטול את התרופה ומצבך ישתפר במהירות.
אם הפסקת התרופה בעקבות הוראות הרופא, עלייך לשוחח עמו ולקבל הנחיות.

שלום.

מצטער, אבל כאשר מחדשים טיפול תרופתי, נדרש שיקול דעת כיצד להעלות את המינונים. לא בטוח שצריך לחזור מייד למינון שבו התרופה הופסקה, ויכול להיות שצריך לעלות בהדרגה.

כדאי לפחות לחכות להנחייה מפורטת יותר מאחד הרופאים של הפורום כיצד להעלות מינונים, אם כי בכל מקרה כדאי ורצוי לחזור לרופא המטפל שמכיר אישית את המטופל, ויכול לתת הנחיות שיותר מותאמות אישית.

שמוליק.

שלום שים.

תודה על כך שיצאת להגנתי.

בכל אופן, מי שמנצל את הפורום על מנת לרדת על חבר אחר בפורום (ובוודאי אם הוא מנסה לרדת על הרופאים) - העונש שלו, זה שפשוט חברי הפורום כבר לבד מבינים עם מי יש להם עסק. אנשים אינם טיפשים!

זה מה שקרה לי בתחילת הדרך בפורום; כתבתי בצורה לגמרי לא הגיונית, סוחפת וגורפת, שכדאי להפסיק טיפול תרופתי בגלל תופעות לוואי.

למרות הכל, לא סתמו לי את הפה, אלא הייתה התייחסות עניינית לדבריי, ובסופו של דבר, הדברים עשו את שלהם, עד שלמדתי שהפסקת הטיפול התרופתי שהייתה צעד נכון עבורי, איננה בהכרח הצעד הנכון עבור מטופלים אחרים, ונראה לי שהתרומה המשמעותית ביותר שלי בפורום היא במתן השראה שניתן לנצח גם מחלות קשות כמו סכיזופרניה, ואפילו באמצעות טיפולים פסיכולוגיים בלבד.

כל טוב,
שמוליק.

כאשר חלק ממבקרי הפורום בסביבה

בהחלט יכול להיות, מומלץ בדיקה על ידי רופא בהקדם.

האם הפסקת לקחת כדורים על דעת עצמך או בעצה עם הרופא המטפל שלך?
אם זה על דעת עצמך אז ייתכן מאוד שזה החמרה במצב .
אם זה בעיצה עם הרופא אז אולי צריך ליידע אותו בטלפון.
ייתכן אם מספיקים את התרופה החמרה במצב .
צריך גם להפסיק בצורה מבוקרת ולא בבת אחת
בכל מקרה עליך להתייעץ עם רופא מטפל בבוודאי עם ההורים ליידע אותם במצב שלך.
דיכאון זה דבר שאפשר להתגבר עליו אם מטפלים בו בצורה נכונה החוכמה היא למצוא את שיטת הטיפול המתאימה.
אל תתייאשי העיקר את צעירה מאוד ועוד יהיו לך ימים טובים מאוד מה שנראה לך גרוע היום יראה לך חסר משמעות בעוד עשר שנים.