תשובה כנה ואמיתית

שלום רונן.

הנסיון האישי שלי בתרופות נוגדות דיכאון היה בכך שקיבלתי אותם בעיקבות דיכאון פוסט פסיכוטי.

מבלי לנסות לקרוא תיגר על המושג הזה "דיכאון פוסט פסיכוטי", מצד ההרגשה האישית שלי, הרגשתי שהדיכאו הזה היה בגלל סבל מתופעות הלוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות שעשו אותי "זומבי". אבל אני אדגיש ואומר, שאי אפשר לומר באופן סוחף וגורף שהמושג הזה "דיכאון פוסט פסיכוטי" הוא שקר, מבלי לבדוק בצורה יסודית יותר אצל מטופלים נוספים.

אחרי שהפסקתי את הטיפול בתרופות האנטי-פסיכוטיות המשכתי לקחת ויאפקס במינון של 225 מ"ג ליום. עד שהפסקתי לגמרי בהוראה של הרופאה.

יכול להיות שהייתה השמנה ופגיעה בתיפקוד המיני, אך אין לכך וודאות; יכול להיות שזה נבע משרידים של התרופות האנטי-פסיכוטיות שעדיין נשארו בגוף.

אחרי שהפסקתי התרופות לא הותירו שום רושם.

אינני יודע עד כמה המידע הזה עזר לך, אבל אם כן, אז סבבה :-)

כל טוב,
שמוליק.

כל עוד יש מעקב רפואי מסודר, לאורך הטיפול, אין סכנה לנזק בלתי הפיך, ככל שידוע עד כה. טווח קצר, ניתן לקרוא, זה חולף במהלך מס. שבועות..

שאלה נוספת .כאשר במשך נגיד שנה חולה לוקח טיפול תרופתי במינון מסוים ויש יציבות במצב האם כדאי לשקול את הפחתת המינון ולטפל במינון נמוך רק כדי לשמר את המצב או שיש סבירות שהפחתת המינון תגרום לחזרת התסמינים?

ראשית, נוגדי דיכאון אינם גורמים לנזק למוח. ההפך הוא הנכון: התרופות גורמת לזרימת דם תקינה לאזורים במוח עם פעילות לקויה/נמוכה (עקב המחלה) ומביאה בכך לריפוי של אותם אזורים, פשוטו כמשמעו.
לגבי משך הזמן של נטילת התרופה: הרבה פעמים טיפול פסיכיאטרי מסודר בנוגדי דיכאון מתנהל כך: מגיעים בהדרגה למינונים הגבוהים של התרופה, ובהמשך עולה הצורך לרדת במינון עד למינונים מינימליים (מינון אחזקתי/פרופילקטי). הרופא המטפל יודע מתי להוריד במינון, יש סימנים די ברורים לכך. ישנם חולים שיפסיקו לחלוטין את התרופה, בהוראת הרופא.

אני רק רוצה להוסיף שגם טיפולים פסיכולוגיים יכולים לעזור.

שמוליק.

בדיכאון המוגדר בינוני ומעלה התרופות הן הטיפול עיקרי,
הטיפול הפסיכולוגי תומך ועוזר ולא להתפתות לנסות אותו לבד.

מנוסה תודה אתה בהחלט עוזר