מעניין אותי לדעת מהי פסיכוזה?

שלום סמי.

כמי שחווה את החוויה הזו, זה הסיפור:

בפעם הראשונה זה היה בגיל 18, אחרי שקיבלתי פטור מהצבא.

רציתי להיות כמו כולם וללכת לצבא, אך אימא שלי ז"ל התנגדה נחרצות ועשתה את כל מה שהיה ביכולתה כדי למנוע ממני לעשות את מה שאני רוצה.

ניסיתי לטייל בין הטיפות, והיה לי ביד צו גיוס, אבל ימים ספורים לפני כן, היא הצליחה לטרפד את הגיוס. היא פנתה לרמטכ"ל (!), ובעיקבות הפנייה שלה, החליטו שהם לא רוצים בעיות איתה, והחליטו לגמור את העניין עם דפיקה של סעיף נפשי.

העניין חמור, שכן, היה צריך להעריך את הנכונות שלי לשרת למרות הכל, ובכלל, לו הייתי מבקש פטור בגלל המצב המשפחתי הייתי מקבל. צריך היה לפחות לעשות את זה בצורה מכובדת ולתת פטור בשל אי-התאמה, ולא בשל אי-כשירות נפשית.

לא יכולתי לשאת את ההחלטה הזו, וזה מה שגרם לפסיכוזה.

קשה לי להעריך מה היה משמעותי יותר; האם עצם הכפייתיות מצד אימא שלי, או שעצם הדבקת התווית של בעייה נפשית שלמעשה לא הייתה קיימת, ובשל אמון הציבור במערכת, יהיה קשה לשכנע שסיפור שמטיל כתם כזה גדול על הצבא יתקבל כנכון ואמיתי.


הפעם השנייה שזה קרה, זה היה בגיל 29.

הצלחתי לחזור לעצמי אחרי האישפוז הראשון, וסיימתי בהצטיינות תואר ראשון במדעי המחשב, אך התקשיתי למצוא עבודה בתחום; הייתי נופל בראיונות במשאבי-אנוש.

מעבר לצער על חוסר ההצלחה למצוא עבודה, זה ערער את המעמד שלי גם בענייני היכרויות; מה בחורה אמורה לחשוב על בחור שסיים תואר בהצטיינות ואינו מוצא עבודה. נראה שהתשובה ההגיונית לתהייה כזו היא שמדובר שוב בבעייה נפשית ו/או חברתית.

הנסיונות החוזרים והנשנים למצוא עבודה שנכשלו פעם אחר פעם, גרמו לחוסר אונים נרכש, כלומר להרגשה שהדבר אינו בשליטתי, ושכנראה שישנם אי אילו כוחות רשע גדולים שמכשילים אותי בנסיונות שלי, ואינם מאפשרים לי למצוא עבודה למרות הכישורים שלי.

מיותר לציין, שאע"פ שהיה ניתן לטפל בבעייה, לא היה שום קצה חוט. בפסיכיאטרים כבר לא הייתי יכול לתת אמון, גם בגלל שהם שניגוד לכללי האתיקה דפקו לי פטור בצבא, וגם בגלל ההרגשה שמה שהיה באישפוז הראשון, זה רק נסיון להדביק תווית עוד יותר חזק. וגם בפסיכולוגים לא, כי סוף סוף הראיונות במשאבי אנוש נעשים ע"י פסיכולוגים, שגם כן דופקים לי אי-התאמה לתפקיד שלא בצדק.

התיסכול גרם לפסיכוזה השנייה.

כל טוב,
שמוליק.

פסיכוזה בעיקרון זה מצב שבו המוח לא מתפקד כמו שהוא אמור לתפקד
מישהו מחייך אליך ואתה חושב שהוא זומם משהו נגדך ועוד צוחק עליך
אתה כאילו לא שולט על המחשבות שלך הן שולטות בך אתה מפוחד סובל מפארנויות רדוף עד אימה הוזה הזיות ושומע קולות.
פסיכוזה מתבטאת אצל כל אחד בצורה שונה ישנם סוגי פסיכוזות כמו סכיזופרניה פראנואידית וגם מאניה דיפרסיה
אני למשל חשבתי שאני סוכן שב"כ וסוכן סמוי של המשטרה הייתי משוכנע שהמחלקה של בית חולים שלוותא בה הייתי זאת מחלקה מיוחדת של אנשי שב"כ
בחוץ התחיל לרדת גשם חשבתי שזה לכבודי .
מבחינת החולה עצמו הכל נראה טבעי אתה לא מרגיש שיש לך איזה בעיה למרות שמסביב כולם יודעים שאתה חולה אתה האחרון שמבין את זה

הגורמים לכך לא ממש ידועים בכל מקרה הרבה משחקת תפקיד הגנטיקה.
לי זה קרה משימוש מופרז בסמים משהו נדפק בקופסא והמחלה יצאה החוצה.
זה יכול לקרות מלחץ נפשי מאירוע טראומטי בעיקרון הגנטיקה מאוד משפיעה.
אם במשפחה יש תחלואה פסיכיאטרית זה משפיע.
זה יכול לקרות למעשה לכל אחד. פסיכוזה בעיקרון מתחילה בגיל ההתבגרות עד גיל 31 זה הגיל שבו המחלה פורצת בדרך כלל.
סכיזופרנים אחוז אחד מהאוכולוסיה

בזמן ערות?

חולי סכיזופרניה,עד היום לא נתפס לי איך הגעתי למצב שאני לוקח כדורים פסיכיאטרים יום יום,לא יודע מי גרם לי להאמין בזה. אכלתי אותה בגדול כמו פראייר,המשפחה שלי כאלה פתים ומאמינים בשטויות האלה שמים לב שהם מדברים בלי להבין כלום. יש לך בעיה אורגנית במוח,הכדורים יאזנו אותך.

איזה אורגנית ואיזה איזון אני בן אדם עם בגרות מלאה,שירות צבאי מלא. למה שתיהיה לי באמצע החיים בעיה אורגנית במוח מזה השטויות האלה? המוח שלי תקין לחלוטין, אני לא מעשן,לא שותה,לא נוגע בסמים,עושה ספורט. ושומר על תזונה בריאה.

המוח שלי בסדר גמור. שנה שלמה אני לוקח כדורים כמו אידיוט למרות שאין לי שום קשר למצב האמיתי שבו הכדורים האלה צריכים להינתן. פשוט שערורייה.

שלום סמי.

אני תוהה מה אתה רוצה להשיג בדיון הזה שהתחיל בנסיון להבין מזו פסיכוזה. כמובן, שהדיון הזה לגיטימי לחלוטין, וכל המטרה של השאלה היא לנסות להבין האם ואיך אפשר לעזור.

לא ממש ברור מה היה הסיפור שלך, האם אישפזו אותך? בכפייה? למה בכלל לקחו אותך לפסיכיאטר?

אם אתה חושב שקיבלת תרופות שלא בצדק, או אפילו אם הייתה איזו הצדקה (אני מאמין שלפחות במקרה שלי הייתה הצדקה, אלא שצריך היה להפסיק אותם מאוחר יותר, ולא הציגו לי את כל האמת), אתה רשאי להפסיק את הטיפול התרופתי, גם אם לדעתם של הרופאים זה עלול להיות מסוכן.

גם הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה רואה בגורם הביולוגי (או חוסר האיזון הכימי במוח), רק גורם אחד להפרעות פסיכולוגיות, כך שאם הטיפול התרופתי גורם ליותר נזק מאשר תועלת, אז ישנם טיפולים פסיכולוגיים אחרים שניתן למצות אותם.

אם דפקו אותך באיזה אופן(רשיון נהיגה או כיו"ב), אז ניתן לחשוב מה ניתן לעשות.

כל טוב,
שמוליק.

למה צריך להתאשפז ולקחת כדורים,מה הבעיה להמשיך לחיות ככה רגיל?