שינוי אבחנה לטובת טיפול יעיל יותר

שלום עובדיה.

אני הייתי במצב דומה. אובחנתי בסכיזו-אפקטיב אחרי כמה אישפוזים כפויים, ולאחר זמן, השתכנעתי שהתרופות הורסות אותי, והחלטתי להפסיק אותן ולהמשיך בפסיכותרפיה בלבד.

האיבחון נשאר על כנו, אך הוא ממש לא מטריד אותי יותר מדיי.

לא ברור לי היכן אתה עומד, והאם יש באמת לאיבחון הזה איזו השלכה מעשית באמת לגביך.

נראה לי שחסר מידע, ואשמח לעזור.

שמוליק.

אני מחדד. הנזק הרגשי/נפשי שנוצר לי עצם נוכחותה של האבחנה השגויה. לאור אי התאמה של הטיפול. והעצמה של סטיגמה מיותרת כלפיי. היא זאת שאחראית לעיכוב התקדמותי. זה לא כזה פשוט להציע לאדם שיתעלם מנוכחות האבחנה. חייבים להיתעקש למחוק אותה בהתאם למצב הברור.

המערכת הפסיכיאטרית נמנעת מזה בגלל החשש שיטענו טענות נגד יסוד המקצוע הפסיכיאטרי ושתגבר הביקורת על כך שממהרים לאבחן. ולעשות טעויות קריטיות.

שלום עובדיה.

אני מבין אותך, ומסכים איתך לגמרי.

הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה הרואה בסכיזופרניה כמחלה כרונית של המוח שאיננה ניתנת לריפוי היא לחלוטין שגויה. יש כאן למעשה סתירה מיניה וביה; אם על פי הגישה הרווחת המרכיב הביולוגי (חוסר איזון כימי במוח) הוא רק אחד מהגורמים לסכיזופרניה, או ליתר דיוק מהווה דיספוזיציה לסכיזופרניה, וגורמים סביבתיים ופסיכולוגיים גורמים להתפרצות המחלה, אז הרי שברגע שמנטרלים את הגורמים הסביבתיים והפסיכולוגיים, לא ניתן יותר לומר על הבן אדם שהוא חולה.

לצערי הרב, לא ניתן לעשות כלום אם כל המטרה היא להילחם בסטיגמה כנגד המערכת. המערכת תישאר בשלה, ותתייג אותך, ולא ניתן לעשות כלום כנגד זה.

מה שניתן אולי לעשות, זה להיאבק כנגד התודעה הציבורית; אתה יכול לנסות לזעוק בכל מיני מדיות שאובחנת בסכיזופרניה וכעת אתה בריא.

המירב שניתן לעשות באמצעות המערכת זה להשיג חוות דעת עדכנית שתגיד שאין לך תסמינים פסיכופתולוגיים, ושאינך נזקק לטיפול תרופתי, שזה במילים אחרות "בריא", אך לא ניתן לנסח זאת כביטול של האיבחון. לדעתי, זה מאבק סרק, אך זכותך...

ניתן ע"י חוות דעת כזו להשיג כל דבר ממשי כגון אם ישנם אי אילו מכשולים להוצאת רשיון נהיגה, רשיון לנשק וכיו"ב.

כל טוב,
שמוליק.

היום פגשתי מחנכת של חינוך מיוחד. בבית ספר של פגועי נפש. יש לה רזומה של 30 שנה והיא טענה בפני הפסיכיאטרים של 2 מתלמידיה שלדעתה אובחנו סכיזופרניה לשווא. והפסיכיאטרים האלו אכן שינו את האבחנה. בעקבות פנייתה של המחנכת. אך כאשר המטופל פונה. לא מייחסים לזה חשיבות. מה זה אומר?? שכן ניתן לעשות משהו בנידון? על ידי אנשי צוות במערכת שמכירים ביום יום את המטופל?

שלום עובדיה.

קודם כל, אני מסכים עם דעתך, השאלה היא רק האם זו מציאות קיימת או שלא.

לדעתי, כאן הייתה השלכה למעשה לאיבחון; כלומר האם הם צריכים להיות בחינוך מיוחד או בחינוך רגיל, ולכן היה על מה להיאבק.

באופן דומה, ניתן לערער על החלטה של ועדה רפואית בצה"ל תוך 30 יום, ואם מישהו קיבל אי-כשירות על סעיף נפשי, אז ניתן לערער, ואז האיבחון בטל ומבוטל.

אך כאשר מדובר במישהו שנזקק לטיפול, ואובחן בשל בעייה כלשהי - הלך עליו. הסטיגמה אמורה לרדוף אחריו כל החיים...

אני מאחל לך הצלחה רבה, אך ממש לא ברור לי על מה אתה נאבק; במקרה של התלמידים של המורה בחינוך מיוחד הייתה לכך השלכה למעשה - האם הם יהיו בחינוך מיוחד או לא.

לו הייתי משוכנע שאתה נאבק על משהו ממשי, הייתי שמח לייעץ לך על פי נסיוני מה ניתן לעשות, אבל נראה לי שמדובר במאבק ערטילאי.

איך שלא יהיה - אני שוב פעם מאחל לך הצלחה.

כל טוב,
שמוליק.

האבחנה הורסת לי את החיים בגלל היעדר טיפול נאות. זה עניין של ״חיים ומוות״. במידה מסויימת. אני מבין שקשה להאמין לי. בגלל שאני הנפגע. אבל זאת האמת

שלום עובדיה.

יכול להיות שהתחושה הקשה נובעת מכך שאתה חושב שהחברה היא עדר של שוטים שמאמין לרופאים וכל עוד רופא הדביק עליך תווית, אז גמרנו, החרבה לעולם תתייחס אליך כאל "חולה נפש", ורק אם רופא ייתן אישור על כך שאתה בסדר, אז יש איזה סיכוי שהחברה תתייחס אליך כראוי.

המציאות היא שאין יותר מדיי קורולציה; אם תשנה מקום ותעבור לחברה אחרת שאיננה מכירה את עברך, ולא תספר על כך, אז יתייחסו אליך בהתאם, ומאידך, אלה שכבר קיבלו את הרתיעה, יכולים להמשיך לנדות, ולא יעזור כלום.

אני משוכנע שאותם אנשים רעים שנידו אותי, ימשיכו עם היחס השלילי, ואפילו אם אני אהיה בעצמי מטפל, זה לא יעזור...

יכול להיות שעיקר התלונה היא על החברה; אבל אינני חושב שיש לרופאים איזה תפקיד בעיצוב החברה; תפקידם לרפא ותו לא. את התיסכול על החברה צריך להוציא בדרכים אחרות...

אינני יודע למה בדיוק התכוונת במילים "היעדר טיפול נאות"; אתה יכול להחליט שאינך מעוניין בטיפול תרופתי, ואינך חייב לאף אחד דין וחשבון על כך.

בכל אופן, אני מאחל לך הצלחה רבה.

שמוליק.

העניין הוא שרק כאשר שומעים שפסיכיאטר ביטל אבחנה. ומודה בטעות. אז כל הנידוי הזה וההתייחסויות השליליות מפסיקות. כי מאמינים למה שכתוב. לפסיכיאטרים. לא לאזרח הפשוט.

שלום עובדיה.

למעשה, ניתן להשיג כמעט הכל ע"י חוות דעת עדכנית.

אמנם בחוות דעת עדכנית אי אפשר לכתוב שהאיבחון מבוטל, אך ניתן לכתוב שאין לו יותר שום השלכה מעשית.

לצערי הרב, יש אנשים שהסטיגמה טבועה בנפשם, וגם חוות דעת עדכנית לא תזיז אותם משם, אבל זו בעייה שלהם... אותך זה לא צריך להגביל.

כל טוב,
שמוליק.

האם סיוע משפטי אכן יכול לעזור לביטול האבחנה?

הרופאים החליטו בבית החולים. על סמך התבוננות שבמשך כחצי שנה לפחות הייתי (לדעתם) שרוי במצב פסיכוטי. איך ניתן לערער על זה כאשר הם מחליטים על משהו שרק ״נראה״ פסיכוזה??!. בפועל, הייתי במצב דיסיואצייטיבי (ניתוק) והתנהגתי ״כמו משוגע״. לא חשבתי שזה יוביל לטעות הרסנית שכזאת. בכל משך השנים בהן קיבלתי סם אנטי פסיכוטי המשכתי לחוות חזרה של תכנים והתמודדתי עם הטראומה תוך טשטוש של הסם הפסיכיאטרי. המצב היה כל כך חמור עד כדי כך שהתעללתי בחברים על ידי התנהגות לא ברורה שנחוותה כ״פסיכוטית״ לעיניי כל. אני זוכר שבבית החולים התייחסו אליי כ״פסיכוטי״ בזמן שהתנתקתי כדי להגן על עצמי. בגלל הלחץ שיניתי את ההתנהגות שלי במקום לשתוק. אני זוכר שהרופאים אמרו : ,,הוא לא איתנו״ ,,הוא במצב פסיכוטי״. מה עושים?

לפני כשנתיים. הלכתי באופן עצמאי. למרפאה לבריאות הנפש בחולון. אובחנתי עם הפרעת חרדה. הפסיכיאטרית לא ראתה בי פציינט פוטנציאלי לקבלת זכאות לטיפול במרפאה לבריאות הנפש. היא רואה את המצוקה שלי כמשהו שאינו מחלת נפש. בהמשך גיליתי שהסימפטומים שלי קשורים לתהליך שנקרא ״פוסט טראומה מורכבת״. וזאת אולי הסיבה שלא הצלחתי להיתקדם עם טיפול לסכיזופרניה. ודווקא השיחות שאני מקבל כיום באגף הרווחה. מועילות לי הרבה יותר. הצלילות אצלי מגיעה בזכות שיחות נכונות. ולא על ידי סמים פסיכיאטרים. חבל שזה לא קרה ממזמן. חבל שלא הפסקתי את הכדורים לפני. כי רק כשאני ״נקי״ מכדורים אז הטראומה באה לידי ביטוי. הכדור האנטי פסיכוטי טישטש לי את המצוקה האמיתית. זה האסון האמיתי.

משוחח איתי עובד סוציאלי מתמחה בטראומה

מה הכתובת הנכונה לשינוי האבחנה, בצרוף חוות דעתו לגביך.

נקבעה לי פגישה עם פסיכיאטר שלא מכיר אותי. יחד עם עובדת סוציאלית שמכירה אותי 3 שנים. היא ליוותה אותי דרך עמותת אנוש. אולי היא תעזור. היא אמרה לי: אין לך סכיזופרניה. אתה לא נוטל כדורים כבר 13 שנים... אני יבוא לעשות סדר. יש לך פוסט טראומה מורכבת. אני יודעת מה זה. האמת, הסימפטומים של התסמונת ממש תואמים לי. זה הכותרת שהכי קרובה למה שאני חווה. כל השאר זה ליד. אני מרגיש ממש נוח עם האבחנה ״פוסט טראומה מורכבת״ כי זה ממש מחבר אותי לעצמי. מסביר את המצוקה האמיתית שלי. כשהתכנים עולים. ההזעה בידיים. הלחץ בחזה. הדקירות בידיים/רגליים. תחושות האימה. הנסיונות הטורדניים לשחזר את אירועי הטראומה. הצלילה לעבר. חזרתיות של תחושות. קושי ביצירת קשרים. חוסר אמון באנשים. חרדה. מתח. ... כל אלה זה חויות שאני עובר. זה מעמסה כל כך גדולה. ותחשבי מה ״סכיזופרניה״ מסמלת: ניתוק מהמציאות. התפרקות. חוסר צלילות...מה הקשר למה שאני עובר??!! איך אובחנתי כך???! בגלל שלא הייתי ברור?? זה היחס של ה״מקצוענים״. עלייק.. אם עשו לי את זה. זה כנראה קורה לעוד הרבה. אני רואה את זה.

שלום עובדיה.

חג שמח :-)

אם אין לך יותר סבלנות אליי, אני אבין ממש אבין אותך...

בכל זאת אני אנסה לשאול שאלה קטנה שאולי תעזור לי להבין (או שלא...).

נניח שאתה מקבל מאותו פסיכיאטר שאיבחן אותך בסכיזופרניה (בכוונה בדיוק אותו אחד) חוות דעת שאומרת שהאיבחון של הסכיזופרניה בטל ומבוטל, וכמו שאתה טוען יש לך פוסט טראומה מורכבת, שזה מה שאתה רוצה. מה אתה הולך לעשות עם זה? איך זה בדיוק יעזור לך?

כל טוב,
שמוליק.

במידה וישנו את האבחנה אוכל לקבל טיפול ראוי מכל הבחינות ומכל ספקי השירות. מה גם שהערך העצמי שלי יעלה ואוכל לחזור למסלול של אדם נורמלי עם קשיים. ולא חולה נפש חסר תקנה. כמו שהתייחסו אליי עד כה. זה ממש לא עוזר כשפסיכיאטר אומר לי: קח כדור אנטי פסיכוטי. אחר כך נדבר.... זה משהו אחר. אתה מבין? וחוץ מזה, למה שאקבל טיפול לבעיה שאיננה?

תודה על תגובתך. זה הכיוון. מקווה שייסתדר. זה פשוט אבסורד שבן אדם בא ונלחם על החיים שלו. ו״הרופאים״ ממשיכים בשלהם. נמאס לי לחפש את האישיות שלי. נמאס לי. פשוט כך. הזמן עובר. ואני לא נעשה בשל יותר. רק יותר בוגר במחשבה. אבל זה לא עוזר לי. לחיות בצל הטראומה. זה מאיים. זה קשה מנשוא. זה הפסד רציני של חיים מספקים. פשוט הפסד בלתי נתפס. אני מקווה שהרווחה תמשיך לתת לי שיחות ושגם הם יקדמו את העניין.

שלום עובדיה.

קודם כל, אני שמח שלמרות הכל, לא יצאתי לך מהאף, ונראה לי שיש לפחות כיוון...

האמת היא שעדיין הדברים אינם ברורים כל צורכם, ואשמח לעזור, אם אבין את הדברים טוב יותר.

יכול להיות שאתה נמצא במסגרת (כגון דיור מוגן), ואז אתה מחוייב לקחת תרופות על פי המלצת הרופא המטפל, ואולי הנחתי בטעות שאתה עצמאי.

זכור לי שכאשר אני הייתי בדיור מוגן, החלטתי שאני לא מעוניין יותר בתרופות האנטי-פסיכוטיות שמרדימות אותי, והחלטתי להפסיק ויהי מה, אפילו אם אצטרך לעזוב את המסגרת...

דיברתי עם הפסיכיאטרית על כך, ולהפתעתי הרבה, היא אמרה שהיא תשמור על שתיקה.

היה לי תכנון לנסות לבקש שישנו את האיבחון מסכיזו-אפקטיב למאניה-דיפרסיה; היה לכך איזה סיכוי, כי בהתחלה האיבחון היה מאניה-דיפרסיה ולא נתנו לי אנטי-פסיכוטי, ורק אחר כך שינו את האיבחון לסכיזו-אפקטיב והוסיפו לי אנטי-פסיכוטי.

מה שחשבתי לעשות זה לפנות לפסיכיאטר חיצוני, ולומר לו מראש שזה מה שאני רוצה שיעשה, והנחתי שיהיה אפשר למצוא פסיכיאטר כזה שיסכים לעשות זאת תמורת תשלום נאות...

אם ההנחה שלי נכונה, אז ישנן מספר אפשרויות: אפשרות אחת היא לפנות לפסיכיאטר חיצוני, ולבקש חוות דעת נוספת, ואם תינתן חוות דעת כזו, אז תוכל לדרוש שינוי של הטיפול התרופתי ולהישאר במסגרת הנוכחית.

אם מדובר בדיור מוגן, אז ניתן לנצל את העובדה שאין פיקוח על לקיחת התרופות, ואפשר פשוט להפסיק אותם על דעת עצמך. והאפשרות האחרונה היא פשוט לעזוב את המסגרת...

אם אתה לא במסגרת, אז בעיקרון, אתה יכול לדפוק על השולחן, ולומר שלכל פסיכיאטר שלא תרמה, שאתה לא מעוניין בתרופה אנטי-פסיכוטית, וגמרנו, ואם זה לא מקובל עליו, אז פשוט ללכת לרופא אחר...

בלי שום קשר, טיפולים פסיכולוגיים בכלל ובפרט פסיכותרפיה ניתן לקבל גם ע"י פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני שבכלל אינם מוסמכים לרשום תרופות.

אני מצטער על כך שלקח קצת זמן שהבנתי אותך, (ואני עדיין לא בטוח בכך...)

כל טוב,
שמוליק.

כנראה שלא הבהרתי, אני לא נוטל ׳תרופות׳ ולא סמים פסיכיאטריים. מנהל חיים יחסית עצמאיים ללא ליווי (חוץ משיחות ברווחה). אני כותב בפורום ער״ן וזה עוזר. ההתמודדות היא קשה ביותר. ללא המטשטשים הללו (ה״תרופות״) אך יתרון מהותי זה שבזכות זה שאני לא נוטל כלום, התחברתי לטראומה. האמיתית. זאת שנוגסת. זאת שמחייבת התייחסות. טיפול נאות. אתמול הרמתי טלפון למרכז הסיוע (דומה לער״ן) והתחלתי לבכות. להיתחבר. להיתארגן. הייתי בתוך זה. ללא פסיכוזה בכלל. להיפך, הייתי חד. והיה ברור מאוד שאני פשוט חייב לטפל בזה. בטראומה. הקלטתי את השיחה הזאת. אולי זאת הוכחה שאני עובר תהליך אחר. ללא פסיכוזות. אלא תהליך עם ניתוק. המסייע בקו הזה אמר לי : אתה בריא. זה תהליך טבעי. אפילו לא שאלתי. ז״א , אני חייב לעבור תהליך רציני ארוך ומייגע של עיבוד אירועים קשים. קשה לי להודות שרק אירוע אחד הוא המטלטל ביותר. אני חייב ללמוד לעכל. להבין שאני חייב להמשיך הלאה. אבל ההגיון הבריא אומר שכאשר הנפש נפגעת צריך לטפל בה. ולא לטשטש אותה עם סמים פסיכיאטריים.

שלום עובדיה.

אני שמח שלמרות כל הנסיונות הוכשלים שלי להבין את העניין, לא רק שאין לך תרעומת עליי, ואתה מעריך את הנסיונות.

אין שום סיבה שלא תוכל לקבל טיפולים פסיכולוגיים טובים ללא טיפול תרופתי, כפי שאתה מאמין שמתאים לך, בלי שום קשר לשאלה מה בדיוק האיבחון שלך.

כמובן, שאתה יכול ללכת לפסיכיאטר שבפועל מטפל גם טיפולים פסיכולוגיים ולעשות אותם איתו, ולומר לו בצורה נחרצת שאינך מעוניין בטיפול תרופתי. עליו לכבד את גישתך.

כנראה, שהיו לך מספר נסיונות כושלים שבהם הלכת לפסיכיאטר והוא לא היה מוכן לכבד את גישתך, ורצה שתיקח תרופות אנטי-פסיכוטיות, וכנראה שאותו רופא אינו מתאים לך, וצריך לחפש רופא אחר...

זה ממש לא משנה מה בדיוק האיבחון. זכותך להחליט שאתה מעוניין רק בטיפולים פסיכולוגיים!!!

אולי כל הבעייה היא שעדיין לא מצאת מטפל מתאים. אם תרצה, אני אמשח להמליץ על הרופאה שלי; אני בטוח שהיא תכבד את גישתך.

כל טוב,
שמוליק.

השאלה היא לא באיזה גישה יכבדו איתי. אלא, האם יכבדו את זה שהטעות שלהם היא ודאית וישנו את האבחנה. בהתאם.

שלום עובדיה.

האיבחון באמת שלא חשוב יותר מדיי; מה שחשוב הוא הטיפול שנותנים בעיקבות האיבחון.

אם הבנתי אותך נכון, אז מה שבאמת איכפת לך זה שתקבל ט-י-פ-ו-ל שמתאים לאיבחון של פוסט טראומה מורכבת, הרבה יותר מאשר שזה יהיה האיבחון. במילים אחרות, חשוב לך יותר להתמודד עם הבעייה בטיפולים פסיכולוגיים ולא באמצעות תרופות.

זה משהו שהוא לחלוטין אפשרי, גם ללא שינוי האיבחון. אינני יודע האם ניתן לומר שישנו איזה הבדל בין טיפולים פסיכולוגיים שנותנים לסכיזופרניים לעומת הטיפולים שנותנים לפוסט טראומה מורכבת; בין כה וכה הטיפול הוא מותאם אישית. אגב, גם לגבי טיפולים פסיכולוגיים, צריכה להיות התאמה בין המטפל למטופל, ולפעמים לוקח זמן עד שמוצאים מטפל מתאים. ככלל, הכימיה עם המטפל היא חשובה יותר מאשר שיטת הטיפול שבה הוא מטפל.

אני מטופל כבר הרבה שנים אצל הרופאה שלי בלי תרופות. רק בשיחות, ולא נראה לי שהיא יכולה לכתוב חוות דעת שמבטלת את האיבחון של הסכיזו-אפקטיב שקיבלתי בבית החולים, רק משום שזה לא מקובל. עם זאת, הגעתי להבנה שאין לאיבחון הזה שום משמעות מעשית. אני מקבל טיפול רק בשיחות כפי שאני רוצה, ואני מרוצה מאוד מהטיפול.

אני יכול לומר על עצמי שגם אני הייתי בסיטואציה די דומה, ועצם קיומו של האיבחון הזה הפריע לי, כך שאני לא אגיד על הדיון הזה שהוא לא לגיטימי. הוא לגיטימי לחלוטין, ואני באמת חושב שהמצב הקיים דופק את המערכת אולי הרבה יותר מאשר מטופלים או משתקמים.

אני רק מאוחר יותר הגעתי למסקנה שבעצם הייתי מסובך עם עצמי, ולמעשה, ניתן לחיות בשלום אם האיבחון הזה כשאין לו יותר מדיי משמעות מעשית.

כל טוב,
שמוליק.

אני פניתי לעשרות מקומות שמתמחים בפוסט טראומה. ובחרדות ובחסימות רגשיות. הם לא מוכנים בשום אופן לטפל ב״סכיזופרן״. ברגע שהבנתי שמשהו פה מסריח התחלתי לחקור את הנושא. תשאלתי מטפלים רבים. וניתן לסכם את דבריהם כך:

,,המערכת שולטת בנו. אנו מצטערים. אני מבין שאתה לא חווה פסיכוזות. אבל האבחנה קובעת. אסור לנו לטפל בך...תפנה לפסיכיאטר. ״. ,,אם נטפל בך המערכת תילחם בנו״. אלו ציטוטים אמיתיים. הפסיכיאטריה קובעת דברים נחרצות. לעולם לא תידע ללא חקירה מסודרת. אני נאלצתי להשקיע ים כסף וזמן בשביל המחקר. אין לי מה להמשיך בו. כרגע אני תקוע בגלל ההשלכות של האבחנה. אינני אובססיבי לזה. זאת המציאות. תחקור ותיווכח. כי אין לי את כל ההוכחות מוקלטות. רק חלק.

שלום עובדיה.

אני בטוח שדבריך אמת. אני אישית לא נתקלתי בתופעה כזו, כך שאינני יכול להגיב. אני אהיה מאוד מסוקרן לראות תגובה של הרופאים.

עד כמה שידוע לי, ככל שמדובר בטיפול בשיחות, גם פסיכולוג קליני וגם עובד סוציאלי קליני מוסמכים לטפל בסכיזופרנים, ויתרה מזאת, גם פסיכיאטר רשאי לטפל בסכיזופרן שאינו מעוניין בטיפול תרופתי.

הדבר היחידי שאני יכול אולי להעלות בדעתי, הוא שאולי לא מדובר בפסיכולוגים קליניים, או שאולי הם לא רצו לטפל בך, וזה היה סתם תירוץ על מנת להתחמק. בכל אופן, מדובר בהאשמה חמורה מאוד.

לכל הפחות, עכשיו אני משוכנע שהבנתי אותך נכון.

מה שאני יכול לנסות להציע, זה לנסות לדבר עם הרופאה שלי. אני אגיד את האמת, שלא ידוע לי כמה נסיון מעשי יש לה בטיפול בפוסט טראמות.

בכל אופן, אני יכול להיות בטוח שהיא תסכים לטפל בך ללא תרופות, ואני יכול להניח שאם לא תימצא התאמה, אז יש סיכוי טוב שהיא תוכל להפנות אותך למטפל מתאים.

כל טוב,
שמוליק.