פסיכוזה או התעוררות רוחנית?

התהליך הלך והתעצם.
כשסיפרתי עליו לאחותי היא עמדה על כך שנלך לפסכיאטר.
כשסיפרתי עליו לפסכיאטר הוא רשם לי כדורים אנטי- פסיכוטיים למניעת פסיכוזה.
הסכמתי לשתות שליש מהכדורים במהלך שבועיים רק כדי שאחותי תהיה רגועה.
חוץ מעייפות, האטה בקצב המחשבות (תכלס, באה לי טוב) וטיפטוף של חלב מהפטמות הם לא עשו לי כלום. הפסקתי איתם. המשכתי לקלף שכבות.
מצד אחד הרגשתי בדידות נוראית כי אף אחד לא הבין את מה שאני עוברת חוץ מגוגל ויוטוב. מצד שני, ידעתי שאני עוברת תהליך מאוד מהותי.
לא רציתי לעצור אותו. עם כל הקשיים שבו.
ככל שהבנתי יותר על עצמי ככה הבנתי יותר על האנושות כולה ולהיפך.
הבנתי שיש לי השפעה על האנושות ולה יש השפעה עלי.
אנחנו מערכת אחת.
חיפשתי להבין את המערכת הזאת בפסיכולוגיה פסכיאטריה, מדע, מוסיקה, ספרות, פילוסופיה, קולנוע, דת, בודיהזם, קבלה, מודעות, התעוררות רוחנית, חלומות צלולים.
הייתי צמאה לתשובות. חיפשתי אותן מבפנים ומבחוץ.
"צירופי מקרים" לא פסקו להגיע.
הרגשתי שיש סינכרון בין המחשבות שלי למה שקורה במציאות.
הרגשתי שאני בהצגה. כמו בסרט "המופע של טרומן".
תהיתי אם אני משוגעת.

עברה שנה מאז שזה התחיל.
זה עדיין נמשך.
איכשהו, כל הזמן הזה, הצלחתי להישאר עם הרגליים (לפעמים עם קצות האצבעות) על הקרקע ולא לאבד את הקשר עם המציאות האובייקטיבית.
אני מותשת מצד אחד, מתרגשת ממה עוד נשאר לי לגלות מצד שני.
הרי, תוך שנה הזאת, גיליתי כל כך הרבה. ניסיון לנסח את זה במילים נידון לכישלון.
אני רק יכולה להעיד שמאז שזה התחיל, אני מרגישה הרבה יותר חזקה, מודעת, מאוזנת ושלווה עם עצמי ועם סביבה שלי.


אודה להתייחסותכם!

שלום רב.

אינני רופא.

התמודדות עם קשיים נפשים, אמורה להביא לתחושה של סיפוק ושל משמעות בחיים.

על מנת להגיד את מה שעובר עלייך כהפרעה פסיכולוגית - חלק התנאים לכך הם חוסר התסגלות וסבל, ויש להטיל ספק האם המקרה שלך עונה על הקריטריונים האלה.

גם אם כן, אז עדיין לא בטוח שטיפול תרופתי הוא הפיתרון האידאלי; יש הרבה מטופלים שסבלו ממה שתיארת, ועבורם ייתכן שעדיף להתמקד יותר בפתרונות המבוססים על טיפולים פסיכולוגיים.

כל טוב,
שמוליק.