שאלה

שלום יפעת.

אני רק רוצה לומר, שגם אני מרים את הראש גבוה; לאחר ארבעה אישפוזים שחוץ מהאחרון, כולם היו במצב פסיכוטי חריף התחלתי ללמוד פסיכולוגיה בשאיפה לקלינית, ואני מניח שעבר של טיפול פסיכיאטרי כמו שלי שהוא חמור יותר משלך עלול להוות מכשול גדול יותר כדי להיות מטפל מאשר להיות שופט, ואף על פי כן נוע תנוע :-).

אני רוצה לציין לשבח את ד"ר דוידאור שבאמת נתן לכך דחיפה ובשתי הודעות הוא כתב שלדעתו אני צריך להיות מטפל.

כמובן, שאני מעודד אותך להרים את הראש ולהתקדם, ואני מאוד אשמח אם תתמני לשופטת בזכות כישורייך; זה יהיה הישג גדול וחשוב שיעודד מתמודדים אחרים.

לדעתי, הגורם החשוב ביותר בחוות דעת כזו היא משך ההיכרות של המטפל. אם כעת את לא בטיפול, יכול להיות שהכי טוב יהיה לפנות למי שטיפל בך בעבר, כי הוא יכול להתייחס גם לעבר, ולכן חוות הדעת שלא תיראה מהימנת יותר.

כל טוב ובהצלחה,
שמוליק.

שלום רב,
אכן, יתכן שסבלת מאפיזודה פסיכוטית בודדה ובמידה לאחר מכן ולאורך הזמן לא חזרו התסמינים ולא נפגע תפקודך, לא מדובר במחלת סכיזופרניה.
אבחון פסיכודיאגנוסטי לא יכול לאשר או לשלול אבחנה אלא לתמוך במסקנותיו של הפסיכיאטר המאבחן או להחלישן. לאבחון פסיכודיאגנוסטי יש חשיבות רבה במקרים לא ברורים ולא חד משמעים בהם הפסיכיאטר מתקשה להגיע למסקנות בנוגע לאבחנה או מתלבט בין מספר אבחנות. לא ידוע לי על התייחסות של רשויות המדינה במקרה הספציפי לאבחנה שהייתה בעבר, אך סביר להניח כי במידה ויהיה צורך בהערכה עדכנית , משקלה יהיה גבוה יותר אם תכלול בין היתר את תוצאות האבחון הפסיכודיאגנוסטי.

בתשובות שאני מקבלת לשאלות מהסוג הזה.
מחד, עושה רושם שפסיכיאטרים ממהרים לקבוע אבחנות דרמטיות באופן פסקני בתוך זמן קצר (האבחנה שלי נקבעה בזמן שיא של 15 דקות), ואילו כשמדובר בביטולה של אותה אבחנה או ערעור עליה, יש נטייה להתחבט ולהתנסח בזהירות, דיפלומטיות והיסוס...לשקול שוב ושוב חוות דעת נוספות, ובאופן כללי עושה רושם שפסיכיאטרים מתקשים מאד או לפחות מתייסרים ממתן אמירות חד משמעיות - ככל שהמדובר בהכרזה על אדם כ"שפוי".... תמוה בעיני

על כל פנים תודה על התייחסותכם.

אני מתכננת להפיק סרט על הטיפול הפסכיאטרי- בעד ונגד.
אשמח אם תרצה להתראיין (גם בעילום שם)
אפשר את המיילים שלך?.
אפרט יותר על הרעיון של הסרט.

תודה ושבוע טוב.