מה עושים חרדה שמלווה בדיכאון

שלום אני בן 23 משקל 60

אני אדם שונוטה לסבול מחרדה בצורה כרונית כזו או אחרת כבר שנתיים,
החרדה שלי מלווה בדיכאון.
אני טיפוס מופנם, נלחץ בקלות, אני חושש להביע את עצמי בחברה, יש לי הרבה פחדים.
לדוגמא:
"בחברת אנשים לא מוכרים אני לא במיטבי לכן אמנע מפעילות בקבוצה".
בשנה הראשונה אופי ההתקפים היה מאוד חזק אבל עם הזמן הפך להיות מינורי
היו לי התקפים חזקים מאוד פעמיים בשבוע, ולאחר חצי שנה הן פסקו.
ובשנתיים האחרונות כמעט ולא חוויתי בכלל התקפי חרדה,
רק קצת רעד בידיים או רגליים, לפעמים כרוני.

אני טוען שזה קרה לי בגלל שבשנה הראשונה התדירות הגבוהה של ההתקפים החזקים
גרמו להפרשה של כמות אדרנלין גבוהה, מה שלדעתי הוביל לדילול של החומר בגוף
ולהתשה של הגוף, ומאז אני נמצא בחרדה הכרונית הזאת, אין לי התקפי חרדה יותר
אבל באופן כרוני אני במעין מצב של חסר אנרגיה רוב הזמן, מעין לאות כזאת, וחוסר דרייב,
אין לי כוח לצאת מהמיטה ו''לחיות את החיים'', יש לי הפרעות בזיכרון לטווח הקצר, ובצלילות המחשבה.

האנרגיה שלי מספיקה לתפקודים הבסיסיים ביותר, וזה גם בקושי.
ניסיתי לעשות קצת ספורט, אבל מיד לאחר ריצה קלה, אני מרגיש רעד ברגליים
ותחושה שאין לי אוויר ופניקה.
כנראה התרגלתי לזה, הגוף התרגל לחיות על רמת חמצן נמוכה והנפש התרגלה להיות עצובה.
לכן אני חש, לאות.
אני מרגיש שזה סוג של מעגל נצחי, ותחושה של חוסר תוחלת ותכלית בקיום האישי.

טופלתי בסרוקסט, ציפרלקס, אסטו ורסיטל, הכדור שהכי קרוב היה לעזור לי
הוא רסיטל, וכדורי הרגעה כדוגמת ווליום, קסנקס, לורייון, שמדי פעם(לא בצורה קבועה)
היו עוזרים לי להתנער מכל זה ולהשתחרר מתחושת הלאות והחרדה.

מה כדאי לעשות?
אילו טיפולים יכולים לעזור לי
והאם כדאי לנסות תרופות מסוג SNRI

תודה