ocd

בת 25 בקושי עובדת, לא מצליחה לסדר את השעון הביולוגי, הולכת לישון בדיוק ב4 לפנות בוקר כל יום מתעוררת לקראת הצהריים. אם אני לא ישנה מספיק אני עצבנית ולא מסוגלת לתפקד כלל.
אין לי חבר ולא היה, אני בחורה מאוד מושכת, מחילים איתי המון, אבל אף אחד לא נשאר, לא רוצה להשאר באופן רציני. גם חברות אין לי.
גם בתחום הלימודים, קושי רציני, לא מקבלים אותי לשום מקום עם הנתונים שלי.
כמובן שהחברה מתייחסת אלי כאל עצלנית, מה שאינו נכון. לפני מבחנים אני סובלת מה OCD ואף במהלך המבחן עצמו.
נרשמו לי פרוקסטן בהתחלה שגרם להפחתה בכפייתיות ולעליה בביטחון העצמי בסביבות חברה.
אבל הייתי מאוד מאוד מאוד עד לאין קץ באופן חמור, מתוסכלת מכך שאני לא יכולה להגיע לאורגזמה!
זה בלתי מתקבל על הדעת מבחינתי.

אני לא יודעת מה לעשות. נרשם לי ציפרלקס אבל אני ממש מפחדת לקחת אותו. הוא יושב לי כאן מול העיניים, אני מסתכלת עליו והוא מסתכל עלי... אני לא רוצה לוותר על האורגזמה שלי, החיים שלי עד עכשיו היו מספיק נוראיים, אני לא רוצה לוותר על הדבר היחיד הזה שגורם לי הנאה ומהווה הרבה ממה שאני. האם טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי יכול להוציא אותי מהכפייתיות או שאין לי מוצא? הפסיכולוג שאליו אני הולכת ממש לוחץ עלי לקחת את הכדורים. שאלתי אותו "אולי אני לא רוצה להצליח? הוא אמר " קחי כדורים ונטפל בזה אחר כך".