היי.... אני חושבת שאני זקוקה לעזרה.

היי, שמי קרן.מזה הרבה מאוד שנים שאני "סובלת" מההפרעה שאותה אני הולכת לתאר לכם. אני חושבת שאני "סובלת" מהפרעה שנקראת דה פרסונליזציה. אני כותבת את זה והלב שלי דופק חזק ,למה? כי זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מצליחה או ליתר דיוק מעיזה "לשפוך" הכל החוצה. אז אספר קצת על עצמי. אני כיום בת שלושים, נשואה באושר ואמא לשני ילדים מדהימים בני חמש ושנתיים. אני מנהלת אורח חיים טוב ,תקין ורגיל לחלוטין, אני עובדת בעבודה טובה, במשרה מלאה וכך גם בעלי, יש לי חברים ומשפחה מדהימה שסובבת אותי.עכשיו לבעיה שלי......אני לא זוכרת בדיוק מתי אבל אני חושבת שזה התחיל לי בערך בגילאי הבגרות 12-14 . אני גם לא יודעת לבוא ולפרט במדויק ובצורה טובה את ההפרעה שלי אבל אנסה... בערך בגילאים האלה התחלתי להתנתק מהמציאות ולדמיין/להיכנס לתוך דמויות שכנראה אותן אני רוצה להיות. לדוגמא: אני מדמיינת שאני אישה ענייה שפוגשת גבר עשיר ומתפתחת בנינו מערכת יחסים מדהימה (ממש כמו בסרטים) ...לפעמים אני מדמיינת שאני מנהלת של חברה גדולה. לפעמים אני מדמיינת שאני רקדנית או זמרת . שוקעת במחשבות ובונה לעצמי דמות שאני רוצה להיכנס אליה ולהיות היא!מצבים כאלה קורים לי תמיד שאני לבד ולא בסביבת אנשים. לדוגמא אחרי שהילדים והבעל נכנסים לישון. או עם יוצא מצב שאני במשרד שלי לבד אז אני נכנסת לדמות(במחשבה) . הדמות היא רק במחשבות שלי חשוב לציין אני מדמיינת אותה ולא משחקת אותה. כשאני נכנסת לדמות זה עושה לי טוב וזה נותן לי ריגוש פנימי. אני מהר מאוד חוזרת למציאות וגם כשאני בדמות אני מבינה שזה לא באמת נכון.בעבר (עד לפני 3-4 שנים) הייתי כל כך רוצה להיות הדמות שאני מדמיינת אותה, שהיו מצבים כשהייתי לבד הייתי ממש משחקת אותה. בבית שלי לבד עם עצמי.לדוגמא: הייתי מתהלכת על שטיח אדום, הייתי שרה(בכאילו כי זמרת אני לא )הייתי רוקדת הייתי נכנסת לתוך סרט שכביכול מצלמים אותו ומככבת את הדמות)אני כבר לא עושה את זה כי אני עם ילדים ובעל וכמעט אין לי הזדמנויות שאני לבד (זה לא חסר לי)אתמול... הסתכלתי על ילדיי שישנו ואני לא יודעת מאיזו סיבה ( מהיום שהדבר הזה קרה לי לא הייתה לי שום בעיה איתו).... אז הסתכלתי על ילדיי ואמרתי ,אוקיי קרן הגיע הזמן לבדוק מה יש לך כי הרי ברור שאדם נורמטיבי לא קורים לו דברים כאלה... כמה דברים שרשמתי בגוגל העלו לי את ההפרעה שנקראת "דה פרסונליזציה".יש שם כמה תסמינים שבהחלט נגעו אליי וכמה שלא...למשל:"חוויה חוץ-גופית, תחושה שגרתית של קיום יומיומי אך שאינו באמת חווה את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא בסרט או בחלום",לעומת זאת כשבדקתי מאיפה דבר כזה יכול להתחיל נתנו אופציות של חרדות, דכאונות, או טראומה מהעבר. חרדות יש בי אבל לא בצורה כזאת שמשתלטת עליי אני מתגברת עליה מהר . טראומה ודכאון מעולם לא היו לי ממה שאני זוכרת וכמעט בטוחה, ובמשפחה שלנו אין עבר נפשי בכלל, משפחה רגילה. מה יש לי? האם אני צריכה טיפול? זה יכול להחמיר?