צריכה עזרה חוששת מכדורים מה אני אמורה לעשות

קודם כל לא סתם את חוששת מכדורים.
עד היום אני לא יודעת אם כדאי היה לי להתמודד לבד עם הדיכאון במקום לסבול את את הר התופעות לוואי של הכדורים
. מה גם שיש להיזהר מהתמכרות. הרבה אומרים שאפשר להפסיק אחרי חצי שנה -שנה
אבל אני אישית ניסתי לעשות זאת ונפלתי למשבר גדול וחזרתי לקחת וכיום כבר 6 שנים.
וולבוטרין כדור מאוד מעורר. כמו 3 כוסות קפה בשעתיים לא מתאים לסובלים מחרדה כי הוא יגביר אותה.
ציפרלקס מאוד יעיל לדיכאון אבל אצל כל אחד גורם לתופעות לוואי שונות. אצלי לאחר כמה זמן הציפרלקס וכל התרופות ssri גרמו למלא מלא חלומות משונים ושינה שטחית ..יש כאלה שאולי לא קרה להם דבר כזה.

בשורה תחתונה כדורים יכולים להציל מדיכאון אבל אם יש לך אפשרות לא להתחיל ויש מישהו שיוכל לעזור לך להתמודד בלי אז הרבה יותר טוב !!!!

את כל כך צודקת, אין לך מושג כמה. כדורים פסיכיאטרים הם בעצם סמים! בעצם לוקחים בנאדם במשבר ובמקום לעזור לו מטביעים אותו עמוק בבור. הפסיכאטריה אינה מוסרית, יש דרכים יותר טובות להתמודד עם דיכאון וכן כולנו יכולים! רק צריך להאמין!, מה שמרתיח אותי זה שלא מצאתי אף פסיכולוג שמטפל בהפרעות נפשיות! כל הפסיכולוגים ברגע שמדובר בהפרעות נפשיות מפנים לפסיכיאטר כאילו כל מי שיש לו הפרעה נפשית חייב כדורים, זה לא נכון ,אנשים חייבים להתעורר ולעורר את המודעות לחוסר צדק שבנושא. אם יש לי הפרעה נפשית ואני מבקשת טיפול פסיכולוגי במקום תרופתי חובתם לסייע לי ולתת לי עזרה רפואית !במקום לשלוח כל אחד לקחת כדורים כל כך מסוכנים! חייבים לעשות מהפכה בנושא הזה ולהביא צדק בנושא. Yes, we can

שלום לכם
הענין הוא שלא צריך לבחור בין תרופות לבין שיחות אלא כדאי לשלב ביניהם.
היה ואפשר להשיג הקלה וללא סבל רב מידי על ידי שיחות בלבד אזי מומלץ!
מהלך טיבעי של דכאון רבא עלול להיות ארוך ורווי בסבל רב ואפילו באבדנות-לשם מה? אזי באות התרופות שאינם סמים כלל ועיקר-ומקילות מאוד כמו שאקמול מקל כאבי ראש..
לכל אחד יש הבחירה כרצונו ולפי יכולתו לוותר על חלק מחיו בשל דכאון-רצונו,כבודו.
בכל מקרה כדאי להוועץ במומחה בבחירת התרופה בכדי להרגיש טוב מהר יותר וללא סבל מיותר!

שלום לכולם.

אפשר לומר שאני די בצד שמתנגד לתרופות, לפחות מצד החוויה האישית.

בזמן שלקחתי תרופות, ובמיוחד התרופות האנטי-פסיכוטיות, הייתי זומבי ולא יכולתי לתפקד, ובאמת הטיפול בשיחות של הרופאה הפסיכיאטרית שלי, היה מצויין ומעולה, כך שהיה ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי.

בעבר, היו לי תגובות הרבה יותר חריפות, נחרצות, ואף לא מכובדות בעניין, וחלקן נמחקו בשל כך.

גם הצד שד"ר חרמון הציג מצד היעילות נכון. כל מטופל מגיב אחרת, ואי אפשר לעשות הכללות, ובכלל יש מטופלים שבעצמם מאוד מעוניינים בתרופות.

יש גם הרבה מאוד צדק בכך שבמסגרות הציבוריות השיקומיות (כגון הוסטלים ודיור מוגן), מחוייבים ליטול תרופות על פי המלצת הרופא המטפל, ולא תמיד ניתנת למטופל האפשרות להחליט בעצמו האם הוא מעוניין לקחת סיכון.

אני מאמין שמטופל שמחליט לקחת סיכון ולהפסיק טיפול תרופתי בניגוד להמלצת מטפליו - יש לו את הזכות לעשות זאת, וכיוון שמדובר בזכויות אדם - אל לה למערכת להתערב.

באותה נשימה, אני גם אגיד, שמי שמחליט לעשות צעד כזה, אני מזהיר אותו מפני הסכנה הכרוכה בדבר, וממליץ לנקוט באמצעי זהירות שיקטינו את הסיכון למינימום.

כל טוב,
שמוליק.