נזק למוח בלתי הפיך - הייתכן דבר כזה מתרופות אנטי פסיכוטיות

גם קולה שאתה שותה הורס את המוח והעשן שאתה נושם וגם אפילו אשתך הורסת לך את המוח...התרופות עוזרות במצב שדרכים אחרות לא עזרו . לא מספקים כדורים בכוח אלה אם כן אתה בטיפול בכפייה. בדרך כלל ההקלה לעומת התופעות לוואי שווה את המאמץ. מי שסובל מריעדות ולא מרגיש הקלה אלו אנשים שגם בלי הטיפול יחוו רעידות דיכאון קשה וחרדות .אנשים נוטים לייחס לטיפול את הרס החיים שלהם הרצון למות או להסתגר בבית ,בזמן שגם לפני הטיפול המצב היה בדיוק אותו דבר. הטיפול לא אמור לשנות אותך או לשדרג אותך אלה רק להקל על התסמינים שמראש הגעת לבקש טיפול. כמובן שהיה עדיף בלי כדורים בדיוק כמו שהיה עדיף לי לא להכיר את גרושתי חח אבל מה לעשות וזה קרה...לומדים לחיות בכל מצב והדגש בלחיות...הכדורים ממש לא גורמים לך לרצות להפסיק לחיות אלה לבטל את ההרגשה הזאת ולשפר את איכות החיים שלך! תחשוב על אדם שלא יכול לישון..שלא יכול לתפקד מרוב שהוא בדיכאון עצוק ..על אדם שבחרדה עד שלא יכול לנשום...מה עדיף? לסבול? בינינו כל הסיפורים על NLP וכל מיני טיפולים רגשיים ושיחות זה טוב למצבים כלים ואולי בינוניים ! אבל שאדם מפסיק לתפקד ..שום טיפול רגשי לא יעזור ! רק כדורים וזאת האמת!!! שהמצב ישתפר ,בבקשה קח טיפול רגשי תפחית את המינון של הכדורים ואפילו תפסיק .אבל אם לא תשנה את אורך החיים שלך ותמשיך באותו מקום שהיית לפני השיפור ,המצב יחזור לקדמותו. קח כלב קח אישה תכיר חברים לך לחדר כושר צא לבלות תעשה סקס יותר תשלים עם כל מי שרבת איתו תפנק את עצמך בעיסוי טוב ואז תראה איך הרעידות מפסיקות וגם החרדות הדיכאון וכל שאר הירקות חחח

שלום גם אני לוקחת תרופה אנטי פסיכוטית שהתחילה לפגוע בהנאה שלי מהחיים ,ואני חוששת מאותו הדבר כמוך,אני מתה מחרדה שהתרופה חלילה פגעה לי במוח,כי מאז שלקחתי את התרופה אני כבר לא נמשכת מינית לאף אחת ומשהו רע עובר עליי ואני מדיימנת דברים מיניים וזה לא מזיז לי,מקווה שזה לא מהתרופה פגיעה במוח. בכל אופן אני כועסת מאוד שאף רופא לא מגיב למה שאתה אומר!! אני רוצה שרופא יגיב ויגיד שמבחינה ביולוגית זה לא יכול לפגוע בתאים במוח וירגיע אותי מהסיוט הנוראי הזה. בינתיים אף אחד לא הגיב ולא אמר לי את מה שקיוויתי לשמוע. אני ציפיתי שלא יתנו לי ולאנשים כדורים שמסכנים את חיי והכי נורא את המוח!!! איך הציבור יכול לשתוק כאשר אני ואתה ועוד אלפי אנשים מתלוננים על נזק בלתי הפיך למוח!!! אתם הפסיכאטרים דינכם הוא גיהנום!! אתם רוצחים!! לא מרפאים!!!!! צריך לחשוף את המחדל הזה ולהגביל את היתר סמכויות שמקבלים הפסיכאטרים.

זה גורם לשינויים ברמות דופמין
להרס האיזון של הקולטנים במוח
ולכן זה גורן לרעד וכיווץ שרירים !!!
אפילו אם מפסיקים את התרופות , הרעת והעיוות והכיווץ שרירים לא תמיד עובר
כך שזה משאיר חותם במוח . פשוט הורס את המוח
אנשים שמשתמשים בקוקטין שזמן מחצית חיים שלו רק שעה . גורמים מהם מאוד לנזק למוח .
אז התרופות שזמן מחצית שלהם הרבה שעות , גורמות לנזק
זה מתבטא בכך שאין יותר הנאה מהחיים
אין חשק
אין יצירתיות .
המערכת הדופמינית פשוט נפגעת והופכים לאדישים ללא רגשות וללא מרץ.
לטיפש למעלה שרשם הקולה גורם נזק
עובדה שקולה לא משפיע על רגש. התרופות האלה הורסות כל טעם בחיים .
אני מדבר על תרופות אנטי פסיכוטיות .
מצפה לתגובה רצינית ...

ניסת פעם לשאול את עצמך ואת המטופלים למה בעצם הם פנו לפסיכיאטר ודרשו או יותר נכון התחננו לעזרה ולטיפול?! בגלל שהחיים שלהם היו מקסימים?! הנאה מירבית?! אושר גדול?! "ושלא יעבדו עליכם"

"ושלא יעבדו עליכם"

שלום יריב.

כדאי לצטט את הדברים שנכתבו ב"אודות" של הקבוצה מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה בפייסבוק:

"התכנים בעמוד אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי. חשוב שלא תמנעו מקבלת עזרה במקרה הצורך. קיים סיוע במערכת הפסיכיאטרית. ישנם צוותים שונים במוסדות שונים, במחלקות שונות, קיימות המון נקודות אור".

ישנם הרבה ליקויים מערכתיים שאינם מתפקידה של הקבוצה בפייסבוק, ואני משתדל להעלות אותם מתוך אמונה שמדובר בטעויות אנוש סבירות, גם אם בעיני המטופלים זה מאוד כואב.

אין לי שום צל של ספק שלפחות הרופאים שמנהלים כאן את הפורום התייחסו בצורה המכובדת ביותר לביקורת העניינית שהייתה לי על המערכת ולפחות לגבי עצמם - הם לא יחזרו על טעויות שנעשו איתי.

כל טוב,
שמוליק.

האם ידוע לכם אם הנזק של חוסר הנאות בחיים כתוצאה מהתרופה הוא מפסיק כאשר מפסיקים לקחת את התרופה או שזה נזק לכל החיים? והאם הנזק של הרעידות הוא גם יכול להיפסק או שהוא לכל החיים? מישהו שיגיב בבקשה!! אני מתחננת): אני ממש בחרדות ואני מרגישה שאין לי יותר הנאות בחיים !!! אפילו אם יביאו לי גלידה ענקית עם קצפת אני לא ירגיש את הטעם שלה,זאת תופעה חדשה שקוראת לי כתוצאה מהתרופות ,אני כבר לא יודעת מה לעשות רע לי מאוד.

שלום רב.

אצלי זה עבר אחרי חצי שנה מאז הפסקת הטיפול התרופתי.

אבל אני רואה חובה מוסרית להזהיר אותך שלא להפסיק את הטיפול התרופתי בצורה לא זהירה. חובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי למזער סיכונים.

ראשית, לדבר עם הרופא המטפל. סביר להניח שהוא לא יאהב את הרעיון, אבל אם הוא ייוכח שאת נחושה בהחלטתך - הוא אמור לכבד אותה, ויתרה מזאת, מתפקידו כרופא להדריך אותך כיצד להוריד את המינונים כך שיהיו מה שפחות תסמיני גמילה.

צריך להפסיק את הטיפול מתוך אמון ברופא, ושתדעי שאם חלילה תהיה התדרדרות במצב, אז יהיה רופא שתסכימי ללכת אליו כדי לקבל טיפול תרופתי - ולו באופן זמני בלבד עד שהמצב ישתפר.

צריך להמשיך את הטיפולים הפסיכולוגיים, ולדווח למטפל על ההחלטה להפסיק את הטיפול התרופתי.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

תאמרי לי בבקשה הנונימית יקרה...מאוד מעניין...מאז שהתחלת לקחת טיפול תרופתי הפסקת להנות מהחיים...אם כל כך היה לך טוב בחיים והמון הנאה אז למה פנית לעזרה ולקבלת טיפול?! אולי תשתפי אותנו למה פנית לקבלת טיפול ומה היו התסמינים והבעיות שלך?! שאת מדברת על אלפי אנשים שנגרם להם נזק מוחי מהכדורים את בקשר עם האנשים האלה ?! אלו עובדות?! רצוי שתספקי מידע אמין ומדוייק!

פניתי לטיפול על בעיה קלה
הטיפול החמיר את הבעיה.
גרם לרעד
ואין יותר הנאות בחיים

שלום רונן.

אני ממש איתך, אני זוכר שפעם כתבת תגובה מאוזנת שמציגה היטב את עמדתם של אלו שהטיפול התרופתי טוב ומועיל להם, ועם זאת, הצלחת גם לגלות פתיחות כלפי מטופלים שעבורם יותר יעיל להתמקד בטיפולים פסיכולוגיים.

מי שמתחיל בטיפול כפוי, הרבה פעמים מפעילים עליו לחץ מסיבי לקחת תרופות ועוד כל מיני מניפולציות פסולות.

חלק מהן היא לומר שקשיי תיפקוד שייתכן שהם תופעות לוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות הן בהכרח תסמינים שליליים של המחלה.

דיכאון הנובע מקשיי התיפקוד הוא בהכרח דיכאון פוסט-פסיכוטי.

הרבה מטופלים לוקחים את זה רחוק ומתחילים להאשים את הפסיכיאטרים כסוכנים סמויים של חברות התרופות, ואחר כך כבר אי אפשר לסייע להם כי הם כבר איבדו את האמון במערכת...

כל טוב,
שמוליק.

התחלתי טיפול בכפייה!
לא פניתי לאף אחד
זו הייתה טעות
תן תרופות האלה לאדם בריא ותראה שהוא מתפורר מהר מאוד!!!
נסה בעצמך לשבוע

שלום יוני.

אם נראה לך שפגעו בך במהלך האישפוז, ומדובר בדברים חמורים, כגון אלימות בלתי סבירה, וכיו"ב - אז כדאי שתעלה את הדברים בקבוצה בפייסבוק של מטופלים ששוברים שתיקה, או לפנות לעמותת מגן.

יש לציין, שהיה תחקיר של כלבוטק שבעקבותיו, שתי אחיות ואח נשפטו והורשעו

גם אם אין לך באופן אישי ראיות, הרבה פעמים קורה שכאשר מצטברות הרבה תלונות, בסופו של דבר יוצאים תחקירים כגון זה שנעשה בכלבוטק, והדין עם הפושעים מתמצה.

אם הטענות שלך מתמצות בעיקר בטיפול התרופתי, אז העניין הזה מאוד מסובך ומורכב.

בעניינים האלה, הקבוצה בפייסבוק ועמותת מגן- הן לא הכתובת; ההתעסקות שלהם היא בעיקר נגד התעללויות המנוגדות לחוק, שטיפול תרופתי אינו נכנס לכותרת הזו. בעמותת מגן, יש הרבה מאוד חומר נגד טיפול תרופתי פסיכיאטרי, אך זו לא המטרה העיקרית של העמותה.

בניגוד לרונן, שבאמת אין מה להתווכח איתו שהטיפול התרופתי מועיל לו, גם אני נמנה עם אלה שהטיפול התרופתי הרס אותם, כך שאני יכול להבין לליבך.

מתוך חוייה אישית של אישפוז, אני משוכנע שהמשקל שהטיפול התרופתי תופס הוא יותר מדיי כבד, ושהרגישות כלפי מטופלים שסובלים מהטיפול התרופתי שואפת לאפס, ושהמצב בלתי נסבל וחייב להשתנות.

אני יכול לומר, שלפחות הרופאים שמנהלים כאן את הפורום שמעו את הדברים שלי, ואין לי ספק בדבר שהם הפנימו את המסרים, ושהם מסוגלים לגלות רגישות כלפי הסבל של מטופלים מטיפול תרופתי, אבל הם כולם מטפלים פרטיים, ויש עוד הרבה דרך עד שהמסרים יגיעו למרכזים הרפואיים.

בהמלצה ועידוד מד"ר דוידאור המנהל את הפורום, התחלתי בשנה שעברה ללמוד פסיכולוגיה. אני יכול לשתף אותך באירוע שהיה בקורס מבוא לפסיכולוגיה בשנה שעברה, שיבהיר מה המצב:

הדיון היה בהסברים על מחלת הסכיזופרניה. המרצה אמר שהטיפול המקובל הוא תרופתי, ושאין מה לדון בטיפול ללא תרופות. בתור אחד שאובחן בסכיזו-אפקטיב ושהפסיק את הטיפול - זה ממש קומם אותי, אבל העדפתי בשלב ההוא לשתוק.
המרצה הוסיף לתאר איך שהטיפול התרופתי עזר לחולים לצאת מהמרכזים הרפואיים ולהשתלב בחברה.

הייתה סטודנטית שסיפרה שהיא עשתה שירות לאומי עם סכיזופרנים, והיא ממש לא מבינה מדוע הם כל הזמן רוצים "לזרוק" את התרופות שמועילות להם. המרצה ממש היה איתה.

בקיצור, תבין שזה מה שמלמדים באוניברסיטה...

אני מקווה בעתיד לעשות מחקר בעניין שיחשוף את האמת, ושייתן לטיפול התרופתי את מקומו הראוי.

יכול להיות שמה שצריך לעשות זה לפתוח קבוצה בפייסבוק של מטופלים ששוברים שתיקה על הטיפול התרופתי, אם כי אני די מסופק האם קבוצה כזו יכולה להועיל מעבר לתמיכה של חברי הקבוצה אלה באלה.

כל טוב,
שמוליק.