קשר בין גמילה מויפאקס ורצון למות

שלום רב.

אינני רופא, אני סטודנט לפסיכולוגיה.

אי אפשר להתעלם מההרגשה שלך שהתרופה הורגת אותך מבפנים. על פניו, נראה שאם בלי התרופה ישנם מחשבות אובדניות, אז עדיף לקחת את התרופה ולחיות. בכל אופן, זה לא אומר הכל או לא כלום; יכול להיות שישנו מינון שמצד אחד ימנע את המחשבות האובדניות, וגם לא "יהרוג" אותך מבפנים.

כמובן, שפסיכיאטריה זה לא רק תרופות, וצריך לבחון גם טיפולים פסיכולוגיים.

יש לי השערה, שאומרת שאולי ההחלטה להפסיק נבעה מכך שנסית לדבר על כך עם הרופא המטפל, והוא לא התייחס לתלונה שלך במספיק כובד ראש, או מלכתחילה לא ראית מקום לדבר איתו על כך. אם זה המצב, אז פשוט צריך להחליף רופא, וללכת לרופא אחר רגיש יותר.

כל טוב,
שמוליק.

תודה על ההתיייסות
כפי שאמרתי לא נטתי לאובדנות עד שהפסקתי ען התרפה וכן גם לפני שהתחלתי ליטול אותה
אני מעדיף לחשוב שמדובר בתופעת גמילה אך שלא כתופעת גמיחה ההולכת ונחלשת, הרצון למות הולך ומתחזק ונעשה חזק ממני לאט לאט

השאלה שנשאלת..למה בעצם התחלת לקחת ויפאקס? השאלה השניה האם בעבר היו לך מחשבות כאלה? אולי בגלל דיכאון קשה שהוביל למחשבות קשות ואובדניות התחלת לקחת ויפאקס? תהליך הגמילה לא גורם למחשבות אובדניות! הוא יכול לגרום להרגשה לא נעימה זרמים סחרחורות ועוד תסימיני גמילה לא נעימים . אולי לאחר זמן שיעבור אחרי ההפסקה בטיפול יתכן שהמצב הקשה שהיית בו לפני תחילת הטיפול ושביגללו התחלת בעצם בטיפול יחזור ואז באמת יכול להיות שיהיו לך מחשבות אובדניות.

יש לפנות לפסיכיאטר לבדיקה והערכה
תופעת גמילה - לפעמים כולל: חזרה של תסמונת נפשית ומסוכנות.