ריספרדל פגע בזיכרון בטווח הקצר

אם את טוענת שהתרופות עושות לך נזק אז למה בעצם את לוקחת אותם? אם הרופאים הם רוצחים וצריכים ללכת לכלא ,אז למה את הולכת אליהם ופונה אליהם פה? את לא נמשכת לאף אחד ...השאלה האם את אוהבת את עצמך בכלל? אולי אני אוכל לעזור לך...

שלום רב.

ראשית, אכן ישנה בורות בכל הנושא של תופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות. אני יכול לומר את הדברים מנקודת מבט מאוד ייחודית. גם בתור אחד שלקח תרופות פסיכיאטריות במשך זמן רב וסבל מהן, וגם בתור סטודנט לפסיכולוגיה בהווה.

ישנה נטייה לומר על תופעות הלוואי שהן בהכרח תסמינים שליליים של המחלה. אין בכך וודאות. יכול להיות שבאמת מדובר בתסמינים של המחלה, כיוון שישנם חולים שאינם מטופלים תרופתית וסובלים מתופעות כאלו. אך גם אין וודאות שלא מדובר בתופעות לוואי. כאשר לא אומרים למטופלים את כל האמת - זה פוגע באמון של המטפל במטופל, והקללות שכתבת להם, מחזקות את ההשערה שלי...

באופן יותר ענייני, התרופות האנטי-פסיכוטיות של הדור הראשון התאפיינו בכך שהן "הפחיתו" דופמין לא רק במסלולים הרצויים, אלא גם במסלולים אחרים, והיו להם תופעות לוואי כגון דיסקינזיה מאוחרת, פרקינסון, וכיו"ב. התרופות של הדור השני וביניהם ריספרדל, אמורות להתמקד יותר במסלולים הרצויים.

אריפללי היא תרופה של הדור השלישי, ואמורה להיות טובה יותר, אך ראיתי שישנם מטופלים שמדווחים על תסמינים שמאפיינים את תופעות הלוואי של התרופות מהדור השני.

יתרה מזאת, על פי התיאוריה, התסמינים השליליים באים לידי ביטוי ב"מחסור" בדופמין במסלול אחר מהמסלול שבו יש "עודף" דופמין. מעניין מדוע אף אחד לא חשב שאולי הסיבה לכך היא התרופות עצמן שמטרתן "להפחית" דופמין, והן מפחיתות לא רק איפה שצריך?!

אין לי ספק, שהרופאים צריכים להיות מודעים לכך שהתסמינים השליליים יכולים להיות תופעות לוואי של התרופות, לומר למטופלים את כל האמת, ולהיות יותר רגישים לכך.

בנוסף לכך, אפשר להתגבר על ה"מחלה" גם בטיפולים פסיכולוגיים, כך שאין מקום לייאש מטופלים שהם יצטרכו את התרופות כל החיים.

הייתי מציע לך לנסות ללכת לרופא רגיש יותר שגם מאמין באפשרות של התמקדות חזקה יותר בטיפולים פסיכולוגיים.

כל טוב,
שמוליק.

האריפלי יותר בטוח, כמעט אפס תופעות לוואי מיניות ומטאבוליות.