פסיכוזה פעמיים זה בהכרח ביפולריות?

שלום רב.

אינני רופא, אני סטודנט לפסיכולוגיה. ראיתי לנכון להגיב מפני שהתשובה של הרופאים מתמהמהת.

קודם כל התיאור שלך שהיה לך ויכוח עם המשפחה שבו רצית טיפול בזמן שהם אמרו שאת צריכה להירגע - מאוד מעודד. צריך להעריך את היכולת שלך לזהות הרגשה לא טובה ולבקש סיוע כשצריך.

הטיפול התרופתי שלך מורכב גם מתרופה ממייצב מצב רוח (למוטיגין) מתרופה אנטי-פסיכוטית (סרוקוול) ומתרופה אנטי-דיכאונית (ציפרלקס), שזה שילוב שיכול להתאים להרבה מאוד איבחונים ולא רק למאניה דיפרסיה. הטיפול הזה מעיד על מצב מורכב יותר, שכן התרופה האנטי-פסיכוטית ניתנת כסיוע לפאזה המאנית, כאשר מייצב מצב הרוח אינו מספיק יעיל. בדרך כלל לא נותנים תרופה אנטי-דיכאונית, כי היא עלולה לגרום למצבים מאניים. אמנם אם ישנה הגנה של תרופה אנטי-פסיכוטית, ניתן לתת אותה, אך עצם העובדה שראו לנכון לתת תרופה אנטי-דיכאונית מעידה שהיה בכך צורך וזה ניתן למרות שהיה יכול להיות בכך סיכון מסויים.

לדעתי, השאלה מהו האיבחון הנכון היא משנית בחשיבותה לעומת השאלה האם הטיפול הוא טיפול מתאים. אמנם לאיבחון יכולות להיות גם השלכות פסיכולוגיות, כך שאם תחלקי עליי בנקודה הזו - אקבל את גישתך.

ל"בולמוסי האכילה" יכולים להיות כמה גורמים: יכול להיות שזה נובע מתופעות לוואי של הטיפול התרופתי. יכולים להיות לכך גם מניעים פיסיולוגיים, וגם מניעים פסיכולוגיים. ארחיב מעט את הדיבור:

השמנה היא תופעת לוואי ידועה ושכיחה של התרופות האנטי-פסיכוטיות, כך שיכול להיות שזה אחד הגורמים. יש מקום לבחון עם הרופא המטפל את הצורך בהם, אבל צריך לומר שהפחתה במינון של התרופה האנטי-פסיכוטיות יחייב לשקול הפחתה (ואולי אפילו הפסקה) של התרופה האנטי-דיכאונית, ויכול להיות שיצא שכרו בהפסדו, ובכלל זה את האפשרות לנסות להתמקד יותר בטיפולים פסיכולוגיים שיכולים לתת עם הזמן את האפקט הרצוי במקום התרופות.

לגבי מניעים פסיכולוגיים, יש באכילה אפקטים פסיכולוגיים של נחמה, שגם אותם צריך לבחון.

הייתי ממליץ לבחון את המצב עם הרופא המטפל, לבדוק את כל הגורמים ולבחון את האפשרויות.

כל טוב,
שמוליק.

האם יכול להיות שהאנטי דיכאוני גרם לפסיכוזה?
הייתי ללא טיפול תרופתי הרבה זמן ולפני כן קיבלתי רק סרוקוול.
מכיוון שלא ישנתי טוב (נרדמתי אבל לא הצלחתי לשמור על רצף שינה) וגם הייתי מאוד חרדתית לקראת המחזור התחלתי ציפרלקס. יום אחרי כבר הייתי לקראת התקף פסיכוטי. נאמר שיכול להיות שגם בלי הציפרלקס זה היה קורה כי כבר שהתחלתי את הציפרלקס לה הייתי במצב הכי יציב. עברתי כמה ניסיונות להריון ויכול להיות שגם ההורמונים אצלי בגוף (הפלות וכו') גם לא הועילו למצב הנפשי במיוחד שחשבו שאולי יש לי PMDD.
העלו את הציפרלקס ונתנו את הלמוטיגין בגלל שהחליטו שאני ביפולרית בגלל שזה היה התקף פסיכוטי שני בחיי. (בהתקף הראשון קיבלתי רק סרוקוול ועם השנים ירדתי במינון אבל מאז שהפסקתי אותו טוטלית היה לי את בעית השינה)
השאלה אם באמת צירך למוטיגין וציפרלקס בפעם הקודמת הסרוקוול יצב אותי לבד למרות שהייתי זומבית עם הסרוקוול וכל הזמן רק רציתי לישון והפעם נראה שפחות משפיע עלי (גם משקל הגוף כ 40 קילו יותר ממה שהיה אז)
הביפולרית הוגדר רק בגלל הפסיכוזה השאלה אם זה באמת נכון אין לי את כל התסמינים של קניות מופרזות ואני גם לא חושבת שיש לי דיכאון קליני עד ההתקף הפסיכוטי בכל אופן עבדתי והייתי פעילה חברתית ועם הילד תיפקדתי. אחרי ההתקף זה כבר סיפור אחר

שלום רב.

עדיין לא ברור לי מדוע זה כל כך מפריע לך האם האיבחון של הפרעה דו-קוטבית נכון או לא. יכול להיות שהחליטו על האיבחון הזה אע"פ שאין את כל התסמינים. יש לי מכר שמאובחן בדו-קוטבית אע"פ שלא היה לו אף פעם התקף פסיכוטי.

לדעתי, השאלה העיקרית היא שביעות הרצון שלך מהמצב הנוכחי כיום ומהטיפול שניתן כעת. אם שביעות הרצון איננה מספקת - צריך לחשוב מה ניתן לעשות.

אכן, יש כאן דברים שנאים מוזרים ותמוהים. בדרך כלל נותנים מייצב מצב רוח להפרעה דו-קוטבית, כך שסביר להניח שהאיבחון הראשון לא היה דו-קוטבית, או שהיו סיבות מיוחדות שנתנו רק תרופה אנטי-פסיכוטית.

בכל אופן, ברגע שהחליטו לשנות את האיבחון לדו-קוטבית, לא ברור מדוע נתנו כל כך מהר תרופה אנטי-דיכאונית, ומה היו הסיבות לחרוג ממה שמקובל.

בכל אופן, צריך לקחת בחשבון שהידע שלי אינו מספק על מנת להעביר ביקורת על רופאים שגם הידע שלהם גדול בהרבה משלי, וגם הם בדקו את המקרה שלך בצורה מסודרת. מה שכתבתי מתייחס למה שמקובל בדרך כלל. ראוי לציין כי הגורם החשוב ביותר להצלחת הטיפול הוא אמון של המטופל במטפל.

בסופו של דבר, נראה שהשאלה החשובה ביותר היא האם את מרוצה מהטיפול שניתן לך, וניתן להכניס את השאלה האם האיבחון נכון או לא כמדד לתשובה לשאלה.

כל טוב,
שמוליק.

בגלל הניסיון להיכנס להריון ומכיוון שכבר הייתי מיוצבת כמה שנים אחרי התקף פסיכוטי ראשון הופסק הסרוקוול. הבעיה היתה שעם הפסקת הסרוקוול הייתי מתעוררת באמצע הלילה ולא ישנתי הרבה. ובנוסף עם הכניסה להריון וההפלות כנראה גם ההורמונים השתוללו. חשבו שיש לי אולי PMDD או PMS אבל לא רצו לתת לי SSRI בגלל ההתקף הפסיכוטי. ניסיתי כל מיני דברים כמו שיאצו, יוגה, ויטמינים שהיה איכשהו סביר ורופאי הנשים המליצו שאולי בכל זאת לקחת ציפרלקס לטיפול ב PMS/PMDD. התחלתי אז טיפול פוריות וקיבלתי זריקה לתזמון הביוץ אחרי כיומיים בכיתי רוב הלילה והייתי על הפנים בבוקר, לכן פניתי לפסיכיאטר שנתן לי פעם ראשונה בחיים מרשם לציפרלקס גם כחלק מהמלצת רופא נשים. לפני זה לא לקחתי ציפרלקס. יום אחרי הייתי כבר בהתקף פסיכוטי אולי בגלל הטיפול פוריות אולי בגלל הציפרלקס אולי בגלל הצטברות השתיים. בגלל ההתקף הפסיכוטי חזרתי לסרוקוול ביחד עם הציפרלקס שבדיוק התחלתי. בגלל שהחליטו שהתקף פסיכוטי שני מצביע על בי פולריות הוסיפו למוטגין. מאז תוך חצי שנה העלתי מעל 20 ק"ג, חברתית (גם בגלל שמתביישת שיראו אותי בכזה משקל) מפחיתה מפגשים עם אנשים שלא רואים אותי באופן יומיומי.
אומנם מרוצה כרגע שיש לי שקט בראש ולא בחרדה מכל פיפס קטן אבל החלומות שלי תמיד מבוססים על רדיפה ובריחה ונראה לי לגמרי אמיתי. חושבת כל פעם שאולי אכע במשהו ולא ארגיש אדע אם זה חלום או מציאות אבל מרגישה באמת שנגעתי ומציאותי לגמרי ואז כשמתעוררת לא לגמרי בטוחה אם הרדיפות או הויכוחים עם האנשים בחלום באמת התרחשו או לא.

שלום שוב.

הבנתי שכעת התלונות העיקריות הן על חלומות מפחידים ועל ההשמנה.

נראה שהדרך הטובה והרצוייה לטפל בחלומות המפחידים היא באמצעות טיפולים פסיכולוגיים. הטיפולים הפסיכולוגיים יכולים גם לעזור "לסדר" את כל ה"בלאגן" שהיה עם ההורמונים מההפלות וטיפולי הפוריות, ואולי יהיה אפשר בעתיד להפחית מינונים של התרופות שישנו סיכוי סביר שההשמנה היא תופעת לוואי שלהן.

אני מציע להתייעץ עם הרופא המטפל.

כל טוב,
שמוליק.