הטרדה מינית במשפחה-זיהוי הגורם

שלום דנה.

אינני רופא, אני סטודנט לפסיכולוגיה.

נראה כי העובדה שאביך נותן לך כסף ומבקש שלא תגלי שהוא נגע בך במקומות אינטימיים מעידה שהוא מודע לחומרת המעשים.

לא ניתן לדעת מדוע הוא עשה את המעשים; יכולות להיות לכך הרבה סיבות כגון: פגיעה מוחית, שזו סיבה ביולוגית, פורקן יצרים (על פי התיאוריה של פרויד), ועוד הרבה הסברים.

דבר אחד צריך להיות ברור במאת האחוזים, ללא קשר לשאלה מה הסיבה לכך, והוא שאינך צריכה לסבול מכך.

אני מרשה לעצמי להסתפק עד כמה מרכז הסיוע נותן לעובדה שמדובר במשפחה דתית את המשקל הנכון. אני מניח שבמשפחה חילונית היו נוקטים סנקציות קשות יותר, ויכול להיות שמתוך כוונות טובות ממליצים לך לנקוט צעדים שנראים סבירים והגיוניים במשפחה חילונית, אבל עלולים להרתיע אותך כיוון שמדובר במשפחה דתית, וייתכן שבשל כך ישנה תחושה של חוסר הבנה.

אם ההשערה שלי נכונה, אז יכול להיות שהפיתרון הוא לפנות למטפל שמכיר קצת יותר את הסוציולוגיה בחברה הדתית, מה מקובל ומה פחות, שיוכל להדריך אותך בהתחשב בעובדה שמדובר בחברה דתית.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק שלום,
אני מאוד מעריכה את תגובתך שגורמת לי קצת סדר בראש בתוך הסערה שמתחוללת בי ולא נותנת מנוח 24/7!
אני מנסה להיאחז בעובדה שאולי הוא פגוע ולכן יש לו אשמה מוגבלת-למרות שהסיטואציה עם הכסף מאוד סותרת חוסר מודעות-כפי שציינת,ובצדק.
מרכז הסיוע אליו פניתי הוא מרכז שנותן מענה לנשים דתיות-המתנדבות והמטפלות שם כולן באות במגע ובעלות ניסיון עם נפגעות דתיות והן עצמן דתיות.

עוד עלי לציין,שתקופה ממושכת אבי נטל לוריבן-כדי להשיג שינה רציפה,אך הפסיק מזמן והבנתי שזו תרופה שמורידה את הברקסים כמו אלכוהול והמעשים האלו עשויים להיות בהחלט כתוצאה מכך,אך שוב-קשה מאוד לשים אצבע מאשימה מבלי לבדוק אותו.

לכן רציתי לשאול אותך:

האם בתור סטודנט לפסיכולוגיה
יש לך שיטה/רעיון להציע כיצד ניתן לאבחן בדרך עקיפה,מתוחכמת מטופל ערני ומודע שברגע שמביאים בפניו אופציה של פסיאטר/תרופה פסיכיאטרית מתנגד נחרצות ואף תוקף בבוטות בטענה שהוא לא "משוגע"

שלום דנה.

יכולות להיות הרבה סיבות שמסבירות את ההתנהגות של אביך; הן יכולות להיות גם פיסיולוגיות וגם פסיכולוגיות. לא ניתן לקבוע ללא בדיקה מסודרת.

ההתנגדות להיבדק או ללכת לטיפול מחשש לקבל תיוג סטיגמטי, היא תופעה ידועה ומוכרת. בחברה הדתית שהיא סגורה יותר, התופעה היא הרבה יותר חזקה ונרחבת.

לא ניתן לכפות טיפול, אלא אם כן מדובר באדם שנמצא במצב פסיכוטי והוא מסוכן לעצמו או לסביבתו. יתר על כן, הבסיס לכל טיפול נפשי הוא אמון בין המטפל למטופל, וכאשר אין אמון של המטופל - לא ניתן לטפל. ישנם מקרים של אישפוזים כפויים שבהם לא מצליחים להשיג את האמון של המטופל, ואז האישפוז הוא יותר בגדר של בית כלא...

באופן אישי, לאימא שלי ז"ל הייתה מחלת נפש, שהיא תמיד האשימה אחרים, ולא הלכה לשום טיפול. היא נפטרה מסרטן, אבל ברור שזו הייתה תוצאה של מחלת הנפש. אע"פ שהיו סימנים מקדימים, המחלה נפשית גרמה לה להזניח את עצמה עד שהגידול כבר התפשט, ולא היה יותר מדיי מה לעשות...

מה שניתן וצריך לעשות, זה להשתדל למנוע ממך ומשאר האנשים השפויים במשפחה להיפגע מכך.

כל טוב,
שמוליק.