חוסר היענות לטיפול נוכחי

דניאל בן 25.
סובל ממספר הפרעות ביניהן: דיכאון קליני, חרדה מוכללת, חרדה חברתית, או.סי די.
מזה כחודשיים נוטל ציפרלקס במינון 20 מ"ג ליום, בשעות הבוקר-צהריים. בחודשיים-שלושה האחרונים (עוד מלפני תחילת הטיפול) מרגיש חרד, מתוח, עצבני ומדוכא מאוד, מנותק מכול מה שקורה סביבי, אדם חסר חיוניות ומשמעות. כמעט כלום לא מעניין אותי ולא מצליח לעורר בי רגש חיובי (הנאה, סיפוק, ביטחון, אושר).
כמו כן אני סובל מתופעות של תפקוד קוגניטיבי ירוד שדי מדאיגות אותי כמו: ירידה חדה מאוד בריכוז וביכולת החשיבה, חשיבה לא מאורגנת, ירידה משמעותית מאוד בזיכרון (יותר לטווח קצר), בלבול, קושי בהבעת רצונות, צרכים ודעות באמצעות מילים (קושי להתבטא ולמצוא את המילים הנכונות).
אציין שאני עובד בתעסוקה מוגנת כשלושה ימים בשבוע בשעות הערב. מעבר לכך כמעט ולא עוסק בפעילות משמעותית, מרגיש שכול פעולה קטנה גורמת לי חרדה, לחץ ועצבנות. גם כאשר אני בבית, בקושי רב מצליח למצוא עניין בדבר מה, מתקשה לשבת ולהתמקד בעשייה, ולרוב דרוך ומצוי באי שקט, יותר בשעות הבוקר מבשעות הערב.
בנוסף אני מבלה שעות רבות במיטה, ישן הרבה, 10-12 שעות. כמעט ואין לי תיאבון, נמנע מיציאה מהבית ללא ליווי, נמנע עד כמה שאפשר מתקשורת עם אנשים בעבודה ואפילו עם בני משפחה.
בעבר ניסיתי מספר תרופות אחרות כמו אנאפרניל במינון של 150 מ"ג (שגרמה לי יובש חריף ביותר בפה וקושי ביציאת שתן), סרוקסט ופריזמה במינונים משתנים שלאחר זמן מה הפסיקו לשפר את הרגשתי. כעת אינני סובל מתופעות הלוואי כתוצאה משימוש בתרופות האחרות, אולם בקושי מצליח לתפקד ביומיום, מרגיש ממש מושבת ומנוטרל מעשייה.
אני סבור שאינני מגיב לטיפול בציפרלקס ומעוניין לדעת כיצד ניתן למצוא את התרופה המתאימה ביותר למצבי ולתופעות שציינתי.