אמי בת 66- סובלת מדכאון וחרדה- עזרתך

שלום רב,
אמי סובלת כבר 17 שנה מדיכאון וחרדות.
ב-16 השנים האחרונות נטלה את התרופה ויאפקס במינון של 37.5 מ"ג, וכשהייתה זקוקה הייתה נוטלת במקביל גם וואבן. והמצב היה יציב.
לפני שנה המצב התדרדר והיא חזרה להרגיש דיכאון עמוק וחרדות.
פנינו לפסיכיאטר פרטי שהוסיף לה כדור נוסף של ויאפקס וכן כדור של זנקס. המצב לא השתפר ואף חלה התדרדרות ובעקבות כך שינה הפסיכיאטר את הטיפול לברנטליקס וטיפות של קלונקס (שהקלו עלייה מעט אך מידי יום הגברנו את מינון הטיפות ללא ידיעה כי תרופה זו ממכרת בצורה מזעזעת) כשהבנו זאת התחלנו להוריד בהדרגה את הקלונקס עם תופעות לוואי מזעזעות של רעד חוסר שקט עצבנות ועוד. לאורך כל התקופה הזו נטלה כדורי שינה כיוון שאפילו לישון לא הצליחה. הברנטליקס לא עזר.
בהמשך התאשפזה בשל יתר לחץ דם. שוב מחרדות אינסופיות שחלילה ׳יאשפזו׳ אותה (כי כבר היינו חסרי אונים).
מכשלא ראינו שינוי החלטנו לעבור מידיו של הפסיכיאטר הפרטי לרפואה הציבורית משום שכבר היה חשש לפגיעה בחיים, וטענות שככה היא לא יכולה להמשיך לחיות.
ברפואה הציבורית אנחנו מטופלים אצל אחת מראשי המחלקות ששינתה לה שוב את הכדור לציפרלקס. מה שלא עזר גם כן. ולבסוף חזרנו שוב לויאפקס אותו נטלה 16 שנה.
אמי נטלה כחצי שנה ויאפקס 225 מ"ג ,כדור של מירו, חצי כדור של אריפלי וזאת בנוסף לכדורי לחץ דם. וכן נטלה אסיוול לפי צורך.
המצב הוטב.
אך בחודש האחרון חלה התדרדרות משמעותית, לא שמחה, מדוכאת, חרדה שזה לא יעבור לה, נשימות כבדות ושוב חוסר רצון שלה לחיות עם דיכאון עמוק שכזה. אותו היא לא יכולה לסבול.
הוסיפו לה חצי כדור נוסף של אריפלי.
לא עזר.
שינו עוד פעם במקום אריפלי ל- למיקטל. לא עזר ואף הגביר את הדיכאון.
כעת נדרשה להוריד בהדרגה את הויאפקס, ולהישאר עם כדור של מירו,
הסבל היומיומי גדול,
איננו יודעים מה הכדור הבא................ והאם הוא יעזור.....
אנחנו פשוט במבוי סתום מנסים לעודד אותה ככל שאפשר ולהגיד שבסוף נמצא את הפתרון.
היא מאוד סובלת. וגם בזמן שהיה יותר טוב, זה עדיין לא היה ה׳טוב׳ שהיא זוכרת ומכירה.
עצוב לי מאוד,
אני לא יודעת איך לסייע לאמי ומה לעשות מעבר לזה.
כל פסיכיאטר אומר משהו אחר. ולכל אחד ארסנל התרופות שלו. שלא בהכרח מתאים לה. (והיא בתגובה רוצה לעבור פסיכיאטר בכל פעם שלא עובד)
מפחיד לחשוב שאולי לא יימצא פתרון.
היא סובלת מאוד.
ואנחנו אובדי עצות.
מה עושים במקרה כזה?
והאם יש לך המלצה לכדורים שאולי יוכלו לסייע לה שאוכל לשאול את הפסיכיאטרית המטפלת.
ניסיתי לפרט כמה שאפשר כאן.
אשמח לתגובה שאולי תכווין ותגיד מה עושים במקרה כזה...
חשוב לציין שהיא עטופה במשפחה ששם בשבילה, היא לא נמצאת לבד אפילו דקה ביום,
יש לה את כל האמצעים הכלכליים לאפשר כל מה שתרצה.
הייתה אצל פסיכולוגית, הילינג, דיקור, קאוצ'ינג, כל דבר שיוכל לסייע...
אבל שוב,
הבעיה קשה, ראינו אור בקצה המנהרה אך גם זה כבה...
מתפללים שימצא הכדור ומנסים להרים את רוחה בכל עת,
לא יכולה לראות את אמי, שכולה טוב, נתינה לזולת, חברותית, אהובה, עם שמחת חיים ככה דועכת.
אנא,
ייעץ לי מה עושים במקרה כזה...
תודה רבה!