אבחון מצב

שירה שלום,

צר לי מאוד על מה שעברת את ומשפחתך בקשר לבעלך. אבחון מקצועי ומדויק לא ניתן לעשות דרך מכתבך זה. לכך נדרשת פגישה אישית ושיחה מעמיקה בנוכחות בעלך. מהתרשמות שטחית נראה כי בעלך חד משמעית עשה ניסיון להזיק לעצמו. האם באמת רצה לשים קץ לחייו לא ברור. לא ברור גם מה היו הכוונות האמיתיות שלו (להדאיג אתכם? למשוך תשומת לב? להביע את מצוקתו? וכו'...)
אין ספק כי נדרשת התערבות מקצועית שתסייעה בהתמודדות עם לחצים.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
תודה על פנייתך לפורום,
בברכה,

אירנה, שלום. תודה על התייחסותך. ברור לי לחלוטין כי התערבות מקצועית נדרשת בדחיפות וכי אבחנה מדויקת תינתן במעמד אחר. עדיין, יקח קצת זמן עד שיחל הטיפול, מאחר ובעלי מאושפז כרגי בבי"ח עם החמרה בתיפקודי הכבד שלו בעקבות מה שקרה. על כן, אני מנסה לשפוך מעט אור בטווח הזמן המיידי על כל הסיפור הזה. האם אפשר לקרוא לזה בשם אחר? האם זה לא די ברור כי נעשה פה ניסיון התאבדות? אני לא מובילה לשום מקום, והלוואי ואני טועה ואכן לא נעשה כל ניסיון כזה. אבל האם בליעה של כדורי אקמול, ביודעין כי יהיה לכך נזק חמור במיוחד שזו פעם שנייה ובראשונה גם היתה בעיה בכבד, שנפתרה, יחד עם שליחת מסרים מוזרים לא מכוונת להתאבדות? האם יתכן כי כל הסרט הרע שהתרחש היה למטרת תשומת לב, קריאת מצוקה וכו' בלבד? אוסיף כי איני רואה חרטה ממשית למעשיו. האם כדי למשוך תשומת לב עושים מעשים קיצוניים כ"כ? האם זה מראה על חרדות , לחצים וכדומה או על הפרעת נפש חמורה יותר?

שירה,

המעשה בהחלט נחשב כניסיון אובדני וכיוון שבעלך פגע בעצמו הוא מסוכן לעצמו ועלול לשוב ולחדש ניסיונות אלה. הייתי מציעה לך להרחיק תרופות מהישג ידו ולהמשיך לברר נסיבות האירוע ומטרותיו של בעלך. נסו לבדוק פתרונות אלטרנטיביים להתמודדות עם לחצים.
חשוב לברר אם יש לו תוכניות נוספות לפגוע בעצמו? האם יש תוכניות מיידיות ופעילה? האם יש לו רעיונות נוספים איך לעשות את זה?
למרות שמבליעת אקמול לא מתים ולא ישנים (כפי שהוא טען שרצה לנוח) מעשיו חמורים מאוד ויש להתייחס אליהם בשיא הרצינות.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום אירנה, תודה רבה על התייחסותך הרצינית והמעמיקה בפנייתי. אני חסרת אונים לחלוטין ודי אבודה בתוך כל הסיפור הזה. אני מחפשת עזרה מיידית ואיסשהו כיוון חשיבה כרגע, מאחר וכפי שציינתי הוא עדיין בבי"ח בשל פגיעה בכבד. בהשך לדברייך - מאחר והוא אינו ילד, יש קושי רב מאוד להרחיק מהישג ידו תרופות. הוא אינו מצוי תחת השגחתי כרגע ובוודאי לא יהיה הלאה וגישה לתרופות תהיה פרוצה לחלוטין.אם לא יהיו בבית, הוא יוכל לרכוש אותן מבחוץ. אני רוצה לציין גם כי הוא מכחיש מכל וכל להגדיר את מעשיו כאובדניים ובכלל כקיצוניים, ומתרעם על כך כל פעם מחדש שהנושא מועלה. יש דרך פעולה מסוימת של לגשת לפסיכיאטר אצלו היה כבר בעבר (לא אבחן משהו חמור, והציע איזשהו טיפול תרופתי במקרה שירגיש חרד ולחוץ יותר) ולהתחיל בטיפול התרופתי שהוצע לו בעבר. מעבר לכך - לשנות דברים אצלו, אצלי, בבית וכו.. כשאמרתי לו היום שפניתי לגורם מקצועי בניסיון לברר את הענין ולשפוך אור על המצב הזה, הוא הגיב בכעס רב מאוד וזעם על כך שמעורבים כביכול גורמים נוספים, שעשו ממנו לא נורמלי ושמדוע בעצם לא חיכיתי עד שיגיע הביתה לפחות. כשאני שואלת אותו לפשר מעשיו איני מקבלת תשובה ברורה. אם לא בלע את הכדורים למטרת קץ לחיים אז למה בעצם, מה ניסה לעשות. למה שאדם ביודעין יזיק לעצמו בצורה חמורה כ"כ ללא רצון לסיים את חייו בעצם, הרי להזכירך בעבר היה מקרה כמעט זהה של נטילת אקמול יחד עם שתייה, דבר שגרם אף הוא כמובן לנזק כמעט בלתי הפיך בכבד. אז אם לא ניסה להתאבד והוא יודע את חומרת הנזק שבנטילת כדורי אקמול כי היה לו ניסיון עבר בכך, אז מה מטרת מעשיו? האם מנטילת כדורי אקמול רבים לא מתים? הרי אנשים מתים בדיוק מהדברים האלה, או שאני טועה? למה שלח הודעות "סליחה" לרבים, על מה סליחה ועל מה "מחר כבר תבינו" אם לא היה בכוונתו להתאבד? אם כוונתו היתה אחרת ולא קיצונית וחמורה כ"כ, למה שלח הודעות כאלה? מה עלי לעשות כרגע הביתה? לדעת שהוא מטופל תרופתית ולעבור לסדר היום? את כותבת שהוא מסוכן הרי לעצמו ועלול לעשות זאת שוב, אז מה עלי לעשות, יש ילדים קטנים גם בסיפור הזה. הוא מתרעם וזועם על על הפגנת לחץ, פחד וחרדה מצידי ולא מבין ממה אני פוחדת בעצם. הוא לא מבין שאני ממש היסטרית לגבי עתידו, עתידי ועתיד ילדי. אם עשה זאת כבר פעמיים וטוען שלא ניסה להתאבד, מה ימנע את הישנות המקרה? טיפול תרופתי יכול לחולל זאת בלבד? ברור שיחסינו הזוגיים כתוצאה מכך רעועים מאוד, אם כי הוא ומשפחתו טוענים שחלק מהסיבות לשבירתו הן כם לחץ מהבית, כלומר יחסים לא תקינים, שזקוקים לייעוץ זוגי בדחיפות.

שאלה נוספת: האם בנוסף להיותו מסוכן לעצמו הוא מסוכן גם לסביבה? האם עצם העובדה שהוא יכול בעצם לעשות זאת שוב, מבהילה וצריכה לגרום לי לחששות של אם יעשה מעשה קיצוני אחר לאחרים? אני מאוד חוששת וזה דבר חשוב לי לבירור מיידי = האם אדם לאחר ניסיון אובדני כמו זה שכנראה שזה כך מסוכן לסביבה? האם עלי לחשוש מלהשאיר איתו את ילדי בעתיד? האם עלי לחשוש לעצמי שברגעי משבר ולחץ (ויהיו עוד הרי כאלה) הוא ישבר ועלול לעשות מעשה קיצוני זה או אחר?

שירה שלום,

חשוב להבהיר שאני לא מכירה את בעלך ולא אותך ומתרשמת אך ורק על סמך מכתבך. ממכתבך לא נראה שבעלך מסוכן לסביבה משום שמעשיו מכוונים רק כלפי עצמו. את מעלה שאלות מאוד נכונות ומאוד חשובות אך אותן את צריכה להפנות לבעלך. הוא חייב לך את כול ההסברים. חשוב שתבהירי לו שתגובת הכעס שלו לא פוטרת אותו מתשובות והסברים מפורטים. כשהוא טוען שלא ברור לו על מה כול המהומה מראה שהוא לא לוקח אחריות על תוצאות של מעשיו ולכן יכול לנסות שוב. במידה והוא לא ישתף איתך פעולה את יכולה לפנות ללשכה של הפסיכיאטר המחוזי ולבקש הוראת בדיקה על ניסיון התאבדות.

ייתכן וכדאי לבחון את הקשר הזוגי ואת מערכת היחסים ביניכם. מדוע בעלך לא יכול לדבר איתך בפתיחות ובגלוי לב?

מאחלת לך הרבה כוחות ובהצלחה!!!

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

אירנה שלום! הוקל לי לפחות לדעת שהוא לא מסוכן לסביבתו. מערכת היחסים ביננו אכן לא תקינה לחלוטין והיו לנו משברים רבים וקשים במהלך חיינו המשותפים. עדיין במקרה הזה, הוא מדבר בפתיחות וכל הקלפים פרוסים על השולחן. הוא מתכחש מכל וכל להגדיר את מעשהו כניסיון אובדני, אך לא ברור מתשובותיו כשהוא נשאל מה זה בעצם מה היתה מטרת מעשיו. החשש הכבד שלי הוא שלמרות היותו נראה ומתנהג רגיל, הוא פשוט לא מודע כרגע ובוודאי לא אז למעשיו. הוא נמצא בהכחשה מוחלטת. הוא משדר עסקים כרגיל, רוצה כבר לחזור הביתה, לנסוע לאותה תחרות שמלכתחילה הובילה למשבר וככה הכל כרגיל, חוזרים לעניינים ולשיגרה. הוא מוכן לקבל טיפול תרופתי ויודע כי הוא חייב את זה, מתכוננן לשקם את עצמו כדי לשקם את כל שאר הדברים שהרס כליל בהמשך. האם נראה לך שהוא באמת מאמין וחושב שלא התכוון להתאבד או שהוא עושה מאמץ ומשחק מצויין ואולי בהשפעת משפחתו לטייח את הדברים. אציין כי ביום ה-1 שהגיע לבי"ח והיה בטיפול נמרץ הוא התקשר אלי ואמר לי בבכי "לא רציתי להיות", כששאלתי אותו כמה לקח אמר "את לא רוצה לדעת", הוסיף ואמר "לא רציתי להיות לך למעמסה". כשהזכרתי לו את הדברים הללו אמר כי לא יודע מה אמר והרבה דברים נאמרו בסערת רגשות וכו'. האם מותר לי כאשתו להיות נוכחת במפגשים עם הפסיכיאטר, מהי תכיפות המפגשים הללו? אבחון, רישום תרופה ופגישה נוספת בעוד מס' חודשים? איך זה עובד במרכז אצלכם? מהי עלות של טיפול כזה פחות או יותר? מהי עלות של תרופות מהסוג הזה? זה אמנם פרטים טכניים ושוליים, אך גם חלק מכל הענין הזה. חחשי הרב מהתנהגותו הוא בניסיון שלו להראות שהכל רגיל, היה משבר והוא עבר ועשיו הוא מתכוון להשתקם ולשקם. מי ערב לי לכך שדבר כזה לא יקרה שוב? לא יהיו לו ולנו יותר ויכוחים ולחצים בעתיד? איך אני יודעת שטיפול תרופתי מצליח? איך אני יכולה לסמוך עליו ועל שיקול דעתו בעתיד, שלא יעשה זאת שוב? מילא להזיק לעצמו כשאין לו כל אחריות ונפשות שתלויות בו, אך ביודעין לעשות זאת בידיעה שכ"כ הרבה אנשים יפגעו וישברו? להבהרות בעניינים האלה אשמח ושוב תודה, אין לך מושג עד כמה דברייך, אם כי לא המאובחנים במדויק בשל איבחון על סמך תכתובות בלבד, עוזרים לי לשפוך ולו מעט אור על הסיפור הזה. ד"א - דברייך על האקמול. ידועים רבים בתחום טוענים חד משמעית כי נטילת כדורי אקמול היא קטלנית ביותר, כמובן שלא 2-3 בלבד, אז מאיפה החדשה הזאת שמנטילת אקמול בכמות לא סבירה לא מתים? זה הפתיע אותי מאוד. בכל מקרה היה ברור לו שהדבר יזיק לו, אז למה על סמך הידע והאבחון השטחי שלך בלבד הוא נטל כדורים שידוע כי יזיקו לו? מה ניסה לעשות? אולי בגלל זה בקש סליחה, כי ידע שהולך לקרות משהו, אך לא התאבדות בעצם?

היי שירה,

נראה לי שבשיחתו אליך מטיפול נמרץ בעלך התכוון באמת למה שאמר וזהו כנראה ההסבר למעשיו.
אקמול הינה תרופה שמורכבת מחומרים כימיים המזיקים לגוף בנטילתם בכמויות רבות (כמו כול חומר כימי אחר שנמצא בסביתנו). אך למעשה בימינו מוסיפים למרבית הכדורים מעט חומר מעורר הקאה. לכן, כשבולעים הרבה כדורים ביחד מקיאים הרבה, חוטפים הרעלה, נזקים בלתי הפיכים לגוף (פגיעה בכבד וכו') ובסופו של דבר רוב האנשים נשארים בחיים ומעטים מתים בייסורים בגלל הסיבוכים הגופניים בהמשך.
הטיפול המומלץ הינו שילוב של תרופות ופסיכותרפיה. מבחינת הרופא או מטפל לא משנה אם את נמצאת בחדר. את יכולה להצטרף לכול פגישה בהסכמת בעלך, את יכולה לפגוש את המטפל לחוד, הכול גמיש ותלוי בדינמיקה הטיפולית.

לפרטים נוספים את יכולה לפנות לקליניקה מספר הטלפון כתוב למעלה.
תשאירי את הטלפון שלך בקליניקה אני אחזור אליך.
נשמח לעזור.