התלבטות על טיפול ועל כדורים

שלום, כבר תקופה של כחודשיים-שלושה שאני מטופלת אצל פסיכולוגית הרבה לא טוב לי אני עצובה ורגישה להמון דברים נפגעת בקלות כועסת, מתרגזת, חסרת סבלנות, בוכה, נכנסת למצבי לחץ, מוציאה את הדברים מפרופורציות אני חושבת שזה משהו שמלווה אותי כל החיים במינונים מסויימים ויש תקופות יותר שמחות אבל לאחרונה אני מרגישה את זה יותר קיצוני בתחושות. אני רווקה, אין לי חבר כבר הרבה זמן אז הרבה אני מבלה עם עצמי ויש רגעים שהכל בסדר ואני יכולה סתם להנות מערב עם עצמי ויש ימים שכואב לי פיזית בגוף מרוב שאני לבד. ואני לא רואה באופק שום גבר שיגיע וישאר, בטח לא במצבי הנוכחי. אני לא מרגישה שהטיפול עוזר לי בנתיים אבל אני לא רוצה לעזוב כי אני ממש צריכה עזרה ורק המחשבה על הפסקת הטיפול יכולה להכניס אותי למצב של יאוש. אני חייבת לציין שבסך הכל אני בחורה חמודה ותקשורתית עובדת עם אנשים ולכאורה כל נראה בסדר כלפי חוץ, ויש גם רגעים שהדברים בסדר אבל אז דבר אחד קטן מפיל אותי לרצפה, מאוד בקלות זה קורה. לפני שבוע המטפלת הציעה לי להתחיל לקחת כדורים במקביל לטיפול ומאוד נבהלתי מהרעיון וישר שללתי אותו. עכשיו שוב יצאו הדברים מפרופורציות והתחלתי לחשוב על זה שוב: אם אולי כן כדאי לקחת כדורים ואני סתם נלחצת מהרעיון או שלא כדאי להתחיל עם זה. אני מפחדת מהתופעות לוואי, מהתלות בכדור, מהתמכרות, ומהרעיון באופן כללי. השאלה שלי בעצם היא: מה לעשות? להמשיך את הטיפול? להפסיק? לקחת כדורים? אולי יש משהו טיבעי שיכול לעזור לי? אני מרגישה דיי אבודה וחסרת אונים ולכן אני כותבת פה. אשמח לתגובה, תודה רבה