התנתקות - חלק 2 מתוך 2

סליחה בטעות העתקתי את חלק 1 פעמיים. הנה חלק 2: דבר נוסף, תמיד חשבתי שאני לבד לגבי משהו מסויים, ולכן החלטתי לא לספר את זה לעולם, כי יחשבו שאני משוגעת, אבל נתקלתי בזה במקרה באינטרנט - והייתי בשוק שזה קיים לעוד מישהו חוץ ממני: לפעמים קורה (בד"כ זה עניין של דקות או אפילו שניות, לפעמים זה מלווה אותי ליותר מזה, אבל ברמות נמוכות - לא נחווה בעוצמתיות כמו ברגעים שזה מספר דקות או שניות) שאני מרגישה כאילו אני בתוך חלום או סרט, כאילו המציאות כרגע לא מתרחשת ואני זה לא אני... אם זה נשמע איכשהו הגיוני (בטוח לא) אני צריכה ממש לגוע בעור שלי כדי לנסות להחזיר תחושה. אני כאילו מסתכלת על עצמי מבחוץ. זה ממש מפחיד! ואני כמו רובוט באותם רגעים, שכן אני לא יכולה ממש לתפקד - זה כאילו שאני מתפקדת על כלום-על ריק, עד שאני חוזרת לעצמי - ואז הכל בסדר. קשה לי לחשוב באותם רגעים, ולא ממש יכולה לעשות שום דבר. זה בד"כ קורה לי כשאני לבד, לכן לפעמים אני מנסה באותו רגע למצוא מישהו שאני מכירה להיות לידו כי אז זה עובר יותר מהר) האנשים שמסביבי לא מודעים לזה... לגבי הפרעת אישיות גבולית - אני קיצונית ברמות לא הגיוניות שמתישות אותו, ואני נכנסת כתוצאה מכך לדכאונות עמוקים. זה משהו שללא ספק אני אטפל בו בעתיד אך כרגע לצערי זה פשוט לא מתאפשר. מצטערת שכתבתי כל כך הרבה, אבל באמת רציתי לנסות להביא כמה שיותר פרטים. אודה לכם מאוד על תשובה כנה ומפורטת עד כמה שאפשר דרך פורום... תודה מראש!

מה שתארת לגבי תחושת הניתוק מהעצמי ומהסביבה הן שתי תופעות דיסוציאטיביות שנקראות דפרסונליזציה (תחושה של זרות לעצמך, פיזית ונפשית) ודראליזציה (תחושה שהמציאות מסביב זרה ואינה מוכרת). תופעות אלו יכולות להופיע בהרבה הפרעות פסיכיאטריות וגם אצל אנשים שסובלים מהפרעת אישיות גבולית. כפי שכתבת טיפול פסיכותראפי יכול לעזור לך בהתמודדות.
בברכה,
דר' הראל