שחרור ממחלקה פסיכיאטרית וחזרה לשגרה

אבי בן 73 אושפז למשך 45 יום במחלקה פסיכיאטרית. לפני כשבוע הודיע לנו הצוות הרפואי שיש לחשוב על שחרור. לטענתם הוא מאוזן מבחינה תרופתית ועדיין צריך ביקורת פסיכיטרית וטיפול פסיכולוגי אחת לשבוע. אבי עבר בעבר , לפני 25 שנה, דכאון ממושך וטופל בטיפולי חשמל. יצא מזה בכלל, ללא שום סיוע תרופתי במהלך תקופת הביניים. אבא אושפז בשל מחשבות אובדניות, חוסר תפקוד, חוסר תיאבון ודכאון עמוק. כיום משוחרר כאשר דואג לעצמו, אוכל רגיל, אבל נטול שליטה פנימית, עושה מה שמבקשים ממנו, עדיין מדוכדך, לא רוצה לצאת מחוץ למיטה, ושקוע במחשבות שליליות של מה יהיה, ומה לעשות??. לטענת הצוות, שהייה ממושכת במחלקה אינה מועילה ומאחר והוא מאוזן תרופתית, כדאי לשחרר אותו מהמחלקה ואת תהליך השיקום יעבור בבית, בהשתלבות במועדוניות (חוגים/הרצאות) או באישפוז יום . שאלתי אם אבא ללא שום מוטיבציה, מאוד חרד מהשחרור, איך יוצרים מוטיבציה מחדש, איך מעודדים והאם נכון לשחרר אותו מבית החולים , על אף הסימפטומים הדכאוניים שממשיכים. מה ההמלצות לגבי חזרה לשגרה, השתלבות בקהילה ומציאת "תוכן חיים" כפי שמציג זאת הצוות הרפואי בבית החולים?? יש לציין שלפני האישפוז אבא היה פעיל מאוד, עבד, נסע ברכבות טייל בארץ ובעולם...