לפר'ו'פ גרינהאוס

בן משפחה בגיל 56,בעל רקע נפשי של הפרעת אישיות פסיכואידית גבולית,זה ניקבע לפני 10 שנים בגלל הסתגרות וחוסר השתלבות חברתית ותעסוקתית.הבחור מעולם לא טופל לא נפשית ולא תרופתית.חיי עם הוריו ב-10 שנים אחרונות,לא היו שום תופעות,אדם שקט בדרך כלל ומאוד אינטיליגנט שעסק בתחומים שעיניינו אותו כולל רכיבה באופניים לטבע.לפני חצי שנה ניפצע קשה בתאונת אופניים.חבלת ראש קשה,2 ניתוחי ראש.מוטורית בסדר.נכון להיום נימצא בבית הוריו כבר חודשיים עם בעייה קוגנטיבית בגלל פגיעה מוחית (אינפרקט או אינצפלומציה ליד הקרן המצחית).מקבל טיפולי ריפוי בעיסוק בקהילה .ללא פירכוסים (מההתחלה).אין מעקב של רופא שיקומי,אין מעקב פסיכיאטר,ללא תמיכה נפשית כלשהי,(ניסינו לקחת אותו לשיחות בבריאות הנפש אך סירב).בינתיים לא מגלה סימני דיכאון או תוקפנות.במסגרת שהוא מטופל נאמר שהוא סבלני ומשתדל מאוד.האם יש טעם להיאבק על קבלת שיקום יותר רציני כולל תעסוקתי? האם זה הגיוני שאין רופא משקם ברקע?