מיקרה מורכב האם יש תקוה?

בן משפחתי,56,אובחן לפני 10 שנים הפרעת אישיות סכיזואידית (סכיזופרניה פרנואידית).הסתגר חברתית ותעסוקתית,עם השנים השתחרר קצת מההסתגרות ויצא כרוכב אופניים לרכיבות ארוכות בפרט בטבע.היה שקט לא הפריע ,גר עם הוריו ולא הפריע לאיש.כמו כן לא טופל מעולם.הוא רווק ללא משפחה.לפני חצי שנה ניפצע קשה בתאונת דרכים באופניים,חבלת ראש קשה,2 ניתוחי ראש. נזק אוטם סמוך לקרן המצחית,הפרעות קוגנטיביות,זיכרון קצר לקוי,שיפוט לקוי,מודעות לקוייה,התמצאות בזמן לא לגמרי טובה.התמצאות במקום בסדר גמור.לפני התאונה היה נוג לרכב למקומות רחוקים ,היה חוזר עם צמחים שקטף,עם פירות מהטבע,היה חוזר מאושר.היום עם חוסר מודעות לתאונה ולמגבלות הוא רוצה להמשיך במסורת,ולא מבין שאי אפשר.לא קיבל טיפול נפשי בשיקום מאז התאונה .נכון להיום אינו מקבל שום תרופה.יש לו מטפל שאמור להשגיח ומוציא אותו לפעילויות .כאשר יוצאים לטייל בשעות הארבעים יש מצבים שלא רוצה לחזור הביתה אלא רוצה ללכת ברגל למרחקים "לקטוף תפוזים".לפעמים שם תרמיל על הגב בשעות הערב (כמו פעם) ומבקש לצאת .בזמן האחרון הוא מקבל מסרים מהאנשים בטלויזיה, יש לו גירוד בראש והוא טוען שכאשר ניפצע (היה שרוע על הכביש עם שבר בראש) ניכנסו תולעים לגוף דרך הראש ולכן מתגרד.הוא גר עם הוריו וכאשר המטפל הולך הביתה הדלת נינעלת במנעול מיוחד.ביקשנו המשך שיקום יום ודחו בטענה שבעיות קוגנטיביות כמו זיכרון נובעות מהמחלה.אמרו שצריך שיקום פסיכיאטרי.מה עושים ? האם יש תקווה לצאת מי זה? איך מקדמים את העיניינים? הוא גר אצל הוריו ויש תחושה שהזמן לא עושה לו טוב מבחינה נפשית.