לא יודעת מאיפה להתחיל HELP

יש לי אח שצעיר ממני בשנתיים, בן 27. שנינו עברנו פגיעה מינית בילדות, והתפתחנו קצת אחרת. אני עשיתי יחסית את המסלול הקבוע של בית-ספר צבא לימודים עבודה. הוא הצליח אך בקושי לסיים את התיכון, לא הלך לצבא, ולמעשה לא היה בשום מסגרת מאז התיכון. אני התפתחתי, וחייה בצורה עצמאית. הוא נשאר בבית ההורים, ולא מסוגל להמשיך להתפתח. הוא כלוא שם, וכלוא בתוך עצמו לא פחות. לפני כשבוע, בפעם הראשונה הוא פנה לבקש עזרה מחוץ לבית. הוא התאשפז מרצון במוסד לחולי נפש. שחררו אותו כעבור מספר ימים. ביקרתי אותו שם, ראיתי שזה כבר שיפור משמעותי מבחינתו מלהיות בבית ההורים. בשבילו, זה סוג של עצמאות. נראה לי שהוא כלל לא רצה לצאת משם. כמעט והייתי אומרת, שזו הדרך היחידה שהחברה איפשרה לו להיות חלק ממנה, בתור חולה נפש. אני שעברתי טיפול במשך שנים (ללא תרופות), יודעת לזהות את המצוקה שהוא נמצא בה כבר שנים. אך אין ביכולתי לעזור לו, משום שאני צריכה קודם כל לעזור לעצמי. גם לי לא חסרות בעיות. אני מבינה את עצמי, אך אני לא פסיכולוגית או פסיכיאטרית, אין לי ההכשרה וגם לא היכולת לעזור לו. הלכתי לאותו מוסד, וניסיתי לדבר, ניסיתי לגרום להם להבין שצריך לעזור לו. אך לצערי זה לא עזר. הוא צריך דבר ראשון ללמוד לדבר, ולדבר בשם עצמו, הוא פשוט לא יודע איך, כי אף אחד מעולם לא הקשיב לו באמת, לצרכים ולרצונות שלו. אני לא חושבת שהוא מבין בכלל את שורש הבעיות שלו, משום שהוא מעולם לא היה בטיפול ולא עבר פסיכואנליזה. כואב לי עליו בתור אחותו. עכשיו הוא שוב נמצא בבית ההורים, ביקרתי שם היום, וראיתי את החושך שוב בעיניים שלו. במוסד נאמר לו שיש הרבה מרכזים לטיפול יום שיגש לשם ויעזרו לו. שאלתי אותו מה בכוונתו לעשות, ונראה לי שבאיזשהו מקום, הוא לא מסוגל לבקש את העזרה, משום שהוא מתבייש, או לא מבין בידיוק. הוא לא מבין מי ומה פגעו בו, ושהוא קורבן. קשה לו לתקשר, הוא לא מסוגל ליצור קשר עין. זה משהו שפשוט לא קיים במקום שהוא חיי בו. אני רוצה שמישהו יעזור לו, ולא יודעת איך למצוא בשבילו את העזרה. חוששת שביוזמתו הוא לא יעשה שום צעד נוסף. אני לא בטוחה שהוא באמת מכיר בבעיה הנפשית (שלא באשמתו אומנם) שיש לו, ומפחדת שאם לא עכשיו, אז הוא לעולם לא יצליח להשתלב בחברה, למצוא עבודה, לתפקד כמו כולם. אני מתנצלת על הפוסט הארוך, ומקווה שלמישהו מכם יש איזשהו רעיון לעזרה, אגב הוא גר בירושלים.