אבא שלי

שלום.

אני לא יודעת אם זה כ"כ בעיה אבל אני מרגישה ממש ממש רע משום מה,ואני חייבת לפרוק את זה...
יש לי אבא,מוגבל שכלית..
ז"א...אין לו שכל של גבר בן 50,הוא חולה....
אני כבר רגילה לזה,אבל לפני כמה רגעים הוא דיבר איתי והוא אמר לי:"אני ראיתי אותו רץ לאוהל,יחף,בלי בגדים..."אני שאלתי...את מי?הוא אמר לי,את הבן שלי,ברוסיה.
ואני נסיתי להסביר לו שאין לו עוד ילדים,רק אותי ואת אח שלי,אמא שלי עשתה הפלה.
ולא יודעת מה היה לו,הוא כמעט בכה,ובזמן האחרון אני שומעת אותו בוכה לפעמים.
זה כ"כ מוזר לי,אין מה לעשות עם זה,אבל זה אבא שלי,ואבא שלי לא אמור לבכות,הוא גבר בוגר!!!
ואני מרגישה תחושת ריקנות כזאת מוזרה,דיכאון כזה,שאני צריכה להתמודד עם זה,זה עושה לי כ"כ עצוב בלב...אני מתביישת להגיד את זה אפילו...שכאילו יש לי אבא כזה:(
זה אולי הופך אותי לרעה,אבל אני פשוט לא יודעת איך להתנהג במצבים כאלה,ובגלל זה אני מרגישה ככה.כאילו אני לא רוצה שירגיש ככה!!!!!!אופ,אני מתוסבכת :(((((((((((((((((