היי

אני כבר 6 חודשים סובל מדפרסוליזציה עם מחשבות בלי קשר ואני לא מרגיש שייכות לשום דבר ואני גם בדיכאון מטראומות מסוימות , המטפל שלי מעצבן אותי , הוא פסיכיאטר ולא מבין אותי בכלל והוא מעצבן אותי , יש לי כל הזמן מחשבות על המוות למרות שאני יודע שאף פעם לא אבצע התאבדות , האמת שאני מיואש , ביקשתי ממנו נוגד דיכאון שלדעתי יעזור לי להתגבר על מה שקורה לי , על הפחדים והכל , אבל הוא לא מסכים ואני לא יודע למה, התחלתי ללמוד בבוקר ולחפש תעסוקה בצהריים אבל אתמול התייאשתי והחלטתי להסתגר ולא לדבר עם איש , נמאס לי מעצמי מהאנשים וממה לא? אני מרגיש חריג , אני לא רגוע , האם יכול להיות שלפסיכיאטר הזה אין יכולת לרפא אותי? אני מאוד מבולבל ולא מזהה את עצמי , כותב וכותב יומם ולילה ומרגיש בודד , כל הזמן יש לי שירים בראש וכולי , אני חי או מת , אני לא יודע , אבל אני יודע שאני חי בעולם של עצמי ואני בודד מאוד, הקשר עם ההורים מתבטא בעצבנות וכעסים משתי הצדדים ואני בוכה לבד , כבר פגשתי אותו 25!!!!!!! פעמים והמצב ממש לא טוב , זה נורמלי? אין לי כוח ללכת לפסיכיאטר אחר ולהתחיל הכל מההתחלה , ההערכה העצמית שלי והדימוי העצמי מתחת לאפס , עניתי פה על השאלון של הדיכאון וענו לי שאני בדיכאון חמור ,אז מה לעשות ? יש עוד המון בעיות ואין לי כוח לכתוב אותם , אני עייף נפשית , וכשאני מגיע לפסיכאטר אין לי כוח לדבר מרוב עייפות ובעיות , זה נורמלי שהמצב נמשך ונמשך ולא זז מילימטר? תודה רבה אם תתנו לי עצה שתעזור לי........אני בן 18.6 סך הכל וככה החיים מתחילים חחחח , זה ממש לא מצחיק...