מחפשת מה יש לי

מזה שנה אני מקבלת תרופה נוגדת דיכאון, למרות שבאופן סמוי אני סובלת מדיכאון מאז היותי בת 17, כשעברתי חוויה של אונס די ברוטאלי ולא דיווחתי עליו לאיש. היום אני בת 40 גרושה אמא ל3 ילדים ובדרך לפרידה שנייה אחרי 9 שנות מערכת יחסים איומה עם גבר כשהילד השלישי שלי הוא מימנו. מעבר לדיכאון שהוא מובן לי.... אני מודעת לכל מיני "הרגלים" שיש לי שלדעתי מצביעים על הפרעות נפשיות נוספות, כגון שקרים רבים לסובבים אותי. אני ממש משקרת המון גם כשאין סיבה או שהסיבה היא בצורך הפנימי שלי לספר את הסיפור ולא משהו חיצוני שיש לי צורך להקל על עצמי בנסיבותיו ולכן כמו רוב האנשים "אבלף" כדי לצאת בזול. רוב השקרים שלי הם על רקע בריאותי ויש להם קצה חוט במציאות. כמו למשל: כל סיפור גדילתי הוא מורכב ולא אפרט כי לא הייתי רוצה להסגיר אבל אני שוזרת בו פרטים נוספים שלא היו או מאוד מוגדלים כדי אולי לעורר עניין או אמפטיה למרות שהסיפור האמיתי הוא מעניין כשלעצמו. מחלות שאני ממציאה לי ולבני משפחתי מקלים עליי את חוסר היכולת שלי לתפקד כשאני צוללת לדיכאון עמוק עד כדי מחשבות קשות על המוות ואז כשהתרופות מאזנות אותי אני חייבת להמשיך באותו קו כדי לא להחשף כשקרנית. הדבר השני שקורה לי הוא לפעמים בזבזנות. לא משהו קיצוני כי אני חיה מאוד בצמצום אבל לפעמים אני פשוט קונה מה שצריך בלי לחשוב אם יש לי או אין לי כדי לסיים את החודש. ספר חדש לבת שלי, בגד לבני, דברים שצריך אבל אם אין אז אין ולפעמים אני לא מחושבת. האם מעבר לדיכאון אני חולה בעוד משהו? או עניין הדיכאון מקבל ביטויים נוספים מעבר לתחושת העצבות העמוקה או מה?????