נראה לי שאני אלך על זה

דווקא מהתיאורים שלך נשמע שמנסים לעזור לך, או לפחות ניסו בעבר לעזור לך. אולי עשו את זה בלי שהרגשת בזה במיוחד כי אולי היית בתוך הכאב שלך ולא רצו שתרגישי חייבת. לפעמים כשעוזרים למישהו, אז עושים את זה בשקט כדי לא להפריע לו במאמצים שהוא עושה בשביל עצמו. לפעמים גם עוזרים בשקט כדי לתת למטופל את הספייס שלו להיות מי שהוא באמת, וככה יכולים להכיר אותו יותר טוב ואז בעצם גם לעזור לו יותר טוב.
ואולי את צודקת - אולי יש כמה מטפלים שבאמת צריכים לעזור לך יותר והם - בעוונותיהם - לא עושים את מלאכתם. פעם דיברתי עם פסיכיאטר כזה לגבי החבר שלי דאז שהיה אובדני. הפסיכיאטר ענה לי שהוא לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו. הוא מצדיק את זה בכך שהוא פסיכיאטר פרטי ולא מחלקה סגורה, ואם מטופל שלו יתאבד אז יאשימו את הפסיכיאטר והפסיכיאטר הפרטי לא יכול לעמוד בנטל הזה. אז הוא עוזר רק למי שנאחז בחיים ומסכים לסבול כמה שיש לו סבל.
בכל אופן, העניין שאת צריכה להתעסק בו הוא לא חשבונות עם הסביבה - מי עוזר ומי לא עוזר ולמה. את גם ככה צודקת - יש מי שעוזר ויש מי שלא - כולם צודקים וכולם טועים. המצב מבלבל. ולכן, מה שאת צריכה לעשות זה להתעסק אך ורק בלעזור לעצמך. חוץ מזה, אם באמת אף אחד לא עוזר לך, אז "אם אין אני לי - מי לי?" - תעזרי לעצמך. למה את פוגעת בעצמך? זה בטח שלא יפתור לך שום בעיה. את בטח חושבת "קל להגיד, קשה לבצע". אז תדעי לך, שגם אני הייתי אובדנית וגם אני עשיתי מעשה. לא אגיד לך מה, אבל את בטח לא תרצי לדעת כי לא עשיתי דבר נעים במיוחד. וזה גם לא עבד, לשמחתי (כיום). זה היה לפני כמה שנים - 6 שנים - ואני מאז רק עובדת בלשקם את עצמי. כבר לא היה אכפת לי משום דבר כי הרבה חברים זרקו אותי בגלל סיבות אנוכיות, לא רציתי ללמוד כי לא הצלחתי להתרכז, השמנתי בגלל תרופה פסיכיאטרית מסויימת ולא ראיתי שום תקווה לעתיד. גם הפסיכיאטרים היו מייאשים כי הם לא עזרו לי למרות המאמצים שלהם להבין אותי ולעזור. תדעי לך שחלק מהעבודה היומיומית שלי זה למצוא את הרצון לחיות.
כל יום אני מחפשת מה לעשות היום כדי למצוא קצת סיפוק מהחיים. פעם זה טיול קצר בחוץ, הליכה רגלית. פעם אחרת זה קנייה ספונטנית של נעליים חדשות. פעם זה לעזור למישהו אחר בצרה. פעם זה לעזור לאמא שלי בבית (הרי גם הם צריכים עזרה, לא?). יש דברים ששמתי בצד, כמו דייטים למשל, רק כדי שאוכל להביא את עצמי למקסימום. מבחינתי זה אומר להגיע למקום שבו אני מרגישה מוגנת - גם מעצמי. פעם מישהו שאל מישהו: "אין לי חברים. איך משיגים חברים?" וענו לו: "קודם כל תהיה חבר לאחרים. אחר כך הם כבר יהיו החברים שלך". למדתי ליישם את זה - אני עוזרת לאחרים קודם כל. אני יוזמת ועוזרת. ותאמיני לי - הכל חוזר.
תרגישי חופשי לענות לי כאן. אקבל מייל שכתבת לי תגובה ואענה לך.